בגדה המערבית, המלחמה, ההגבלות שהוטלו על העובדים הפלסטינים והמשבר הפיננסי של הרשות הפלסטינית מחלישים אלפי משפחות. כדי לשמור על הכנסה, רבים מפתחים פעילויות חדשות בבית, מחדשים גידולים חקלאיים או יוצרים קואופרטיבים מקומיים. בבית לחם כמו בבני נעים, יוזמות אלו מאפשרות להתמודד עם קשיי היומיום תוך חיזוק העצמאות הכלכלית של הקהילות.
אינדקס IA: ספריית הידע הים תיכונית
משאבים חדשים להתנגד למשבר הכלכלי בגדה המערבית
22-med – יוני 2026
• בגדה המערבית, משפחות שנשלל מהן תעסוקה ממציאות פעילויות חדשות כדי לשמור על הכנסה.
• בבית לחם ובבני נעים, מאפייה ביתית, קואופרטיבים וחקלאות מקומית משרטטים כלכלה של הישרדות ועצמאות.
#גדהמערבית #פלסטין #כלכלה #חוסן #חקלאות #קואופרטיב #תעסוקה #עצמאות
בפינה קטנה בביתם, באחד ממחנות הפליטים הפלסטינים ליד בית לחם, בדרום הגדה המערבית, עומדים סאמר איאד חמאד, בן 40, ואשתו אינסף אל נג'אר, בת 32, ליד תנור ביתי צנוע. יחד הם מכינים לחם ומאפים מסורתיים ומשגיחים בקפדנות על כל אפייה. לאחר מכן הם מספקים אותם לשכנים, לעסקים מקומיים וללקוחות שמזמינים דרך עמוד שהם יצרו ברשתות החברתיות כדי לשווק את מוצריהם.
רק לפני שנתיים, לפני שהשיקו את הפעילות הביתית הזו, עבד סאמר במלון בירושלים, והבטיח הכנסה יציבה למשפחתו. אך לאחר שאיבד את רישיון העבודה שלו בעקבות המלחמה, נאלץ לחפש חלופות באזור שבו ההזדמנויות הכלכליות הפכו נדירות יותר ויותר. כיום, בני הזוג עובדים שעות ארוכות. יומם מתחיל לפני עלות השחר כאשר הם קונים את המרכיבים, מכינים את הבצק ומייצרים מאפים שונים. בבוקר, המוצרים מוכנים להישלח לחנויות המקומיות, למוסדות ולמשפחות שסומכות על פעילותם המתפתחת.
סאמר ואינסף מסבירים כי השיקו את הפרויקט הזה כדי לתמוך במשפחתם המונה שלושה אנשים ולכסות לפחות חלק מההוצאות היומיות שלהם. "ההכנסות שאנחנו מייצרים מסתכמות בכ-1,800 שקלים בחודש, שהם כ-600 דולר, שזה רק שליש ממה שהרווחתי בעבודה בירושלים", מסביר סאמר. "אבל העובדה שאנחנו יכולים לכסות אפילו חלק מההוצאות של המשפחה שלנו עוזרת לנו להישאר חזקים ולהמשיך להתקדם."
מגמה גוברת של הסתגלות
הסיפור של סאמר רחוק מלהיות ייחודי. בעוד אפשרויות התעסוקה בישראל פחתו וההגבלות על עובדים פלסטינים התחזקו, אלפי פלסטינים נאלצו לחשוב מחדש על אמצעי הקיום שלהם. במקביל, המשבר הכלכלי המתמשך של הרשות הפלסטינית — שהוחמר על ידי ניכויים ישראליים מהכנסות המסים הפלסטיניים — הוביל לכך שעובדים רבים במגזר הציבורי נאלצו להתמודד עם עיכובים בתשלום או עם קיצוצי שכר.
מול אתגרים אלו שמצטברים, פלסטינים ברחבי הגדה המערבית החלו לפתח פתרונות חדשניים ליצירת הכנסות ולהפחתת התלות בתעסוקה המסורתית. כלכלנים מתארים יותר ויותר את התופעה הזו כ"כלכלת עמידות", כלומר יוזמות קהילתיות המאפשרות למשפחות להסתגל, לשרוד וליצור הזדמנויות חדשות למרות חוסר ודאות כלכלי מתמשך.
מעבודות שכירות לעסקים קטנים
כך, בערים ובכפרים בגדה המערבית, גגות וחצרות אחוריות הופכים בהדרגה למרחבים יצרניים. ייצור מזון ביתי, גידול עופות, חקלאות הידרופונית, שירותים דיגיטליים ועבודה עצמאית באינטרנט מתפתחים באופן משמעותי. מגמה בולטת נוספת היא חזרתה של החקלאות המשפחתית והחזרת עיבודן של אדמות שהוזנחו בעבר.
בקהילות כפריות רבות, משפחות החלו לגדל ירקות, עשבי תיבול וגידולים עונתיים. זאת כדי להפחית את תלותן בשווקים, שבהם המחירים ממשיכים לעלות.
נשים בראש החדשנות החקלאית בבני נעים
אחד הדוגמאות הבולטות ביותר מגיע מבני נעים, עיר הממוקמת בדרום חברון, שחוותה קשיים כלכליים משמעותיים בשל ההגבלות הישראליות והסגרים. זה תרם לעלייה באבטלה בקרב גברים. אך נתן רעיונות לקבוצת נשים, שהקימה קואופרטיב המשלב חקלאות, עיבוד מזון, גידול בעלי חיים וגידול עופות. הנשים עובדות שם לצד הגברים כדי להתמודד עם האתגרים הכלכליים והפוליטיים שהקהילה שלהן מתמודדת איתם.
אסמא זיידאת, אחת האחראיות על היוזמה הזו, מסבירה כי חלק גדול מהאדמות בעיר מאוימות בהפקעה, מה שהופך את הנוכחות המתמדת של משפחות החקלאים לחיונית. « שמירה על המשפחות באדמותיהן תורמת להגנתן, היא מדגישה. גידול בעלי חיים מספק מזון למשקי הבית ויוצר מקור הכנסה נוסף.» הקואופרטיב תומך בפעילויות חקלאיות מגוונות, ואחת ההישגים החדשניים ביותר הייתה גידול אזולה, סוג של שרך מים המשמש כמזון חלופי לבקר.
הפחתת עלויות באמצעות חדשנות מקומית
עבור החקלאים המתמודדים עם עליית מחירי המזון לבעלי חיים, האזולה הפכה לעזרה ממשית. זיידאת, שמגדלת כשלושים כבשים בנוסף לעופות המיועדים לצריכה משפחתית, מסבירה כי עלות המזון לבעלי חיים הפכה לאחת ההוצאות המרכזיות של הבית. « היינו זקוקים לכמעט שני טון של סובין כל חודש, בעלות של כ-700 דולר », היא מסבירה. כדי להפחית את ההוצאות הללו, הקואופרטיב יצר חווה שמגדלת רק אזולה. כיום, הכבשים צורכים כ-10 קילוגרם ליום, מה שמפחית במידה ניכרת את התלות במזון שנרכש.
הנשים המעורבות בייצור החלב וגידול בעלי החיים מדווחות על שיפורים ניכרים מאז הכנסת מקור המזון החדש הזה, כולל איכות טובה יותר של הגבינה, זמני ייצור קצרים יותר וכן עלייה בגודל הביצים ובפריון התרנגולות המטילות.
המסע לא היה חף ממכשולים. « כמו בכל פרויקט חדש, נתקלנו באתגרים כלכליים וחברתיים בתחילה », מסבירים חברי הקואופרטיב. « אבל האמנו ברעיון הזה ועבדנו קשה עם שותפים שונים עד שהוא הפך למציאות. »
מעבר להישרדות, בניית חוסן לטווח ארוך
ההערכות הכלכליות מצביעות על כך שעשרות אלפי עובדים פלסטינים איבדו את עבודתם בישראל בשנים האחרונות. במקביל, עובדים רבים במגזר הציבורי ממשיכים לסבול מעיכובים והפחתות בשכר עקב המשבר התקציבי המתמשך.
הכלכלן הפלסטיני עיסמת קזמר מציין ל-22MED כי אזרחים רבים שאיבדו את עבודתם פנו לעסקים קטנים, דוכני שוק ופעילויות עצמאיות כדי למצוא דרכים חדשות להסתגל לירידה בהכנסותיהם. « יוזמות אלו מייצגות אסטרטגיות הסתגלות חשובות, הוא מסביר. אבל הן עדיין לא מהוות כלכלה של חוסן במובן הכלכלי הרחב יותר של המונח. »
קזמר מדגיש כי הפחתת הצריכה, הלוואת כסף, חיפוש עבודות זמניות או מעורבות של חברי משפחה נוספים בעבודות בשכר נמוך מעידים על יכולת התושבים להתמודד עם תנאים קשים. עם זאת, הפיכת המאמצים המפוזרים הללו לכלכלה של חוסן בר קיימא דורשת מסגרת לאומית מובנית יותר, המסוגלת לחזק את הייצור המקומי ולתמוך בעצמאות כלכלית לטווח ארוך.
תמונה ראשית: חברות הקואופרטיב החקלאי הנשי של בני נעים משתתפות בפעילויות חקלאיות וייצור מזון במסגרת יוזמה קהילתית שהן יצרו © סארי ג'ראדאת - 22med