Fethi Rekik הוא פרופסור להשכלה גבוהה ומחקר מדעי ומנהל המעבדה למחקר מדינה, תרבות ושינויים חברתיים בפקולטה למדעי הרוח והחברה של ספה, תוניסיה. הוא גם פעיל סביבתי בעירו ספה מאז שנות ה-2000.
ספה, « בירת הדרום » חוותה, מאז שנות ה-80, ירידה מתמשכת. המרכז הכלכלי השני במדינה, אחרי תוניס, ספה היא עיר עם תרבות יזמית : בתי זיקוק, גידול בקר, דיג, תפירה... אבל כיום היא בירידה בשל הגלובליזציה עם התחרות ממדינות אסיה, והתחרות הפנימית מתוניס ומסוסה.
עיר אזורית השואפת להפוך ל« מטרופולין ים תיכוני », מדדי הפיתוח מדרגים אותה כיום במקום החמישי, ואפילו השביעי ברמה הלאומית. לירידה זו יש סיבות רבות : גלובליזציה, בריחת אליטות כלכליות ותרבותיות לבירה או לחו"ל, מעבר לכלכלה של שירותים… אבל אחת הסיבות המכריעות היא הידרדרות איכות החיים בשל זיהום תעשייתי - במיוחד כימי - למרות המאבק האזרחי מאז 1980 ובמיוחד לאחר המהפכה של 2011.
עידן השירות דורש סביבה נקייה ואטרקטיבית שהעיר ספה, המזוהמת מאוד, כבר לא מציעה.
עד 2011, הייתה רק עמותה אחת, ה-APNES, שנאבקה בנושא הסביבתי באזור ספה, ובפרט על זיהום המפעלים הכימיים : ה-SIAPE (חברה תעשייתית של חומצה פוספורית ודשנים) וה-NPK (חנקן, פוספור וקליום).
לאחר המהפכה של 2011, עם רכישת חופש הביטוי, צצו תנועות אזרחיות רבות, כולל בנושא הסביבתי.
אז התארגן קולקטיב לסגור את ה-SIAPE. אך הוא נתקל בהתנגדויות, במיוחד מההסתדרות : 3000 משרות בסיכון.
ב-2019, התקבלה החלטת ממשלה לסגור את המפעל, אך ללא פרויקט לניקוי וללא תוכנית לשיקום האתר. מתחיל מאבק נוסף שמשפיע על איכות החיים של התושבים, אך גם על האטרקטיביות הכלכלית של העיר.
הנזקים של הזיהום התעשייתי
חוקרים הראו את הנזק הרב של המפעלים על הבריאות, עם מקרים של מחלות קשות. רבים הצביעו על הרדיו-אקטיביות של הפוספט עם הרים של גבס על החוף. כל אזור ספה דרום מושפע על פני רדיוס של 15 עד 20 קילומטרים. זו אזור מלא בעושר טבעי שנפגע על ידי הפוספוגבס : כמובן שכבר אי אפשר לדוג שם...
בצפון יותר, נמצא פתרון : הוקם מעגל תנועה ענק של 50 דונם, הונח דשא, מים… זה הפך לסוג של פארק. כנראה שזה לא מזיק…
העמותות מציעות רעיון לפרויקט המרה שיאפשר, לאחר ניקוי האתר, להניע את האזור בדרך לכלכלה נקייה, ויתממש בפרויקט אמיתי של מטרופוליזציה. למרבה הצער, זה לא הכיוון שנבחר.
ספה בפרויקט האזורי
מודל הפיתוח של תוניסיה מאז העצמאות הוקם על סוג של פריבילגיה שניתנה לתוניס ולאזור החופי (נבול, סוסה). יש אזורים פנימיים שהוזנחו : אלו אזורים הנקראים « מוגבלים ».
יש אלפי תוניסאים שעוזבים לאירופה, בפרט מספה: 70,000 אנשים בעלי כישורים גבוהים עזבו בשנים האחרונות לארצות הברית, אירופה או מדינות המפרץ : זו אובדן עצום לאוכלוסייה התוניסאית. מספה, כל שנה, יש במיוחד אלפי בוגרי תיכון שעוזבים לגרמניה כדי להמשיך את לימודיהם ולעבוד שם.
יש גורם נוסף שמחליש את ספה. כדי להיות תחרותית, צריך רשת תחבורה שמחברת את העיר לאזורים אחרים. אבל רשת הכבישים המהירים קשורה אך ורק לבירה. זה מעורר תחושת שוליות של חלק גדול מהאזור הפנימי של המדינה.
ב-2019. הייתה תחושת מרד של האזורים שהוזנחו על ידי השלטון. למעשה, זו תחושת מרד נגד מודל הפיתוח, ולבסוף תחושת מרד נגד הדמוקרטיה עצמה.
הפרדוקס של ספה הוא שהיא נחשבת לעיר של המערכת כי יש לה את האמצעים להתפתח. אבל היא אף פעם לא הייתה במערכת והיא רואה את עצמה מחוץ למערכת.
זהו הטרגדיה של להיות נחשב במערכת ולא להיות בה.
עיר ספה מתמודדת עם אתגרים משמעותיים הקשורים לזיהום תעשייתי, לחוסר השקעות, ולממשל מרכזי שאינו תומך בפיתוחה. החברה האזרחית מנסה לפצות על חסרונות אלו, אך שינוי מבני ופתיחות להשקעות זרות נראים נחוצים כדי להפוך את האזור למוקד כלכלי בר קיימא.