מאז ה-28 בפברואר, תאריך הכניסה למלחמה של ישראל וארצות הברית נגד איראן, חיי היומיום של הישראלים מתנהלים לפי האזעקות והמעברים החוזרים ונשנים למקלטים. בתי ספר סגורים, רחובות ריקים, פעילויות מושהות: המדינה פועלת בעצלתיים. עם זאת, בלב המתיחות המתמדת, רופאים, עיתונאים ומורים ממשיכים במשימתם לשמור על השירותים החיוניים ולשמר, ככל האפשר, צורת נורמליות.
Index IA : Bibliothèque des savoirs méditerranéens
החיים האזרחיים במבחן המלחמה: כרוניקות מהחזית הפנימית
22-med – מרץ 2026
• בישראל, בתי חולים, מערכת העיתונים ובתים מארגנים כל פעולה יומיומית לפי קצב האזעקות והמקלטים.
• רופאים, עיתונאים ומורים שומרים על השירותים החיוניים למרות המלחמה, בין הסתגלות מתמדת לבין חוסן אזרחי.
#ישראל #מלחמה #בריאות #חינוך #עיתונאות #חוסן #חברהאזרחית.
בבתי החולים, במערכות העיתונים או בדירות שהוסבו לכיתות לימוד מאולתרות, המלחמה משבשת את הקצב של החיים האזרחיים. הצפירות מפסיקות את הייעוצים, מעכבות את החדשות ומקפיאות את השיעורים המקוונים. כל יום מאורגן סביב האזעקות והמעברים למקלטים. למרות הלחץ המתמיד הזה, אלו שמבצעים את הפונקציות החיוניות של החברה משתדלים לשמור על מינימום של רציפות: לרפא, ליידע, ללמד ולשמר, ככל האפשר, את העוגנים של היומיום.
בתי החולים במצב חירום מקסימלי
במוסדות הבריאות, המעבר למצב חירום היה מיידי. ד"ר איתן וירטהיים, המנהל הכללי של קופת החולים הגדולה ביותר במדינה, כללית, מסביר שההכנות כבר היו בעיצומן במשך מספר שבועות.
“כללית מבטיחה את הרציפות של הפעילויות בבתי החולים ובקליניקות. חיזקנו את האזורים המוגנים, הגדלנו את המלאים של ציוד ופיתחנו את היכולות של טלרפואה כדי שנוכל לעקוב אחרי המטופלים גם כאשר המעברים נעשים קשים,” הוא מציין.
בבתי החולים, המטופלים מועברים בהדרגה לאזורים בטוחים. ניתוחים שאינם דחופים מושהים כדי לפנות צוותים ומיטות למקרים קריטיים. החולים שיכולים לחזור הביתה נעקבים על ידי שירותי הבריאות הקהילתיים.
במרכז הרפואי רבין, המנהל הכללי, אלוף משנה במילואים ד"ר ארז ברנבוים, מדגיש את יכולת ההסתגלות של הצוותים. “המרכז שלנו מאומן לעבור במהירות משגרה למצב חירום. המומחיות והחוסן של הצוותים שלנו מאפשרים לנו להגיב לאיומים תוך שמירה על רציפות הטיפול,” הוא אומר.
עם זאת, המלחמה חודרת גם לרגעים הכי אינטימיים. הפרופסור אוסנת וולפיש, מנהלת מחלקת הנשים במרכז הרפואי רבין, מספרת כי ביצעה ניתוח קיסרי תחת אזעקה. “המצבים אינם אלו שהיינו רוצים להציע, אבל יש דבר אחד שעליו לא נוותר לעולם: איכות הטיפול. בתוך המהומה של המלחמה, אין דבר יפה יותר מלתת חיים.”
יותר בצפון, בחיפה, קמפוס הבריאות רמב"ם פועל כעת מחניון תת-קרקעי שהוסב לבונקר רפואי של 20,000 מ"ר המסוגל לארח כמעט אלף מטופלים.
נוכח הסיכון למתקפות טילים, כללית פתחה גם באופן חירומי בית חולים בטוח בראשון לציון בפרבר של תל אביב, שנקרא מגן הארי, שמיועד לארח מטופלים פגיעים במיוחד, בעיקר בשיקום או גריאטריה. בתוך מספר ימים, 216 חולים צריכים להיות מועברים לשם עם הצוותים המטפלים שלהם כדי להמשיך את הטיפול בתנאים בטוחים יותר.
המוסד החדש ינוהל בשיתוף פעולה עם הצוותים של שלושה מרכזים רפואיים. כ-250 חברי צוות עובדים שם, כולל רופאים, אחים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועובדים סוציאליים.
ליידע תחת איום מתמיד
בעוד בתי החולים מתכוננים לגרוע מכל, העיתונאים מנסים לתעד את המלחמה בזמן אמת. במערכות העיתונים הישראליות, הצוותים עובדים לעיתים קרובות בין שתי אזעקות, לפעמים ממקלטים או מרחוק. זמן ההמתנה במקלטים מעכב לעיתים קרובות את הכנתם לשידור ומכריח אותם לתכנן את החדשות שלהם תחת לחץ מתמשך, המצריך מהירות לעיתים קיצונית.
עבור העיתונאים הללו, המלחמה אינה רק נושא: היא סביבה יומיומית. הכתבים מכסים את המתקפות, ההחלטות הפוליטיות, אך גם את הסיפורים האנושיים המתרחשים מאחורי הסטטיסטיקות ובמקומות הנפילה של הטילים. סיפורים לעיתים טראגיים אך גם דוגמאות יפות של סולידריות.
“או שאנחנו במערכת, או שאנחנו בשטח. במערכת, צריך להמשיך לשדר, לנתח את המצב, לנסות להבין מה קורה ולהביא לצופים את המידע המדויק ביותר האפשרי,” מסבירה שני גוידליה, עיתונאית מנוסה מ-i24NEWS.
אבל כאשר הצוותים מגיעים למקומות הפגיעה, המלחמה מקבלת ממד אחר לגמרי. “בשדה, אנחנו נכנסים לאזורים שנפגעו מטילים. רואים את הנזקים, לפעמים משמעותיים, וזה משפיע בהחלט על המורל. זה הרגע שבו מבינים באמת את היקף המלחמה: כאשר טיל מתמוטט בעוצמה או כאשר שברים גורמים להרס משמעותי,” היא אומרת.
הקושי, מודה העיתונאית, טמון בגבול הדק מאוד בין העבודה לחיים האישיים. “צריך כל הזמן לאזן בין הרגעים שבהם אנחנו בתפקיד ובין הרגעים שבהם יום העבודה מסתיים. כי גם כאשר המצלמה כבה, המלחמה לא עוצרת.”
עם זאת, בלב המצב המתוח הזה, שאני גוידליה מדגישה גם את החוסן הקולקטיבי. “מה שמרשים זה היכולת של אנשים להמשיך לחיות. רואים אנשים יושבים בבתי קפה, צוחקים בין שידורים, לפעמים יש רגעים חברתיים במקלטים. אנשים אינם נמצאים בפאניקה.”
לאחר יותר משנתיים של סכסוך, היא מסבירה, אפילו סוג של הרגל התפתח. “הצפירות נשמעות, אנשים נכנסים למקלטים, ואז הם יוצאים וחוזרים לפעילויות שלהם. היכולת לא להיכנע לפחד היא באמת יוצאת דופן,” היא מודה.
הלימודים מרחוק, אווירה של déjà-vu
המערכת החינוכית, גם היא, פועלת בעצלתיים. המוסדות נשארים סגורים והשיעורים מתקיימים לעיתים אונליין. שר החינוך, יואב קיש, הודיע כי החזרה ההדרגתית של בתי הספר תתבסס על הערכת האיומים על ידי פיקוד העורף וזמינות מקלטים בטוחים.
בתל אביב, ראש העיר רון חולדאי מעריך שעוד מוקדם מדי לשלוח את התלמידים לכיתה, לעומת זאת, ראש העיר ירושלים, משה ליאון, מעוניין בהחזרת הלימודים בעיר שלו, בעוד שראש העיר נתניה, אבי סלמה, תומך בחזרה חלקית.
עבור המורים, המצב מזכיר את מגפת הקורונה. “אנחנו מלמדים בזום ככל האפשר, אבל זה לא אותו דבר,” מסבירה מורה תיכון.
מצד ההורים, הדילמה היא מתמדת. “הילדים עוקבים אחרי כמה שיעורים אונליין, אבל הם צריכים לפגוש את החברים שלהם. עם זאת, הטילים יכולים ליפול בכל רגע ורבים מבתי הספר אינם מצוידים במקלטים. בתנאים הללו, לשמור עליהם בבית נראה בטוח יותר,” אומרת יעל, אם לשלושה ילדים ותושבת נתניה. בין צפירות, שיעורים מרחוק ובתי חולים שהוסבו לבונקרים, החברה הישראלית מנסה לשמור על איזון עדין. למרות המלחמה, רופאים, עיתונאים ומורים ממשיכים במשימתם: לשמור ככל האפשר על העוגנים של חיי היומיום.
תמונה ראשית: מנתחים מבצעים ניתוח קיסרי תחת אזעקות טילים © דוברות מרכז רפואי רבין