מר סגור, הים התיכון מרוכז בזיהומים. בלב הבעיה: הפסולת, שניהולה נשאר לא אחיד מצד אחד לשני. בין יוזמות מקומיות לאסטרטגיות לאומיות, מדענים ועמותות מזהירים על הסיכונים לסביבה ולב biodiversité. וקוראים לשקול מחדש את ניהול הפסולת ככוח למעבר אקולוגי. הדגמה עם צרפת ואלג'יריה.
מאמר זה הוא סיכום של 3 ראיונות בין מדענים שפורסמו ב-22-med ביוני 2024. דיאלוג בין ג'וסטין וירוס, מדענית מומחית ביער הים התיכון ובאינטראקציות כימיות בין יער לאטמוספירה בהקשר של שינויי אקלים, מהנדסת מחקר במסגרת המשימה אינטרדיסציפלינריות של אוניברסיטת אקס-מרסיי ומליסה קנאן, דוקטורית בהגנה על מערכות אקולוגיות המתמחה בניהול פסולת ומרצה לא קבועה באוניברסיטת תיזי-אוזו באלג'יריה. את 3 הראיונות ניתן למצוא ב-11 השפות בהן נעשה שימוש באתר.
הים התיכון הוא אחד הימים המוכתמים ביותר בעולם. 80% מהזיהום הזה מגיע מהיבשה: נהרות, רוחות ואגן ניקוז מביאים את הפסולת לים, שם היא מצטברת. אם 10% מהם נראים (סיגריות, אריזות...), 90% אינם נראים: מיקרופלסטיקים שמתפשטים בכל מקום, עד לקרקעית הים. זיהומים אלו משפיעים ישירות על המערכות האקולוגיות: בליעת פלסטיק על ידי חיות הבר, זיהום הקרקעות ומקורות המים על ידי ליקווידים רעילים הנובעים ממזבלות מנוהלות בצורה לא טובה, הפרעה בשרשרת המזון. כל שנה, יותר מ-1.5 מיליארד בעלי חיים ימיים מתים בגלל פסולת פלסטית. ואנשים אינם נפגעים: מתכות כבדות, עמידות, מגיעות למזון ולמים שלנו.
אלג'יריה: בין מערכת כושלת לפתרונות מקומיים
עם יותר מ-11 מיליון טון פסולת ביתית המיוצרת מדי שנה, אלג'יריה מתמודדת עם אתגר סביבתי ובריאותי משמעותי. התוכנית הלאומית עדיין מתבססת בעיקר על איסוף מעורב והטמנה במרכז טכני, לעיתים קרובות לא מפוקחת כראוי. התוצאה: דליפות רעילות, זיהום הקרקעות והערכה רעה של הפסולת.
עם זאת, חלופות מתעוררות. בקביילה במיוחד, יוזמות מקומיות מתמקדות במיון במקור, קומפוסטציה ומחזור. ועדות כפריות משתפות פעולה עם חברות טיפול בפסולת ומכשירות את הצעירים בפרקטיקות אלו. יותר מ-60% מהפסולת הביתית שם היא אורגנית, ולכן ניתן להעריך אותה בקלות.
הדרכים לשיפור המצב ידועות: תשתיות מיון, קומפוסטציה, מחזור, עקרון המזהם משלם, אך גם תיאום בין שחקנים ציבוריים ואזרחים. עדיין יש צורך שהרצון הפוליטי ילווה.
צרפת: כאשר השפע מפריע למיון
מהצד השני של הים התיכון, צרפת מתמודדת עם אתגרים שונים אך משלימים. רמת הצריכה שם מייצרת כמות גדולה של פסולת לא אורגנית, לעיתים קרובות ארוזה. המיון הוא חובה, אך נשאר לא יעיל: באזור דרום-פאקה, שנמצא בחזית המודרניות, הביצועים מתחת לממוצע הלאומי.
עמותות כמו Clean my Calanques או MerTerre מפצות על החוסרים המוסדיים באמצעות קמפיינים להעלאת מודעות, איסופים אזרחיים או תוכניות חינוכיות. המגוון של סוגי הפסולת, המרחק בין המפיקים למקומות הטיפול, והאחריות הנמוכה של התעשיינים מקשים עוד יותר על הניהול.
כדי לשנות את ההתנהגויות, העלאת המודעות נשארת קריטית. השורש התרבותי, סביבת החיים והמדיניות הציבורית משחקים תפקיד מרכזי באימוץ הרגלי המיון הנכונים.
לתגובה משותפת לאתגרים הים תיכוניים
ניהול הפסולת הוא לא רק שאלה סביבתית אלא גם סממן חברתי ותרבותי. מפסולת אורגנית לאריזות פלסטיות, הם חושפים את סגנונות חיינו, את העדיפויות הפוליטיות שלנו ואת הבחירות הכלכליות שלנו. בים התיכון, ים משותף, הם הופכים לאתגר משותף.
האמנה של ברצלונה, שנחתמה ב-1976, קובעת את הבסיס לממשלת סביבה משותפת. אך המאמצים חייבים לעלות הרבה מעבר לטקסטים. שיתופי פעולה אזוריים, חינוך לצריכה, תמיכה ביוזמות אזרחיות וחדשנות כמו פיטורמדיציה הם כוחות לקידום.
עתיד בר קיימא יעבור דרך מדיניות חוצת גבולות, מושרשת בשטחים, ודרך מודעות קולקטיבית: הים הוא מראה של הפסולת שלנו, אך הוא יכול גם להפוך לשיקוף של המחויבויות שלנו.
ביוגרפיה
מליסה קנאן: דוקטורית בהגנה על מערכות אקולוגיות המתמחה בניהול פסולת ומרצה לא קבועה באוניברסיטת תיזי-אוזו באלג'יריה. עבודותיה מוקדשות לכימות, זיהוי, תיאור והערכה של פסולת ביתית ופסולת דומה.
ג'וסטין וירוס: מדענית מומחית ביער הים התיכון ובאינטראקציות כימיות בין יער לאטמוספירה בהקשר של שינויי אקלים. היא מכהנת כיום בתפקיד מהנדסת מחקר במסגרת המשימה אינטרדיסציפלינריות של אוניברסיטת אקס-מרסיי, שם היא אחראית על פיתוח עבור העמותה Neede Méditerranée.
תמונה ראשית: הים התיכון מרוכז בזיהומים, מתוכם 80% מגיעים מהיבשה © DR