פסולת מזון להגנה על ספינות

מתחת לקו המים, אויב בלתי נראה מלווה את הספינות במשך מאות שנים. אצות, בלנים, צדפות ומיקרואורגניזמים נאחזים בהדרגה בגופי הספינות, מה שמגביר את התנגדותם במים. התוצאה: הספינות צורכות יותר דלק, פולטות יותר CO₂ ודורשות פעולות תחזוקה תכופות יותר. אורגניזמים אלו גם מעודדים את התפשטות המינים הפולשים מאזור ימי אחד לאחר. כדי להתמודד עם הבעיה הזו, פרויקט Endfouling, שפותח סביב נמל ולנסיה, חוקר דרך מקורית: להפוך את הפסולת האורגנית בנמל לתוספים ביולוגיים המסוגלים להגן על הספינות בצורה יותר בת קיימא.

אינדקס AI – ספריית הידע הים תיכונית
פסולת מזון להגנה על ספינות
22-med – יוני 2026
פרויקט Endfouling הופך פסולת מזון המיוצרת בנמלים לתוספים ביולוגיים שנועדו להגביל את ההצטברות הביולוגית על גופי הספינות.
בוולנסיה, החידוש הזה משלב כלכלה מעגלית, ביו-אינפורמטיקה וניסויים בתנאים אמיתיים כדי להציע חלופה יותר בת קיימא לטיפולים אנטי-פאולינג קונבנציונליים.
#תחבורהימית #הצטברותביולוגית #כלכלהמעגלית #חדשנות #נמלים #פסולתאורגנית #ביוטכנולוגיות #ספרד #היםהתיכון #22med

פותח בין 2024 לסוף 2026, פרויקט Endfouling שואף להציע גישה חדשה למאבק בהצטברות הביולוגית. עם תקציב של 624,724.89 אירו, הוא ממומן על ידי המכון הוולנסיאני לתחרותיות וחדשנות (IVACE+i), במסגרת תוכנית הפרויקטים לשיתוף פעולה אסטרטגי, בתמיכת הקרן האירופית לפיתוח אזורי (FEDER). הוא מאגד את AIMPLAS, Fundación Valenciaport, Biotech Vana ו-Seroil Valencia. Fundación Valenciaport אחראית על אימות האב-טיפוס בתנאי הפעלה אמיתיים. במקביל, היא מנתחת את זרמי הפסולת השונים המיוצרים בנמל ולנסיה כדי לזהות את אלו שיכולים לשמש כחומר גלם לייצור חומרים אנטי-פאולינג חדשים.

«ההצטברות הימית שנאחזת בגוף הספינות מגבירה את ההתנגדות למים. כאשר זה קורה, הספינה זקוקה ליותר אנרגיה כדי לנוע, צורכת יותר דלק ומייצרת יותר פליטות CO₂. בנוסף, עלויות התחזוקה עולות והעברת מינים פולשים בין אזורים ימיים שונים יכולה להיות מעודדת», מסבירה קרולינה נבארו, מנהלת הכלכלה הכחולה של Fundación Valenciaport.

ניסויים בתנאים אמיתיים

הניסויים אינם מוגבלים למעבדה. עבור שותפי הפרויקט, חיוני להתמודד במהירות עם הטכנולוגיה הזו מול המגבלות של הסביבה הנמלית. «האימות בסביבה אמיתית הוא קריטי», מדגישה קרולינה נבארו. «במעבדה, ניתן לשלוט על פרמטרים רבים, אך בנמל נכנסים לפעולה גורמים כמו מליחות, טמפרטורה, זרמים, חשיפה ממושכת למים, פעילות ביולוגית של הסביבה הימית או התנאים הייחודיים להפעלה. האתגר הוא להוכיח שהאב-טיפוס לא רק יעיל מבחינה טכנית, אלא גם בר-קיימא, בטוח, עמיד ותואם לצרכים האמיתיים של המגזר.»

מעבר לחדשנות, הפרויקט מתרגם גם שינוי בדרך שבה מתכננים נמלים. הם כבר לא נחשבים רק כתשתיות לוגיסטיות או תעשייתיות, אלא כאקוסיסטמות שבהן נעים סחורות, אנשים, אנרגיה, מים, חומרים… ופסולת.

«אנחנו מפסיקים לראות את הנמל רק כתשתית לוגיסטית או תעשייתית ומתחילים להבין אותו כאקוסיסטמה מורכבת. בכלכלה המעגלית, הפסולת מפסיקה להיות רק בעיית ניהול והופכת למשאבים פוטנציאליים.»

משאריות מזון לתוספים ביולוגיים

ליבת הפרויקט היא להפוך פסולת אורגנית לתוספים ביולוגיים המסוגלים להגביל את התפתחות האורגניזמים הימיים על הדפנות. המחקרים מתמקדים בעיקר בפסולת אורגנית המיוצרת בסביבות נמליות ועל סיפון הספינות, במיוחד שאריות מטבח ופסולת מזון לאחר צריכה (פירות, ירקות, בשרים, לחם, מוצרי חלב, קמחים וכו').

כפי שמסביר אלברטו גונזלס צ'וליה, האחראי הטכני של פרויקט Endfouling במכון הטכנולוגי לפלסטיק AIMPLAS, ייצור התוספים הביולוגיים הללו מבוסס על תהליך ניצול במספר שלבים. «בשלב הראשון, הפסולת השונה נבדקת כדי לקבוע את ההרכב התזונתי שלהן, תוך זיהוי אלו שמציגות את הפוטנציאל הגבוה ביותר לקידום צמיחת מיקרואורגניזמים בעלי יכולת אנטי-פאולינג. לאחר מכן, הפסולת הנבחרת נטחנת, מעורבבת עם מדיום גידול מתאים ומעוקרת לפני הכנסתה לביוראקטור. שם, מתבצעת תסיסה בתנאים מבוקרים, המאפשרת ייצור ביומסה מיקרוביאלית, אשר לאחר מכן מסוננת ומרוכזת.».

אלברטו גונזלס צ'וליה מדגיש כי משאב זה מציג עניין כפול. זמין בכמויות גדולות בנמלים, הוא גם מכיל ריכוז גבוה של חומר אורגני, המועיל להתפתחות המיקרואורגניזמים המבוקשים. «פסולת זו מאופיינת בהטרוגניות שלה, בצפיפות נמוכה וברמות שונות של זיהום, כולל נוכחות של פלסטיקים וחומרי אריזה. העניין שלהן טמון בעומס הגבוה שלהן בחומר אורגני, במיוחד בסוכרים ובדרישה כימית לחמצן (COD), מה שהופך אותן למצע מתאים לצמיחה מיקרוביאלית.» השפע שלהן בסביבות נמליות הופך אותן למקור בר-קיימא לייצור תוספים ביוטכנולוגיים חדשים.

אנזימים, מיקרואורגניזמים ומידול דיגיטלי