בדרום הסהרה, חסר מים והמדבר ממשיך לזכות בשטח

בתוניסיה, התקדמות המדבר וחסר המים מפעילים לחץ על האדמות החקלאיות, האואזיס והאוכלוסיות הכפריות. למרות מספר תכניות למאבק נגד המדבור, התגובות נחשבות לבלתי מספיקות מול משבר שהפך לאструктורלי. בהתכנסות בסוף מרץ בדג'רבה במהלך המהדורה השישית של פסגת Désertif’actions, מומחים ופעילים הצביעו על הצורך לפעול בדחיפות לפני כנס הצדדים הבא למאבק נגד המדבור (CNULD) המתוכנן באוגוסט באולן-באטאר, במונגוליה.

אינדקס IA : ספריית הידע הים-תיכונית
בדרום הסהרה, חסר מים והמדבר ממשיך להתפשט
22-med – מאי 2026
• בתוניסיה, מדבור וחסר מים מחלישים את האדמות החקלאיות, האואזיס והאוכלוסיות הכפריות.
• ההתכנסות בדג'רבה במהלך פסגת Désertif’actions, מומחים ופעילים מזהירים על משבר מים שהפך לבעיה אזורית.
#tunisie #eau #désertification #sécheresse #sahara #agriculture #climat #oasis #environnement #méditerranée

“דג'רבה אינה רק יעד תיירותי מוכר אלא גם דלת לאזורי הסהרה התוניסאית הסמוכים לאזורים של מדנין, טאאטואין, שם יש את האיזונים הסהריים הגדולים. לכן היא מגלמת גם את היופי השביר וגם את המציאות מאוד קונקרטית של הבעיות הקשורות למים ולפוריות האדמה”, הציגה אוואטף מסאי לרבי, מנהלת איכות החיים במשרד הסביבה במהלך פסגת Désertif’actions שהתקיימה בדג'רבה בין ה-25 ל-28 במרץ. לא במקרה שבית CARI, מרכז לפעולה והגשמה בינלאומיים בחר באי הזה עבור המהדורה השישית שלו, בשיתוף עם UNCCD (האמנה של האומות המאוחדות למאבק נגד המדבור) ו-OSS (האסטרטגיה של הסהרה והסהרה).

טריטוריה שכבר נחלשה

כפי שציינה אוואטף מסאי לרבי, תוניסיה היא אחת המדינות המועדות ביותר למדבור כיום, עם קרוב ל-80% מהאדמות מאוימות על ידי יובש וסכנות של התייבשות. רק בדרום, המדינה מאבדת בין 10 ל-20 דונם של אדמות חקלאיות בשנה. “המדבור אינו עוד שאלה סקטוריאלית היום, אלא באמת סוגיה אסטרטגית במדיניות הציבורית. היא פוגעת כבר היום בשלושה רבעים מהטריטוריה” ממשיכה המומחית. מול אבחון זה, המדינה נקטה במספר צעדים, במיוחד עדכון התכנית הלאומית למאבק נגד המדבור 2018-2030 המתואמת עם האמנה של האומות המאוחדות. מטרתה : להשיג איזון בין אדמות שהתרוקנו לאדמות ששוקמו על כעבור 2 מיליון דונם.

הקמת רצועת ירוקה הושקה גם היא בתחילת ינואר 2026. תוכנית רחבה זו להשבחת היערות, בין המרכז לדרום המדינה, שואפת לשחזר את האקולוגיות החקלאיות והאדמות תוך כדי הקמת מחסום טבעי נגד התקדמות המדבר. הפרויקט מכסה כ-260,000 דונם של אדמות שהיו פגיעות בספקס, גפסה, קסרין וקיירואן, עם לוח זמנים של שחזור במהלך עשר שנים בין 2026 ל-2036.

“הבעיה נשארת שאנחנו רחוקים מלהגיב לדחיפות המצב”, מגיבה האדריכלית והמומחית לבעיות חימום גלובלי לילה ריאחי. בעיניה, המדינה עדיין לא פיתחה “תכנית פעולה אמיתית, איתנה ובת קיימא”, בשל בעיקר המורכבות של הטופוגרפיה הסהרית. “חלק מהאדמות המדבריות ממומנות, רבות מהאדמות הקולקטיביות מכירות מצבים מסובכים על היבט הקרקעות וכדרך כלל, האוכלוסיות יחסית מבודדות מהמדינה. אנחנו רואים בפועל את המדבר שמתקדם ואת המרעה שאוזל בקצב די מדאיג” מסכמת המומחית.

המגבלות של הפתרונות המקומיים

בדג'רבה, הפעילים הנוכחים בפסגה מדברים גם על הצורך בפעולות יותר קונקרטיות, במיוחד ביחס לנפילה המשמעותית בגשמים וחסר המים, תופעה נלווית אחרת של המדבור.

כפי שהזכירו מנהלי איכות במשרד הסביבה, קיימות כבר הרבה טכניקות מסורתיות בתוניסיה לחזרת מים. לדוגמה, טכניקת הג'סור באואזיס, דיגים מחרס סיני שמאפשרים לעצור את המים מהגשם בתרבויות במדרונות. או עוד טכניקה בשם "אבן אביב" שפותחה במאה ה-13 בטוזור, בדרום תוניסיה, שמשתמשת בהפצת המים באואזיס בצורה שווה בין חלקות התמרים דרך גאדוס (קנקן מנוקב שמפיץ מים, זמן הזרימה פועל כמו שעה חולית ומאפשר לכל חקלאי לקבל את הכמות הנדרשת עבור חלקתו). “זו טכניקה של מגדל מים, של הפצה, בין החקלאים” מסבירה אוואטף מסאי לרבי.

אך דוגמאות אלו של פרקטיקות מסורתיות נותרות מקרים מבודדים מול המשבר המים. בדרום, השקיית דקלי התמרים מבוצעת רק ב-70% וההתייבשות של מי התהום, שנפגעו על ידי חפירה בלתי חוקית וניצול יתר, מהווה איום גובר על המשאבים המימיים. “רבים מחקלאי הדרום עדיין נוקטים בטכניקות מסורתיות אלו אך הבעיה נשארת המחסור והשקיית תרבויות אכזריות, כמו פירות הדר. לכן, גם כאן, יש צורך במדיניות לאומית שצריכה לפקפק בעצמה” מתמודדת לילה ריאחי.

מים, מתח חברתי גובר

למרות מספר שנות הסתגלות ליובש והגשמים בתחילת שנת 2026 שסיפקו הפוגה רגעית לחקלאים, בעיית המים נשארת עיקרית. על פי הפורום התוניסאי לזכויות כלכליות וחברתיות (FTDES), 1,465 מיליון כפריים וכ-700,000 עירוניים אין להם גישה למים potable. בשנת 2025, הבקשות הקשורות למים ייצגו כ-41% מהדרישות החברתיות על פי ה-ONG. בדו"ח שפורסם ב-5 במאי 2026, הבנק האפריקאי לפיתוח מזהיר על ההיבט המבני ולא עוד ההיבט הקונקטורלי של הייבוש בתוניסיה, עם השלכות שעלולות להשפיע על המגזר החקלאי (12% מהתוצר המקומי הגולמי) כמו גם על המגזר התיירותי (5% מהתוצר המקומי הגולמי).

המי התהום הסהריים תחת לחץ אזורי

הפ fenomenon עלה על גבולות תוניסיה שכן, בסוף אפריל, המנהיגים הלוביים, האלג'יריים והתוניסאים הסכימו על “ניצול הוגן” של מאגרי המים התת-קרקעיים בסהרה הצפונית. מאגר המים התת-קרקעיים באזור זה שעובר דרך שלוש המדינות מייצג אחד מהמאגרים הגדולים ביותר של מים תת-קרקעיים בעולם, עם כ-40,000 טריליון מטרים מעוקבים. אך הפצתם אינה שווה. החלק הגדול ביותר נמצא בשטח האלג’ירית (62%) לעומת 8% לתוניסיה ו-30% בלוב.

ההכרזה של טריפולי, הסכם ה-29 באפריל, מתכוונת לנהל את המשאב הזה של מים מתוקים בין שלוש המדינות בצורה מתואמת וברת קיימא, מכיוון שהוא אינו מתחדש.