צפקס, "בירת הדרום", חוותה משנות ה-1980 ירידה מתמידה שסיבותיה הן מרובות: גלובליזציה, בריחת האליטות הכלכליות והתרבותיות לבירה או לחו"ל, המעבר לכלכלת שירות... אך אחת הסיבות המובהקות היא דעיכת איכות החיים עקב הפסולת התעשייתית - בעיקר כימית - למרות ההתפרצות האזרחית מאז 1980 ובעיקר לאחר המהפכה של 2011.
סוציולוג ואקטיביסט אקולוגי מספקס, פתחי רקיק, נותח את המקרה המופתי הזה מרחוק המדען ומעיד על הקרב הקשה הזה עם התחייבות האזרח, בשיחה עם ברנר מוסה, היסטוריון, אחראי למחקר, השכלה והכשרה של ארגון NEEDE ים תיכוני.
ברנרד מוסה: צפקס מציבה עצמה במקום מיוחד בהיסטוריה הכלכלית של טוניסיה. האם תוכל לספק לנו פרט על ההקשר הזה, כדי להבין טוב יותר את הנושא התעשייתי והסביבתי של צפקס שתיארת עכשיו?
פתחי רקיק: הרעיון הכללי הוא שבשנות ה-1960 וה-1970, בהקשר של הכלכלה הלאומית, כבר הייתה בספקס תרבות יזמית. ניתן לקחת את ניתוחי המומחים השונים, בעיקר של הגיאוגרף עלי בנאסר, שמאפיין את ספקס כעיר אזורית המשתייכת לפרויקט של מטרופוליזציה. כמרכז הכלכלי השני במדינה, לאחר תוניס, ספקס תמיד הייתה בקושי ביחסה למדינה המרכזית. מודגשת על ידי תרבות היזמות שלה, היא מתפתחת עם זאת במספר תחומים:
בתחום המזון והמשקאות, עם החברה Poulina (PHG) הממוקמת ברחבי המדינה, עם סניפים במרוקו ובמדינות נוספות עוד;
בתחום גידול הזיתים: גם אם הזית נמצא בכל מקום בתוניסיה, ספק מחזיקת 1/3 מהייצור של המדינה, בעיקר בשמן, דבר שהוא משמעותי;
למרות אקלים חצי-יבש, זו אזור מתאים לייבוש בקר, עם דגש על ייצור חלב.
וגם כמובן תעשיית הכימיה: SIAPE (חברת התעשייה לחומצת פוספורית וגידול) ו-NPK (אזוט, פוספור וקליום).
אך בסופה של שנות ה-70, התחילו להתבטא השפעות הראשונות של הגלובליזציה, הפתיחה של המדינה לייצור זר, במיוחד יבוא מוצרים מאסיה, דרך לוב, בתחום הטקסטיל והתפירה, עם שוק הלקוחות הלא רשמי שגורם למספר רב של כשלים, אף על פי שחלק מהחברות מצליחות להתמודד. אך זה לא אותו משקל שהיה בעבר.
בעיקר אנו עוברים מעידן התעשייה לעידן השירותים שדורש תשתיות טובות יותר. המגזר הפרטי של השירותים מתמקד במקומות שבהם יש פתיחה לים, וגם בתנאים חיים טובים יותר. מהרגע הזה, כפי שמסביר גיאוגרף טוניסאי, 80% עד 90% מההשקעות הפרטיות נלקחות על ידי מה שנקרא "המשולש המתחרתי", או "המשולש השימושי", הכולל את תוניס, נבל וקאפ בון, ויורד עד סוס. כלול מכך את אזור ספקס, שנמצא יותר לדרום, ואת כל סאהל טוניסאי. ספקס בעצם מונעת על ידי הנזקים של תעשיית הכימיה: חלק ניכר של האליטה הכלכלית הספקסית עברה לתוניס, שם היא מהווה קהילת גירות. למשל, הם מתיישבים באל אנסר, שכונה מפוארת בתוניס. אתה רואה, גילינו את הקהילה הזו בגמר משחק כדורגל ב-1994, בין סי אס ספקס לאספרנס דה תוניס...
ברנרד מוסה: זו עימות ישן בין שני המועדונים הללו...
פתחי רקיק: כן. אבל הדבר המדהים הוא שגילינו את משקל אוכלוסיית ספקס בתוך תוניס. שם גילינו שיש שם קהילה גדולה ולא פחות, מכיוון שזו האליטה הכלכלית. ולא רק כלכלית, אלא גם תרבותית. יש היום בתוניס ספקסים שאינם פועלים ככלכלנים. לדוגמה, עורכי דין, שופטים... רופאים עוברים לתוניס מכיוון שהלקוחות הספקסים שהגיעו בדרך כלל, בשנות ה-80-90, למרפאות פוליקליניות בספקס, תחום מאוד מצליח, עכשיו נוסעים במטוס ישירות לתוניס. ולכן גם הרופאים הטובים ביותר הולכים לתוניס. עידן השירות מחייב סביבה נקייה ולא מוזהמת שספקס אינה מציעה. לכן היא נרקמת מכוחותיה החיוניים. מבחינת ההגירה, היא בהחלט תמיד חורגת מכיוון האוכלוסיות שמגיעות מהאזורים הפנימיים, מסידי בוזיד, קירואן או גפסה.. הדבר הזה מתקן באופן מספרי את היציאות. אך ההבדל הוא שאלה הם אנשים פחות או לא מוכשרים, בעוד שהמוצאים הם האליטות הכלכליות והאינטלקטואליות.
ברנרד מוסה: לכן אפשר להעריך כי המדינה חוותה ירידה זו בשנות ה-1980?
פתחי רקיק: כן, הדעיכה של צפקס מתחילה בתחילת שנות ה-1980 עם הגלובליזציה, הגמישות בעבודה שמלווה את חוק העבודה החדש, פיתוח הכפיפה... צפקס מתמחה בתעשיות שאינן מדריגות עם מעט ערך מוסף, כמו תעשיית הטקסטיל שמעסיקה נשים עם השכלה נמוכה. התעשיות הטובות ביותר מועברות לתוניס... על פי הגיאוגרף עלי בנאסר, נפת צפקס, המכונה "בירת הדרום" ונחשבת בתיאוריה כמחזור הכלכלי השני של המדינה, בפועל היא היום האזור החמישי במדינה: אולי אפילו עברה למקום השביעי לא מזמן. צפקס נשארת העיר השנייה בגודלה במדינה מבחינה דמוגרפית, ישירות אחרי תוניס, אך היא מדורגת כחמישית לפי מדדי פיתוח וקיבוץ.
דוגמה: מאז שנות ה-1990, מנהיגי המועדונים הגדולים בכדורגל הם אנשי עסקים גדולים, בעלי תעשיות. מתוך עשרה נשיאים אחרונים של ק.ס. ספקס, רק אחד מתגורר בספקס; האחרים גרים בתוך תוך תוך תוך ... יש להם עסקים בתוך תוך. יש אפילו ספקסי שהוא מנהיג ... של התקווה תוך תוך. הם משקיעים בגמרת, במרסה, בפריפריה של תוך תוך, אך לא ליד ה-SIAPE הנפגעת מהפסולת... לכן, כפי שכתב עלי בנאסר, "לאיחודי השכונות ולשדרוג המבנה הכלכלי שלה מתווספים בעיות סביבתיות חמורות... המכשולים הללו מהווים מכשול עיקרי לפני המטרופוליזציה והבינלאומיות של העיר".
ביוגרפיות
פתחי רקיק הוא פרופסור (HDR) בתחום ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי ומנהל מעבדת המחקר 'מדינה, תרבות ושינויי חברה' בפקולטה לאגרון ולמדעי הרוח של צפקס, תוניסיה. הוא גם פעיל אקולוגי בעיר צפקס מאז שנות ה-2000.
ברנר מוסה היסטוריון, אחראי על מחקר, חינוך והכשרה בארגון NEEDE מידיטרניה. חבר במועצת המדע של קרן קאמפ דה מיל - זיכרון וחינוך, שבה היה האחראי המדעי והמתאם של כתת אונסקו "חינוך לאזרחות, מדעי האדם וקריאה של זיכרונות" (אוניברסיטת איקס-מרסיי / קאמפ דה מיל).
ביבליוגרפיה: