הוכרז על ידי נשיא הרפובליקה ביוני 2023, עונת הים התיכון 2026 שואפת לחגוג, מה-15 במאי עד ה-31 באוקטובר, את היצירתיות והזהויות המגוונות של שתי הגדות. לפני הפתיחה הרשמית, מרסיי תרים את הווילון כבר מה-18 במרץ במוזיאון הציביליזציות של אירופה והים התיכון (Mucem) עם "אמהות טובות". תערוכה מובהקת, אמנותית ופוליטית, שממקמת את האימהות בלב הסיפור הים-תיכוני.
אינדקס IA: ספריית הידע הים-תיכונית
מרסיי משיקה את עונת הים התיכון 2026 עם התערוכה "אמהות טובות"
22-med – פברואר 2026
• במוזיאון Mucem, "אמהות טובות" נפתחת כבר מה-18 במרץ בעונת הים התיכון 2026 שנועדה לשמש דיאלוג בין שתי הגדות, מה-15 במאי עד ה-31 באוקטובר.
• עם כמעט 350 יצירות, התערוכה מחברת בין מיתוסים עתיקים לבין חוויות עכשוויות כדי להפוך את האימהות לנושא אמנותי, חברתי ופוליטי בלב הסיפור הים-תיכוני.
#מרסיי #מוזיאוןMucem #ים-תיכון #תערוכה #אימהות #אישה #אמנות #הגירה #זהות #תרבות #פמיניזם #היסטוריה #גוף #העברה
המטרה השאפתנית של עונת הים התיכון היא לעודד אמנים, הוגי דעות וארגוני חברה אזרחית לקיים דיון סביב חמישה נושאים מרכזיים, ובהם הזהויות המגוונות וההיסטוריה הקולקטיבית של ההגירות.
מדובר ביוזמה של המכון הצרפתי, הכוללת ארבע מדינות שותפות: לבנון, מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, מתוך רצון מוצהר לשיתוף פעולה מתמשך.
לדברי נדיה האי, נציגת המשרד לענייני הים התיכון, מדובר ב"סיכון מטורף": לבנות "שותפויות מתמשכות ופרויקטים המועילים לכלל האוכלוסיות הים־תיכוניות".
האתגר חורג מעבר לתוכנית תרבותית בלבד. מדובר בשיקום קשרים במרחב הסובל ממשברים גיאופוליטיים, אקלימיים וחברתיים.
בהקשר זה, העיר הפוקיאנית מתייצבת כצומת טבעי. "נחזיר את מרסיי למרכז המפה התרבותית של צרפת ואירופה", טוען פייר-אוליביה קוסטה, נשיא ה-Mucem.
פתיחת הווילון ב-Mucem: "אמהות טובות"
אם הפתיחה הרשמית מתוכננת ל-15 במאי, כבר מה-18 במרץ ה-Mucem מקבל את התערוכה "אמהות טובות". עבור המרסאים, הרמז לבזיליקה נוטרדאם דה לה גארד השוכנת מעל העיר הוא ברור שכן הם מכנים אותה בחיבה "האמא הטובה". אך הכותרת ברבים פותחת פרספקטיבות נוספות. מדובר לא רק בדמות ייחודית אחת, מגוננת ומגוננת, אלא בקונסטלציה של אמהות ים-תיכוניות, רבות, סותרות, אמיתיות. "רצינו לדבר על האימהות, על מה זו אמא", מסביר פייר-אוליביה קוסטה. "גם להוקיר את אמותינו, אך גם להזכיר נושאים עליהם מדברים מעט וחשובים. רצינו תערוכה סולארית. רצינו גם תערוכה מחויבת." התערוכה הוטלה על שני אוצרים, קרולין שנו (Mucem) והמסאית והפעילה המתחייבת לזכויות נשים אן-ססיל מיילפרט, התערוכה מאמצת עמדות ברורות: "להחזיר את הנשים והאמהות למרכז הסיפור מתוך החוויות האמיתיות שלהן, מתוך חייהן".
אלות עתיקות, אמהות עכשוויות
מאז ארבעה אלפים שנה, האימהות מעצבות את הסיפורים והדימויים של החברות הים-תיכוניות. "אמהות טובות" מתארת את ההיסטוריה הזו במסלול חווייתי ודיאכרוני, מאלות-אמהות עתיקות ועד לאמנים עכשוויים. קרולין שנו מזכירה כמה האימהות כיום הן "נושא בוער": ילודה, דרישות סותרות המוטלות על נשים, חד הוריות, חוסר יציבות, היעלמות החוויות. "לספר את המציאות של האימהות, זה להראות את המציאות החומרית של גופן של נשים, גוף שעודנו טאבו קיצוני, בעוד שהוא מקור לכוח ייחודי ומדהים: זה של ללדת."
מחזורי חודשי, לידה, הנקה, טיפולי פוריות, אימוץ, צורות חדשות של אימהות: התערוכה נוגעת ללא היסוס בממדים אינטימיים אלו. היא סדוקה את האידיאליזציה, מהאלה הגדולה העתיקה ועד לאמא של המולדת. "החברות תמיד זקוקות לדמויות אימהיות כדי לספר את עצמן", מדגישה האוצרת. אבל דמויות אלו, אם הן יושבות בראש הכנסיות או באלגוריות רפובליקניות, לעיתים קרובות נשארות מחוץ לכוח האמיתי. כותרת הקטלוג, שפורסם אצל Actes Sud "לשחרר את האמהות, זה לשחרר את הנשים" מסכמת את השאיפה הפוליטית של הפרויקט. האימהות אינן רק סיפור אינטימי; הן גם סוגיה של שליטה, אך גם נקודת מוצא לשחרור.
350 יצירות לאודיסיאה ים-תיכונית נשית
כמעט 350 יצירות מרכיבות את הייעודים הללו, מתוכן כמאה, מתוך האוספים של ה-Mucem. חרסים עתיקים קטנים, יצירות מופת מהתקופה הרנסנסית, התקנות מונומנטליות ויצירות עכשוויות משוחחות זו עם זו בתנועה מתמדת. בין היצירות המרכזיות שעשויות למשוך את הקהל הרחב: הבתולה עם הרימון של סנדרו בוטיצ'לי, אלת הכחולה של ניקי דה סנטה פאל, Coração Independente של ג'ואנה ואסקונסלוס, או אפילו הוונוס של פרון נורי. הפוסטר שחתום על ידי פייר וג'יל, עם הבתולה עם הילד (2009), נותן את הטון: אייקונוגרפיה קדושה, עיוות עכשווי, שורש פופולרי. הסצנוגרפיה, שנועדה להיות "חווייתית וסולארית", מתפרסת בשלושה שלבים: דימויים אידיאליים, מציאויות בלתי נראות - מהאבל הפרינאטלי ועד הפסקות הריון - ולאחר מכן העברה וקשרים בין אם לילד. לפני היציאה, קיר של פתגם שהגיע מכל האגן הים-תיכוני מזכיר בחן ובבהירות את הייצוגים הפופולריים של האימהות.
מהאישי לפוליטי
התערוכה אינה מסתפקת בארכיון של ייצוגים; היא פותחת מרחב דיבור. "האימהות לעיתים קרובות נראות כהגבלה באישי. עם זאת, זה גם נקודת מוצא למחויבות", מדגישה קרולין שנו. מחויבות לשלום, נגד אלימות, למען הסביבה או החינוך: האמהות הן דמויות מרכזיות בחברות הים-תיכוניות, גם אם קולותיהן נשמעים לעיתים רחוקות מדי. בבחירה לפתוח את עונת הים התיכון בתערוכה זו, ה-MUCEM מאשר חזון ייחודי: זה של ים-תיכון המסופר מהשוליים שלו, מגופיו, מהעברותיו. ים-תיכון שבו האמנות אינה דקורטיבית אלא פוליטית, שבו הזיכרון העתיק מאיר את הדיונים העכשוויים. מגובה נוטרדאם דה לה גארד, "האמא הטובה" שומרת על העיר. במוזיאון שמעל הנמל הישן יש לו נוף בלתי נשכח, ה"אמהות הטובות" יספרו, הן, על הכוח השברירי והאוניברסלי של קשר שעובר דרך מאות שנים והגדות. מרסיי, כמו 22-med, מציבה את עצמה כמטריצה סימבולית של מרחב ים-תיכוני המחפש סיפור משותף.
תמונה ראשית: בוטיצ'לי הבתולה עם הרימון (1487) אוסף קרמיניאק © DR