המורשת הלבושה גורמת לתשומת לב רבה באלג'יר. נלבשים על ידי הנשים במהלך אירועים חגיגיים, הקפטנים, הקארקוסים, המלחפאסים והסרוולים הם פרי שלישות תרבותית שנמשכת על מספר מאות שנים. שמירה על מורשת זו הלא-חומרית דרך הכשרה בטכניקות תפירה היא בלב של פסטיבל הלבוש המסורתי האלג'ירי.
מלבישה את קרקו הארגנטיני שלה, נאימה בוקבריין נודדת בגאווה במסדרונות הארמון של הראיס. בחודש יולי הזה, המבנה הגנה של אלג'יר שנבנה בתקופת האימפריה העות'מאנית מארח את המהדורה השישית של פסטיבל הלבוש המסורתי האלג'ירי. נאימה בוקבריין, מורה בגימנסיה לשעבוד, לימדה לאורך זמן את טכניקות הרקמה האלג'ירית. בעיניה, אין באמת פרישה מאחר שהיא ממשיכה להעביר את ידעה. "הרקמה האלג'ירית היא אמנות שמוכרת בכל העולם, עלינו ללמד את הדורות החדשים. זה לא פשוט, מאחר שיש חוסר עניין בכל מקצועות האומנות. זה לכן חובתנו להכשיר את הצעירים ולהדגיש את היתרונות שבשליטה בטכניקות אלה, במיוחד מאחר שהביקוש גדול", היא מסבירה.
פאיזה ריאש, מנהלת הארמון של הרעיס ושליחת הפסטיבל, מוצאת כי ההכשרה "היא בהחלט הנקודה החשובה ביותר, מכיוון שזו הציר העיקרי להעברת הידע המורשתי הזה". "לגרסה השישית המוקדשת לרקמת אלג'ירית, יצרנו סדנה עבור הילדים כדי שיהיה להם קשר ראשון עם החוט, המחט והבד. כמובן, הפעילות הזו תימשך רק מספר ימים, זמן הפסטיבל. אנו צריכים להמשיך למסגרת קבועה. לכן, אנו מתכוונים להציג המלצות למשרד התרבות כדי שמקצועות הייצור האמנותי ייכנסו לתוכניות ההכשרה המקצועית. אנו נציע גם שיטות אלו יתעלו לרמת אמנות לאומית. כל הפעולות הללו מטרתן להדגיש את הזהות והתרבות האלג'יריות", מפרטת פאיזה ריאש.
בירת האופנה התיכונית
התפתחות המורשת הלבוש במזרח התיכון, בעיקר באלג'יר, היא תוצאה של ערבוב תרבויות שחוזר לעתיקות. למלחפה, חלק בד מצמר או כותנה, אשר מחוזק בסיכות מתכת, נושא עדיין באזורים מסוימים של אלג'יר, בעיקר באורס. הלבוש הזה עבר דרך הזמן. לפי עאישה חנאפי, מרצה במכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אלג'יר II, כל התרבויות שעברו על אלג'יר הביאו רכיבים חדשים שנאספו והומרו על ידי האוכלוסיות המקומיות. הארכיאולוגית מציינת את הדוגמה של הגלילה, מעיל מורקם שהובא על ידי האנדלוסים שעזבו את ספרד לערים באלג'יר כבר בסיום המאה ה-15 לספירה. "בעצם, הגלילה מאנדלוסיה עברה שינויים כאשר הגיעה לאלג'יר. הנשים דאגו להתאים את הלבוש להקשר המקומי על ידי עירובו עם פריטי לבוש נוספים ויצרו את הקראקו, לבוש אלג'ירי טיפולי. אנו רואים את אותו דבר עם הדרה, שהיא שמלה מוזהבת מעוטרת באבן חן שהגיעה גם היא מאנדלוסיה. היא ננעלה בתלמסן, אוראן, אלג'יר וקוסטנטין. הדרה הזו בעצם היא אב השמלה המפורסמת פרגאני מקוסטנטין והבלוסה מאוראן. במאה ה-18 באלג'יר, ישנה מהפכה אמיתית כי הנשים בחרו לעזוב את השמלות והחליטו ללבוש מכנסיים, הסרוול צ'לקה המפורסמים. הנשים קיבלו אפשרות לקבל בגדים מושקעים עם בדים והכנסות יקרים. ניתן לומר כי הנשים האלג'יריות של אותו זמן לבשו בגדים רגליים וכי אלג'יר הייתה אחת מבירות האופנה של הים התיכון", דגישה עאישה חנאפי.
הקפטן, שהובא על ידי העות'מאנים, נועד בתחילה לגברים ונשמר לדיניטרים היוצגים את השער הנצחי. "זה הועבר לנשים בצורתו הנוכחית באלג'יר ואז יוצא לכל האזורים במזרח התיכון". עאישה חנאפי מציינת כי הגברים גם לא נשארו מאחור. להם גם היו בגדים מיוחדים מרכבים מבדים שונים ורקמות. בערים גדולות, הבגדים לא היו אף פעם ניטרליים. מותאמים אישית, הם עזרו להדגיש את המעמד החברתי של האדם שלבש אותם. חשוב לציין כי המצב הכלכלי שיחק תפקיד מרכזי בפיתוח הבגדים. במהלך התקופה שהתרחשה בין המאה ה-15 ל-18, אלג'יר הרכיבה כמויות עצומות של עשרות בזכות המסחר, הפירטון והחקלאות.
העברת הידע
בתקופת המילוכה הצרפתית, העדיפות הייתה לשמור על הידע המקצועי מול המגבלות הרבות. "בתוך המשפחות, נתקיימה ניסיון לשמור ולהעביר את המקצועות והתנועות. דבר אחד, אכן, השתנה, וזהו העושר של הבגדים שהתרד למשמעותית בהשוואה לתקופת העות'מאנים. נראה ברור שזה בגלל ההקשר הכלכלי של אותה תקופה. הדבר החשוב ביותר הוא שהאלג'ירים הצליחו לשמור על חלק גדול מהמורשת הזו שחצתה דורות. גם נמצא שהבגדים המסורתיים המשיכו לפתח. רואים את זה בעיקולים, שמוטיביהם הצמחוניים קיבלו בהדרגה את מקומם של סגנון הברוקוק," מדגישת המורה. המנגנונים להעברת ושמירת טכניקות התפירה באלג'יריה מעניינים במיוחד. למעשה, הפצת הידע הזה לא הייתה מוגבלת למרחב המשפחתי בלבד. בילדותה, נאימה בוקבריין למדה לרקום עם האחיות המישיונריות של נוטרדאם ד'אפריקה. "חייב לומר שהאחיות הלבנות לא התפנו רק ללמד את הטכניקות לנו, הן גם דאגו ללמד אותנו את המקורות של כל הנקודות ואת משמעותן. האחות שהייתה אחראית על ההכשרה אמרה לי שלמדה לרקום מאשה זקנה מאלג'יריה שעבדה במעון היתומים בבוזראה, בראש העיר," טוענת. עבור פאיזה ריאש, העדיפות צריכה להיות לשמירה על המורשת הזו ולהימנע מ"פעולות של מודרניזציה". "אני מעריכה שחשוב לשפר את הבגדים המסורתיים כפי שהיו בעבר," דוגלת המשנהת של הפסטיבל. "למודרניזציה של הבגדים האלה יש סיכוי לגרום לאובדן של המורשת הזו".
