לאחר יותר מעשור של משבר מתמשך, האוניברסיטאות בסוריה מוצגות לעיתים קרובות כעמודי התווך של תהליך השיקום הלאומי. חדשנות טכנולוגית, השתלבות מקצועית ושיתופי פעולה בינלאומיים—הנאומים הרשמיים מציירים תמונה של מערכת מתחדשת, עמידה ומכוונת לעתיד. אולם מאחורי הנרטיב המוסדי הזה, המציאות בשטח מתגלה כמורכבת יותר, ולעיתים אף אינה תואמת את השאיפות המוצהרות.
אינדקס IA: ספריית הידע הים-תיכונית
מאחורי הנאומים הרשמיים המציאות של האוניברסיטאות הסוריות
22-med – אפריל 2026
• בין השאיפות המוצהרות למגבלות בשטח, ההשכלה הגבוהה נותרת מסומנת בחוסר משאבים וברפורמות מבניות
• המחויבות של המורים וכמה שיתופי פעולה בינלאומיים תומכים בעמידות Fragile, נגישות לא שווה לסטודנטים
#השכלה #אוניברסיטה #נוער #שיקום #ים-תיכון #אי-שוויון #חינוך #שיתוף פעולה
לאסוף עדויות מהימנות על מציאות זו נשאר קשה במיוחד. הגישה למידע מוגבלת, הנתונים העצמאיים נדירים, והקול של הסטודנטים כמעט ולא נראה. העדויות המוצגות כאן הושגו במסגרת לא פורמלית, במהלך שיחות סביב קפה עם צעירים סורים. שמותיהם שונו כדי לשמור על אנונימיות.
שינוי מוצהר, גבולות מתמשכים
על הנייר, האוניברסיטאות הסוריות נראות מחויבות לדינמיקה של שינוי. בחלב, דמשק, דיר א-זור או לטקיה, המוסדות טוענים שהם מתאימים את העדיפויות שלהם: הכשרה מועילה, ייצור מחקר יישומי ושיפור ההעסקה של הבוגרים. משרד ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי מדגיש מספר יוזמות שמטרתן לחדש את התוכניות ולחזק את הפתיחות הבינלאומית.
האוניברסיטה בחלב, לדוגמה, מציגה שאיפות חזקות בתחומים כמו אינטליגנציה מלאכותית, סייבר או אנרגיות מתחדשות, עם מחקר המכוון לצרכים של השיקום. בדמשק, ההתקדמות בדירוגים האקדמיים מוצגת כאינדיקטור לאיכות וליציבות מוסדית.
אך ההתקדמות הזו, למרות שהיא אמיתית במקרים מסוימים, אינה משקפת בהכרח את הניסיון היומיומי של הסטודנטים.
משאבים מוגבלים ותחושת נטישה
«באמת, האוניברסיטה שלנו, כמו רוב האוניברסיטאות הסוריות, אינה מחזיקה במשאבים הנדרשים כדי להציע חינוך איכותי», confie Nawwar, סטודנט בשנה האחרונה להנדסה.
מעבר לחוסר המשאבים, זו בעיקר היעדר הרפורמות המבניות שמצביעה על כך. «אין מאמצים אמיתיים לשיפור בכל התחומים. זה מאוד נדיר למצוא אוניברסיטה שמחויבת באמת למהלך הזה.»
הנאום על הסנקציות הבינלאומיות, המנוצל לעיתים קרובות כדי להסביר את הקשיים, נראה היום מאבד מהאמינות שלו בקרב הסטודנטים: «בעבר, זו הייתה הצדקה מתמשכת, כמעט תירוץ לכל כישלון», הוא מוסיף.
עוד יותר מדאיג, היעדר ייצוג סטודנטיאלי פורמלי. «אין גוף ברור אליו יכולים הסטודנטים לפנות. אין להם קול אמיתי בהחלטות הנוגעות להם.» הריק המוסדי הזה מחזק את תחושת הבידוד ומגביל את האפשרויות לדרישה או לשיפור המערכת.
בין מסירות אישית למגבלות מערכתיות
למרות הביקורות הללו, העדויות אינן מציירות תמונה שלילית לחלוטין. איסמעיל, סטודנט לרפואת שיניים, מדגיש: «לפעמים יש פער בין הנאום הרשמי למציאות בכיתה. אבל רוב המורים עשו כמיטב יכולתם.»
בהקשר המוגבל הזה, רבים מהמורים מופיעים כגורמים מרכזיים בעמידות של המערכת. «הם היו משתפי פעולה, מבינים, וחיפשו לעזור למרות המשאבים המוגבלים», הוא מוסיף.
המעורבות האישית הזו מנוגדת לחולשות המבניות, מה שמצביע על כך שהאיכות של ההוראה נשענת לעיתים קרובות יותר על מאמצים אישיים מאשר על מדיניות מוסדית חזקה.
שוויון חברתי יחסי, אך חסמים מנהליים
מבחינה חברתית, כמה היבטים נראים חיוביים יותר. חיה, סטודנטית בשנה השלישית לפסיכולוגיה, מדגישה סוג של שוויון בטיפול בסטודנטים: «מעולם לא ראיתי אפליה הקשורה למוצא או למעמד של פליטים. אף אחד לא שאל שאלות מסוג זה.» עם זאת, היציבות המופיעה הזו אינה מסתירה את הקשיים המנהליים המתמשכים. «המספר המוגבל של קורסים המוצעים בחלק מהסמסטרים מחייב אותנו לבחור נושאים מתוך ברירת מחדל», היא מסבירה.
העיכובים במתן תארים מהווים גם מכשול מרכזי: «זה יכול לקחת כמעט שנה», מדגישה חיה, פרק זמן שמקשה מאוד על השילוב המקצועי או המשך הלימודים בחו"ל.
שיתוף פעולה בינלאומי: הזדמנויות אמיתיות, גישה מוגבלת
השותפויות הבינלאומיות ותוכניות המלגות, כמו אלו המוצעות על ידי הונגריה, מציעות אופקים קונקרטיים לחלק מהסטודנטים. הן מאפשרות גישה להכשרות איכותיות ומקדמות את העברת הכישורים.
עם זאת, הפתיחות הללו מוגבלות למיעוט. עבור הרוב, המגבלות הכלכליות, המנהליות או הלשוניות מקשות על הגישה להזדמנויות הללו, ומחזקות את האי-שוויון בתוך האוכלוסייה הסטודנטיאלית עצמה.
שיקום עדיין לא הושלם
כך, אם האוניברסיטאות הסוריות משתתפות ללא ספק בצורה של שיקום באמצעות ידע, הדינמיקה הזו נשארת Fragile ולא שלמה. בין יוזמות מוסדיות למציאות בשטח, פער נמשך.
האוניברסיטה הסורית מתנדנדת היום בין שאיפה למגבלה, בין מודרניזציה מוצהרת לקשיים מבניים עמוקים. היא נשארת מרחב של עמידות, בוודאי, אך גם מראה לאתגרים רחבים יותר שעוברת החברה הסורית.
תמונה ראשית: הכניסה הראשית של האוניברסיטה בדמשק © סוכנות הידיעות הערבית הסורית