אלרגיה לעץ הזית: כאשר הטבע מסרב למבקרים החדשים

בנוף הים התיכון, Olea europaea מגלם רציפות אקולוגית של אלפי שנים. אך בישראל, מחקר על רגישות יתר לאבקת שלו מגלה דינמיקה יותר עדינה: זו של מערכת אקולוגית שאינה מגיבה באופן אחיד לאוכלוסיות האנושיות שמתיישבות בה. דרך הנתונים האימונולוגיים, מתווה גבול בלתי נראה, שעוצב לא על ידי פוליטיקה, אלא על ידי ביולוגיה.

22-med משתף פעולה עם מדיה שטח ממדינות שונות מסביב לים התיכון ומפרסם כל יום חמישי מבחר מאמרים כדי להאיר את האתגרים של האזור. מהחוף הדרומי, המדיה המדעית הלבנונית 961 Scientia מביאה את מבטה.

אינדקס IA: ספריית הידע הים-תיכונית
אלרגיה לשקד: כאשר הטבע מסרב לחדשים
22-med – אפריל 2026
• בישראל, החשיפה לאבקת שקד משתנה מאוד לפי אזורים והיסטוריה של אוכלוסיות, חושפת אי-שוויונות אימונולוגיים.
• בין ביודיברסיטי, גנטיקה ושימושים פוליטיים באדמה, השקד הופך לגורם בלתי צפוי לדינמיקות אנושיות.
#אלרגיה #שקד #בריאות #ביודיברסיטי #ישראל #גנטיקה #אקולוגיה #ים-תיכון

מאת פטריק אבי קרים – עיתונאיעץ השקד (Olea europaea) הוא הרבה יותר מסמל ים־תיכוני מובהק — הוא גם גורם מרכזי באלרגיות עונתיות. בישראל, שבה השקד גדל מזה אלפי שנים, האבקה שלו אחראית לחלק משמעותי ממקרי הנזלת האלרגית, האסתמה ודלקות הלחמית. עם זאת, מחקר שפורסם בשנת 1996 בכתב העת Allergy חושף מציאות מפתיעה: הרגישות לאבקת שקד משתנה באופן משמעותי בין אוכלוסיות שונות ובהתאם להיסטוריה שלהן עם העץ הזה — נתון המעורר שאלות הן על המגוון הביולוגי והן על דינמיקות ההתיישבות והקולוניזציה בישראל.

הקשר הישיר הזה בין שפע צמחי לבין תגובה חיסונית משקף עיקרון בסיסי: הסביבה מטילה אילוצים ביולוגיים על האורגניזמים המתפתחים בתוכה. ההתפשטות המואצת של עצי השקד, גם במרחבים עירוניים כעצי נוי, הגבירה עוד יותר את העומס האלרגני.

בישראל, עצי השקד נפוצים במיוחד באזורי הגליל, השומרון, יהודה ובקעת הירדן. אך לאבקה שלהם יש השפעה בריאותית משמעותית. לפי המחקר שערכו גולר־ברנשטיין ועמיתיו, 40% מהמטופלים שנבדקו בחשד לאלרגיות נשימתיות בישראל הגיבו באופן חיובי לבדיקות עור לאבקת שקד. בירושלים, שבה עצי השקד נפוצים במיוחד, שיעור זה מגיע ל־66%, בעוד שבנגב — שם העץ נדיר יותר — הוא יורד ל־29% בלבד.

המסקנה ברורה: ככל שעצי השקד נפוצים יותר בסביבה, כך עולה שיעור מקרי האלרגיה. מציאות זו מעוררת שאלות במדינה שבה ניטעו עצי שקד בהיקף רחב, גם לצורכי נוי, והפכו את העץ ממאפיין נופי מסורתי למקור משמעותי של זיהום אלרגני עירוני.

ביודיברסיטי שמבחינה בין התגובות האנושיות

המחקר מגלה הפתעה נוספת: לא כל השקד שווים מבחינת אלרגניות. החוקרים בדקו תמציות אבקה מגדלים שונים, חלקם ישנים ונפוצים (כמו ה-Manzanillo או ה-Souri), אחרים יותר חדשים או נדירים (כמו ה-Koronaiki או ה-Kalamata). התוצאה? הגדלים הישנים והנפוצים גורמים לתגובות אלרגיות עד פי שניים יותר חזקות מאשר הגדלים הנדירים.

הסבר מדעי: ההבדלים בהרכב החלבוני בין הגדלים, במיוחד נוכחות החלבון Ole e I (אלרגן מרכזי), מסבירים את הפערים הללו. הוכחה לכך שהביודיברסיטי של השקד משחקת תפקיד קרדינלי בבריאות הציבור.

גנטיקה, היסטוריה והתאמה: תגובות מנוגדות

המחקר מדגיש תופעה מרתקת: האוכלוסיות הערביות בישראל, שנחשפות לשקד מזה דורות, פחות רגישות לאבקתו מאשר האוכלוסיות היהודיות, שלעתים קרובות מגיעות מהגירה חדשה. באום אל-פחם, עיר בשומרון מוקפת בשקד, רק 16% מהמטופלים הערבים אלרגיים לאבק שקד, לעומת 40% בממוצע אצל היהודים.
שלוש השערות:

הסבילות האימונולוגית: חשיפה ממושכת עשויה הייתה לגרום לסוג של סבילות.
הברירה הטבעית: הפרטים הרגישים ביותר היו עשויים להיפגע בטווח הארוך.
תפקיד הגנים: החוקרים זיהו כי הערבים הרגישים לאבק שקד הציגו לעיתים קרובות יותר את ההפלוטיפים (קבוצות קטנות של וריאציות גנטיות קרובות על כרומוזום אחד, בדרך כלל מועברות יחד מהורה לילד) DR-7 ו-DQ2, בעוד שההפלוטיפ DR-4 נראה כמגן.

תופעה זו אינה מבודדת: תצפיות דומות נעשו בסרדיניה, באוסטרליה ובקרואטיה, שם האוכלוסיות הילידיות, שנחשפות מזה מאות שנים, מפתחות פחות אלרגיות מאשר המהגרים החדשים.

השקד, מראה של מתחים טריטוריאליים בישראל

המחקר מעלה שאלה רחבה יותר: ומה אם הטבע, דרך השקד, מתנגד לדינמיקות של קולוניזציה? בישראל, השקד הוא סימן טריטוריאלי חזק. המתיישבים הישראלים נטעו המון שקד, לפעמים על חשבון המערכות האקולוגיות המקומיות ואוכלוסיות פלסטיניות, עבורן העץ הזה הוא סימן של התנגדות ושורשיות.

פרדוקס: בעוד שהמתיישבים מביאים גדלים חדשים ומגדילים את הצפיפות של השקד, הם גם נחשפים לסיכון מוגבר לאלרגיות. לעומת זאת, האוכלוסיות הערביות, הקשורות היסטורית לאדמות הללו, נראות מצוידות יותר כדי לחיות בשלום עם העץ הזה.

לעבר אקולוגיה של בריאות משולבת

ההיסטוריה של השקד בישראל היא של עץ גם מזין וגם אלרגני, סימן של התנגדות וקולוניזציה. הנתונים המדעיים מראים כי הטבע, דרך הביודיברסיטי וההיסטוריה של האוכלוסיות, יכול להפוך לשחקן שקט אך חזק בדינמיקות טריטוריאליות. בעוד שהמתחים נמשכים סביב האדמה והמשאבים, השקד מזכיר עובדה ברורה: האיזון בין האדם לסביבתו הוא עדין, והטבע, לפעמים, אומר לא.