שאלה אחת כבר לא מניבה את אותה תשובה, תלוי אם הבינה המלאכותית פותחה בסביבה אמריקאית, אירופאית, סינית... ומחר ים תיכונית. בזמן שמדינות כמו ישראל, לבנון, תוניסיה או טורקיה משקיעות רבות בבינה מלאכותית, עולה שאלה: האם האלגוריתמים יורשים את התרבויות שמזינות אותם? מחשבה של פייר גרנד-דופיי, מומחה לשינויים דיגיטליים, שמאירה סוגיה חשובה לשתי גדות הים התיכון.
אינדקס בינה מלאכותית – ספריית הידע הים תיכונית
הבינות המלאכותיות יורשות את התרבויות שמזינות אותן
22-med – יולי 2026
הבינות המלאכותיות לא לומדות רק מהנתונים: הן גם סופגות את התרבויות, ההפניות והרגישויות של החברות שמפתחות אותן.
באמצעות המטפורה של האפיגנטיקה, פייר גרנד-דופיי חוקר את הופעתן של בינות מלאכותיות עם זהויות תרבותיות שונות והסוגיות שהן מעלות עבור המרחב הים תיכוני.
#בינהמלאכותית #בינהמלאכותית #תרבותדיגיטלית #יםתיכון #שינוי דיגיטלי #אלגוריתמים #אפיגנטיקה #חדשנות #פיירגרנדדופיי #22med
מאת פייר גרנד-דופיי
ומה אם הבינות המלאכותיות באמת יורשות את התרבויות שמזינות אותן? במבט ראשון, זה עשוי להיראות מפתיע. אחרי הכל, האם לא מכונה אמורה ליישם את אותם כללים בכל מקום? האם היא לא, מטבעה, אדישה לתרבויות, לגבולות, להרגלים ולרגישויות שמבדילות בין חברות אנושיות? זמן רב ראינו בטכנולוגיות הדיגיטליות כמכונות אוניברסליות. חישוב הוא חישוב. אלגוריתם הוא אלגוריתם. תשובה היא תשובה. ובכל זאת, ככל שהבינה המלאכותית מתקדמת, הוודאות הזו מתחילה להיסדק. כי מאחורי הביצועים המרשימים של המודלים הגדולים של השפה מופיעה מציאות הרבה יותר מעודנת: המכונות לומדות מהעולם שסובב אותן. והעולם הזה, זה אנחנו.
הביולוגים מכירים מזה זמן רב תופעה שנקראת אפיגנטיקה. הרעיון פשוט. אדם אינו מעוצב רק על ידי המורשת הגנטית שלו. גם הסביבה שלו משחקת תפקיד מכריע. החינוך, ההקשר החברתי, האלימות, היציבות, ההרגלים התרבותיים או החוויות שחווה משפיעים באופן מתמשך על ההתנהגויות מבלי לשנות ישירות את הגנים. במילים אחרות, אנו יורשים מורשת ביולוגית אך גם סביבה. וזה בדיוק הרעיון שמאפשר היום להאיר באור חדש את תפקודן של הבינות המלאכותיות.
הבינה המלאכותית לומדת מהחברות כמו מהנתונים
אנו נוטים לחשוב שהאלגוריתמים מוזנים רק על ידי הנתונים שהמתכננים שלהם מחליטים לספק להם. המציאות הפכה למורכבת הרבה יותר. הבינות המלאכותיות לומדות כעת בסביבה הדיגיטלית העצומה המיוצרת מדי יום על ידי האנושות. ה-AI סופגות את הטקסטים שלנו, התמונות שלנו, הדיונים שלנו, הרגשות שלנו, הדאגות שלנו, ההתלהבויות שלנו, הסכסוכים שלנו ולפעמים אפילו את ההתנהגויות הכי קיצוניות שלנו. הן לא ניזונות רק ממידע. הן גם סופגות את העקבות התרבותיות שהחברות שמייצרות אותן משאירות. זה בדיוק מה שמסביר למה בינה מלאכותית שפותחה בסביבה סינית, אמריקאית או אירופאית יכולה להתפתח בהדרגה בצורה שונה. המידע אליו היא נחשפת אינו זהה. ההפניות התרבותיות אינן זהות. ההרגלים הקולקטיביים אינם זהים. הרגישויות אינן זהות. חברה תמיד מעבירה משהו מעצמה למערכות שהיא בונה. והבינות המלאכותיות אינן יוצאות דופן לכלל זה. מאחורי הנייטרליות לכאורה של הטכנולוגיה כבר מתגלות מספר דרכים לראות את העולם.
הבינה המלאכותית אינה מדמה חשיבה.
מכיוון שבינה מלאכותית עונה במהירות, בזרימה, לפעמים באלגנטיות ולעיתים קרובות ברלוונטיות, אנו נוטים לייחס לה יכולת חשיבה הדומה לשלנו. זו טעות. הבינה המלאכותית אינה מדמה חשיבה. היא מדמה שפה. פעולתה של ה-AI מבוססת על מנגנונים סטטיסטיים המאפשרים לה לקבוע אילו מילים יש להן את הסבירות הגבוהה ביותר להופיע יחד בהקשר נתון. כאשר היא מייצרת תשובה, היא אינה חושבת כמו בן אנוש. היא מארגנת מילים. היא בונה משפטים. היא יוצרת קשרים לשוניים. לפעמים היא נותנת את הרושם שהיא חושבת כי התוצאה דומה לחשיבה. אבל רושם זה אינו צריך להתבלבל עם המציאות של פעולתה. כאן בדיוק מתגלה הפרדוקס. כי גם ללא חשיבה עצמאית, מערכות אלו מפעילות השפעה הולכת וגוברת על החברות שלנו.
הים התיכון, צומת עתידי של הבינות המלאכותיות?
במשך מאות שנים, רעיונות עברו דרך סדרת מסננים: בית הספר, האוניברסיטה, החוקרים, העיתונאים, המו"לים, האחראים הציבוריים. היום, הזמן הזה מצטמצם באופן משמעותי. הבינות המלאכותיות לומדות ישירות מהזרם המתמיד של האנושות הדיגיטלית ואז מזריקות כמעט באופן מיידי את מה שספגו. במרחב כל כך מנוגד כמו הים התיכון, שבו מתקיימות דמוקרטיות ליברליות, מדינות מרכזיות יותר, חברות רב-לשוניות ומסורות תרבותיות מגוונות מאוד, ההאצה הזו עשויה להוליד בינות מלאכותיות שההפניות והרגישויות שלהן לא בהכרח יתכנסו. אולי כאן טמונה המהפכה האמיתית. האפיגנטיקה האנושית משנה לאט את הביטוי של החיים, היא פועלת על פני דורות רבים. האפיגנטיקה האלגוריתמית עשויה לפעול בתוך מספר שבועות. לראשונה בהיסטוריה, האנושות בונה מערכות שמסוגלות ללמוד ישירות מהתנהגויות קולקטיביות לפני שהן מחזירות אותן כמעט מיד לחברה שיצרה אותן. החברות העבירו פעם את הסיפורים שלהן לילדיהן. הן מעבירות אותם עכשיו גם לאלגוריתמים שלהן. מכאן, השאלה אינה רק טכנולוגית. היא הופכת להיות תרבותית. חברה שמעדיפה עימות תעביר את העימות הזה למערכות שהיא מפתחת. חברה שמעריכה את הדקויות תעביר יותר דקויות. הבינות המלאכותיות אינן חיצוניות לציוויליזציות שמייצרות אותן. הן הופכות בהדרגה לשיקוף שלהן. הן סופגות את דרכי הדיבור שלנו, את דרכי הדיון שלנו, את דרכי התפיסה שלנו את העולם.
חשבנו זמן רב שאנחנו בונים מכונות שנועדו לסייע לנו. אולי אנחנו מגלים היום שאנחנו בונים גם מראות. ככל שכל אזור בעולם מפתח את המודלים שלו של בינה מלאכותית, המראות האלה עשויות לשקף חזונות עולם מגוונים יותר ויותר. עבור החברות הים תיכוניות, הגיוון הזה מהווה גם אתגר וגם הזדמנות אדירה לדיאלוג. כמו כל המראות, הן לפעמים חושפות לנו את מה שלא רצינו לראות.
פייר גרנד-דופאי הוא מנהל עסקי ומומחה לשינויים דיגיטליים ובינה מלאכותית. כצופה בשינויים טכנולוגיים במשך יותר מעשרים שנה, הוא מנתח את האינטראקציות בין חדשנות, חברה וממשל. ספרו העולם של טים, שפורסם ב-2018 לפני עליית הבינה המלאכותית הגנרטיבית, חקר כבר אז את ההשלכות החברתיות והתרבותיות של מערכות המסוגלות לתקשר עם התנהגויות אנושיות.
תמונת שער: הבינות המלאכותיות אינן ניזונות רק מנתונים. הן סופגות גם את התרבויות שמסביבן © 22-med