במים של הים האדריאטי, הפלישה של הסרטן הכחול פוגעת בגידולי הצדפות והקוקי. מול המין הפולש הזה שהגיע מהאוקיינוס האטלנטי, חוקרים מאוניברסיטת בולוניה מנסים כיוון חדש. הפרויקט שלהם, אוקטו-בלו, מתמקד בטורף הטבעי של הסרטנים, התמנון. עשרות אלפי דגימות צעירות כבר שוחררו מול חופי אמיליה-רומאניה בניסיון לבלום את התפשטותו.
האיטלקים אוהבים את התמנון, שהם רואים בו מעדן, והגשתו טרי תמיד מהווה בחירה בטוחה לארוחת צהריים משפחתית או ארוחת ערב עם חברים. זהו סיפור אהבה שנמשך כבר מאות שנים. אין זה מקרה שהחיה נמצאת במרכז של לפחות מאה מתכונים מהמסורת האיטלקית, וגם בכמה מהמוזאיקות והפרסקאות היפות ביותר מהעת העתיקה. זהו במיוחד המקרה של המוזאיקה המפורסמת שהתגלתה בבית הפאון בפומפיי ונשמרת במוזיאון הארכאולוגי של נאפולי, שמציגה את הקרב בין תמנון ללובסטר.
בעל ברית בלתי צפוי
אך מעבר לאיכויותיו הקולינריות, התמנון גם מרתק בזכות יכולותיו המדהימות. המחקרים שנערכו על חסר החוליות המופלא הזה הראו את יכולתו לפתור בעיות, כמו גם את זיכרונו המצוין ויכולות שנחשבו זמן רב כייחודיות לחולייתנים בלבד. כיום, אלו דווקא תכונות אחרות שמעניינות את הדייגים והמגדלים של הצדפות והקוקי באדריאטי, הים שמפריד בין חוף איטליה המזרחי לחצי האי הבלקני. הם מקווים שחיה זו, שהיא במיוחד מיומנת, תוכל לעזור להם להילחם באויב מסוכן שמתרבה במימיהם, הסרטן הכחול.
הסרטן הכחול הגיע מהאוקיינוס האטלנטי, כנראה הועבר על ידי ספינות סוחר או קרוז, ומצא במים האיטלקיים תנאים נוחים להתרבותו. עם השלכות כבדות על גידול הצדפות. איטליה נמנית בין היצרנים הגדולים של צדפות וקוקי באיחוד האירופי והתחום מעסיק אלפי אנשים. אך מאז שהתרבות הסרטן הכחול הפכה לפלישה אמיתית, בסביבות 2020, החברות בתחום עוברות משבר חמור. באמיליה-רומאניה, למשל, מגדלי הקוקי איבדו עד 70% מהצדפות בגודל מסחרי בגלל הסרטן הכחול הטורף. בלגונה בוונטו, כ-90 ק"מ מוונציה, הייצור קרס בכמעט 97%. חלק מהחברות אף נאלצו לסגור.
ההימור על שליטה ביולוגית
פרויקט ניסיוני שמנוהל על ידי חוקרים מאוניברסיטת בולוניה מתמקד כעת בשליטה ביולוגית על המין הפולש הזה בזכות הטורף הטבעי שלו, התמנון.
הפרויקט, שנקרא אוקטו-בלו, החל בשנת 2024. הוא כולל, מצד אחד, תצפית על האופן שבו סרטן הכחול ניזון ומתרבה, ומצד שני, חקר הפעילות הטורפנית של התמנון כלפי הסרטנים, תוך שיפור טכניקות גידול ורבייה של התמנון בסביבה מבוקרת. בקיץ הזה, הפרויקט נכנס לשלב חדש. עשרות אלפי תמנונים בני מספר ימים שוחררו בין יוני לאוגוסט מול חופי אמיליה-רומאניה. התוכנית כוללת הכנסת בין 100,000 ל-150,000 למים באזור, בתקווה שנוכחות מוגברת של טורפים אלו תאפשר להפחית את אוכלוסיות הסרטנים הכחולים, כנגדן הטכניקות שהיו בשימוש עד כה, מרשתות הגנה ועד דיג ושיווק של סרטנים פולשים אלו, התגלו כלא יעילות.
כפי שהסביר אוליביירו מורדנטי, פרופסור במחלקה למדעי הרפואה הווטרינרית באוניברסיטת בולוניה, «התמנון הוא טורף שיכול לתרום לשליטה במינים הנפוצים ביותר. לכן, הוא מהווה מין בעל עניין אקולוגי משמעותי, בכך שהוא משחק תפקיד חשוב בוויסות שרשראות המזון הימיות».
מצדו, אלסיו מאמי, יועץ אזורי לענייני חקלאות ודיג באמיליה-רומאניה, הדגיש כי הפלישה של הסרטן הכחול «היא אתגר מורכב ואין תשובות פשוטות. בדיוק מסיבה זו עלינו להמשיך בניסויים, כי המחקר המדעי יכול להעלות כלים חדשים להתמודד עם בעיות שהיו עדיין בלתי נתפסות לפני כמה שנים».
שלב זה רק התחיל ולכן עדיין אין נתונים להערכת היעילות של הפרויקט. עם זאת, אסטרטגיות כמו זו שנוסתה במסגרת אוקטו-בלו עשויות לאפשר להפחית באופן בר קיימא את ההשפעה השלילית, ולעיתים אף ההרסנית, של מינים פולשים.
אסטרטגיה שכבר הוכיחה את עצמה

הרעיון של החוקרים בבולוניה אינו כל כך מוזר כפי שהוא עשוי להיראות. פרויקט SWAT, ראשי תיבות באנגלית של Samurai Wasps Action Team, כבר אפשר באיטליה לרסן את הפלישה של הפשפש השטני, ששמו המדעי הוא Halyomorpha halys, בזכות הטורף הטבעי הראשי שלו, הצרעה הסמוראית (Trissolcus japonicus). הפרויקט מנוהל על ידי קרן אדמונד מאך, מרכז מחקר, ייעוץ מדעי והכשרה חשוב בתחום החקלאות, והוא מתבצע במחוז האוטונומי של טרנטו.
שטח זה בצפון איטליה מתאפיין בחקלאות חזקה, וברגע שעוזבים את האזורים המיושבים, משתרעים מטעי תפוחים וכרמים, שם כעת משתולל המזיק. הפרויקט איפשר להגביל את התפשטותו ואת הנזקים הכלכליים המשמעותיים שהוא גרם, במיוחד בקרב מגדלי התפוחים. כדי להשיג זאת, בוצעו שחרורים של צרעות סמוראיות. חרק זה הוא הסוכן העיקרי לשליטה טבעית בפשפש המרושע בסביבתו המקורית.
באדריאטי, התמנונים הצעירים יצטרכו כעת להסתדר לבד. והחוקרים יעקבו אחר מה שקורה. כי מאחורי אוקטו-בלו מתרחשת גם שאלה רחבה יותר. מול מינים פולשים שכבר התבססו, האם עדיין צריך לנסות לחסלם בכל מחיר או שמא למצוא דרכים לחיות איתם, תוך הגבלת הנזקים שהם גורמים?

תמונה ראשית: פסיפס שנמצא בבית הפאון בפומפיי