בעבדת, בגבהי הנגב, חוקרים ישראלים הצליחו לגדל זני גפנים שגודלו באזור לפני כ-1,500 שנה. לאחר שמצאו את ה-DNA שלהם בזרעים עתיקים, הם שתלו מחדש את צאצאיהם וייצרו יין שהפתיע את המומחים. אך מאחורי הניסוי הארכיאולוגי הזה מסתתר אתגר נוסף, למצוא זנים שיכולים לעמוד בפני ההתחממות הגלובלית.
במהלך חפירות שנערכו בין השנים 2017 ל-2019, נמצאו זרעי ענבים מפוחמים מהמאה השביעית. זוהו שני זנים עתיקים: סיריקי, עם ענבים שחורים, ובער, ששימש לייצור יין לבן. אחד החוקרים חקר במיוחד את כמות הזרעים שנמצאו בשכבות הארכיאולוגיות השונות כדי לעקוב אחר עלייתה ונפילתה של תעשיית היין בנגב בתקופה הביזנטית. שרידי החקלאות הזו עדיין רבים בעמקים ובשטחים הפתוחים, שם נותרו במיוחד בתי בד רבים. תעשיית היין העתיקה מהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הארכיאולוגי.
תגלית ארכיאולוגית ייחודית
״הזרעים נשלחו לאוניברסיטת חיפה. החוקרים גילו שהם שמורים מספיק טוב כדי לנסות להפיק מהם DNA. מחקרים נוספים אפשרו לאפיין את הענבים הללו ולזהותם כזני מורשת מדרום ארץ ישראל. לאחר תהליך ארוך, הצלחנו למצוא את צאצאיהם הישירים. אחד מהם תואם במיוחד לזן שנמצא כיום ביוון״, אמר לאתר איטון ניוז הארכיאולוג ליאור שווימר מרשות הטבע והגנים הישראלית.
לאחר מכן החוקרים לקחו ייחורים ושתלו אותם מחדש, ללא דשן, במקום שבו נמצאו הזרעים: ליד מערה הממוקמת במרחק של כמה מטרים בלבד מחווה חקלאית עתיקה מהתקופה הביזנטית. הם השתמשו בשיטות עתיקות, בהתבסס על סידור החלקות החקלאיות מאותה תקופה.
״במקביל, התחלתי חפירות באתר עם עמית מרשות העתיקות של ישראל וגילינו בית בד גדול שיכול לייצר כ-6,000 ליטר ביום״, אומר ליאור. הצוות מגלה אז שהייחורים מתפתחים הרבה יותר מהר מהזנים האירופיים. ״אספנו כ-400 קילוגרם של ענבים משני הזנים העיקריים ומסרנו אותם לשני יצרנים שעובדים בשיטות טבעיות. הם לא הוסיפו גופרית או חומצות. הענבים נשארו עם קליפתם כדי שהשמרים הטבעיים יתחילו את התסיסה באופן ספונטני״, מספר ליאור.
הבקבוקים הראשונים מפתיעים
בפתיחת הבקבוקים הראשונים, התוצאה מפתיעה. היין טוב, מעט שונה, פירותי יותר ובעל אחוז אלכוהול די גבוה. ״מאז, אנחנו פותחים בקבוק באופן קבוע כדי לצפות בהתפתחותו. היין משתנה אפילו לאחר הביקבוק״, ממשיך ליאור.
המאמר הזה עדיין לא זמין.
תחזרו בקרוב כדי לגלות את המאמר הזה!