באזור הים התיכון שבו הלחץ על משאבי המים הולך ומתרקם, יוזמות מקומיות מביאות תשובות קונקרטיות למחסור. בעזרת המציאות בשטח, תוך דגש על צניעות, חוכמה קולקטיבית או חידוש טכני, הן לעיתים הופכות את הלוגיקות המרכזיות או התעשייתיות. כל אחת, בדרכה, תורמת לשמירה על טובת הציבור הזו שהשינוי האקלימי מחליש יותר ויותר.
מאמר זה, על ה‘מים הוא סיכום של 5 מאמרים שפורסמו ב-22-med, שניתן למצוא ב-11 השפות שבהן נעשה שימוש באתר.
תשובה קונקרטית לחוסר במים נקיים עם Islamic Relief Albania : מאת רג'מונדה באשה - אלבניה
למזג את הים כדי לתקן את מחסור במים : מאת אגאת פרייר - צרפת
לחסוך מים על ידי מיחזורם : מאת אגאת פרייר - צרפת
איך קטלוניה מתכוונת להילחם נגד הבצורת : מאת חורחה דובנר & כריסטינה גראו - ספרד
במרגלות האטלס התיכון, חלוקה מסורתית של מים : מאת אדל ארוסי - מרוקו
מאחורי מחסור במים מסתתרת מגוון של אתגרים: גישה, איכות, זמינות, ממשלה. חמישה אזורים במזרח התיכון מביאים תשובות שנטועות במציאות שלהם, בין טכניקות מודרניות לפרקטיקות מוכחות. כפרים מבודדים באלבניה, אזורים כפריים באטלס התיכון או רשתות קטלוניות במתח, כל אחד מתמודד עם המשבר המים בדרכים שלו, עם המסורות וההגבלות שלו. גישות אלו אינן מהוות מודל שניתן לשכפל, אלא מגוון של התאמות קונקרטיות. הן מתארות דרך יותר צנועה, יותר קולקטיבית, לפעמים יותר טכנולוגיה נמוכה, לחשוב על הקשר שלנו עם המים.
הבארות של Islamic Relief באלבניה
באלבניה, רק 76% מהתושבים נהנים מגישה קבועה למים נקיים. שיעור זה בירידה מסתיר מציאות קשה עוד יותר באזורים הכפריים, שבהם הרשת הציבורית אינה קיימת או לקויה. כפרים מבודדים תלויים בגישה מוגבלת למים לעיתים קרובות מזוהמים, זמינים רק כמה שעות ביום. כאן נכנסת Islamic Relief Albania, אשר מאז 2013 בונה בארות ורשתות אספקה בשיתוף עם הקהילות והרשויות המקומיות. מתוכן יותר מעשרים במחוז טירנה לשנת 2023 בלבד.
באזור ההררי של דיבר, מקור טבעי הוסב למאגר של 10,000 ליטרים, המעניק סוף סוף גישה קבועה לחמישים משפחות. בדאיג', כפר שנפגע מרעידת אדמה בשנות ה-70, צינורות חדשים העמידים לרעידות אפשרו להפעיל מחדש את מערכת האספקה. התערבויות אלו מכוונות קודם כל למשפחות פגיעות, במיוחד אלו המארחות יתומים, לפני שהן מורחבות למשפחות אחרות.
הגישה מתבססת על לוגיקה פשוטה: לזהות את הצרכים הקונקרטיים בשטח, להעריך את התנאים ההידרוגיאולוגיים ולבנות מתקנים חזקים, בקנה מידה קטן אך עם השפעה רבה. המים הופכים כך לגורם של כבוד, בריאות ועתיד.
בצרפת, ממחזרים וממזגים במקום לחפור
בצרפת, שבה 99% מהמים מהברז מגיעים ממקורות מעובדים, הלחץ אינו על הגישה אלא על הקיימות. הצריכה עולה, הבצורות מתגברות, דליפות מהרשת נמשכות. מול זאת, שני מנופים מתחזקים: מיחזור ומזוג.
במונפליה, הסטארט-אפ AquaTech Innovation מתקין יחידות טיפול מיקרו בקמפינגים, בנמלים או בתחנות נופש. המטרה: לאסוף את המים האפורים באתר, לסנן אותם, ולהשתמש בהם מחדש. הפתרונות המוגנים שלה, כמו AquaPool או AquaReUse, מאפשרים להשקות שטחים ירוקים, להזין את המים בשירותים או להחזיר את המים לבריכות. דרך קונקרטית להפחית את הלחץ על האקוויפרים, במיוחד באזורים תיירותיים מאוד חשופים.
במרסיי, כיוון הים מתמקדת בהפרדה קריוגנית. טכניקת המיזוג הזו כוללת הקפאת מים מהים כדי לבודד את גבישי המים הטהורים, שהם קלים יותר לחימום מאוחר יותר. היא פחות צורכת אנרגיה מאוסמוזה הפוכה, ואינה מייצרת לא מי מלח מרוכזים ולא מזהמים, תוך הבטחת עלות נשלטת. עדיין בשלב אב טיפוס, הסטארט-אפ מתכנן מפעל ראשון ב-Fos-sur-Mer ומכוון לאזורים איים או צחיחים. הרעיון: יחידות של 50,000 מ"ק/יום, נמכרות מוכנות לתעשיינים או לחקלאים.
למכור במקום ולמזג מבלי לזהם: שתי דרכים לניהול טוב יותר של משאב שמדינת צרפת עדיין לא חסרה, אך היא מתחילה לחסוך.
קטלוניה: ממחזרים יותר כדי להיות תלויים פחות
קטלוניה, המתמודדת עם הבצורת הארוכה ביותר שלה זה מאה שנה, הכריזה על מצב חירום בתחילת 2024. המים חסרו במשך יותר משלוש שנים על 50% מהטריטוריה. כדי להתמודד עם זאת, הג'נרליטט מגייסת 128 מיליון יורו לחיזוק הרשתות, שיפוץ הצינורות והשקת פרויקטים חדשים. בין היתר: מפעל צף למזוג שיכול לייצר 40,000 מ"ק ביום, המתוכנן לספק מים לברצלונה כבר באוקטובר 2024.
אך האסטרטגיה הקטלונית אינה מסתיימת כאן. היא מתבססת גם על רגנרציה מסיבית של מים משומשים. כיום, 30% מהמים המעובדים ממוחזרים ומוחזרים לאקוויפרים. המטרה: להגיע ל-70 עד 80%. תוכניות דוגמנות מדעיות, כמו intoDBP, מאפשרות לחזות את הסיכונים הקשורים לתוצרי לוואי כימיים. פרויקטים נוספים של מחקר, המנוהלים על ידי CREAF, מזהים את הפגיעויות החברתיות או הטריטוריאליות, ומבוססים על מודלים זרים, כמו "swales" פרואניים או "Room for the River" ההולנדי.
צמצום הביקוש, גיוון ההיצע, חיזוי השימושים העתידיים: קטלוניה בונה ממשלה הידרולוגית יותר גמישה ויותר בת קיימא, מבלי להכחיש את המורכבות הפוליטית של בחירות אלו.
במרוקו, זיכרון המים עדיין זורם
בבני מלל, במרגלות האטלס התיכון, זורם מקור עתיק מזה מאות שנים: ה-Aïn Asserdoun. קצב הזרימה שלו, כיום ירד ב-30 ס"מ לעומת לפני חמש שנים, עדיין מספק מים למטעי זיתים בזכות מערכת תעלות הנקראות סגואס. המים מחולקים שם לפי מערכת שנקראת "בפיקה": כל משפחה מחזיקה בתעלה ברוחב מוגדר, המבטיחה השקיה הוגנת של הגידולים.
הארגון הזה מאפשר לשמור על חיי הגידולים במקום שבו הסכר אחמד אל הנסלי כבר לא ממלא את תפקידו: שיעור המילוי שלו ירד ל-3%, והתעלות הקשורות יובשו במשך יותר משנה. נהר אום-ערביה, השני במדינה, כבר לא זורם. רק החקלאים שיש להם את האמצעים לקדוח באר (כמעט 10,000 €) מצליחים להשקות.
סכר חדש נמצא בבנייה, אך בינתיים, הארגון המסורתי סביב המקור מהווה חומת הגנה: עמידה, קהילתית, מושרשת.
משאב אחד, חמש תשובות
אם מדובר בחפירת בארות באלבניה, במיחזור מים משומשים בצרפת, בבניית מפעל צף בקטלוניה או בהחייאת מקור בן אלף במרוקו, כל אזור מפתח את התשובה שלו למחסור במים.
פתרונות שלעיתים קרובות מתבססים פחות על הישגים טכנולוגיים ויותר על יכולת לארגן באופן קולקטיבי ניהול הוגן ובר קיימא. כי מול אתגר כה חיוני, הממשלה שווה כמו הטכניקה.
תמונה ראשית: מקור Aïn Asserdoun, מעל בני מלל, נראית מלמטה © Wikipedia Commons