הצפונות ההורסות פגעו בסלובניה. בין המתנדבים הרבים שהגיעו לעזור לנפגעים, היו גם מבקשי מקלט. בסנבריה, כפר ליד ליובליאנה, הם עזרו לתושבים לנקות ולפנות את הבתים השטוחים. לאחר סיום הפעולות המתנדבות, המבקשים למקלט נשארו והקשר שלהם עם התושבים השתנה לחלוטין.
באוגוסט האחרון, סלובניה עברה את האסון הטבעי הכי גדול בהיסטוריה שלה מאז העצמאות שלה. השטפונות ההורסות באמצע הקיץ, כאשר המדינה הייתה יותר רגילה להתמודד עם שריפות ויבשה, השפיעו על כמעט שני שלישים מהמדינה. המים נשאו גשרים ובתים. 12,000 מבנים נצפו וניזוקו. עלות הנזקים והשיקום הכוללת נחשבה לכ-10 מיליארד יורו, שמייצגת כמעט שני שלישים מתקציב המדינה השנתי. השינויים האלו באקלים מכריזים על עידן חדש...
היישוב בא מבקשי המקלט
כמו כולם, המבקשים למקלט המארחים באופן זמני בסלובניה עקבו אחר השיטפונות בתקשורת. "הם ראו שהאנשים זקוקים לעזרה, הייזום בא מהם. הם פנו אלינו וכבר ביום הבא, יצאנו לשם", זוכר מיחה בלאזיץ' מאמבסדה רוג. ארגון ללא מטרות רווח זה עובד בשטח עם המבקשים למקלט ומגן על זכויותיהם בגבולות, במשרדי הממשלה ובמקומות העבודה. המבקשים למקלט הגיעו לסנברי, כפר שטופה לחלוטין בקרבת לובליאנה, בסופש הראשון לאחר האסון, כאשר מוניות של מתנדבים מרחבי סלובניה הגיעו לעזור לנפגעים. "היינו מעט מוזרים בהמון הזה. בהתחלה, הכל נראה קצת מוזר. אבל במהרה, התמקמנו בצוותי העבודה", זוכר בלאזיץ'. תחילה הייתה צורך לנקות את הבתים שנצפו, ואז להסיר את כל החלקים העץ והבידוד המלאים במים. "פיצצנו את הקירות, הסירנו את האדמה... העבודה הייתה קשה ומלוכלכת", מתאר בלאזיץ'.
דין חיובי יותר על מבקשי המקלט
"התושבים התבהלו בהתחלה והיו חשדניים לנוכחותם. בסביבה זו, איננו רגילים למהגרים." אך המצב התחלף לאט לאט. האנשים החלו להזמין אותם לבתיהם. כאשר החיים חזרו להתיישבות במהירות והמתנדבים האחרים לא הגיעו כבר בכמות כה רבה לאזורי השטפון, המבקשי מקלט בסנברייה נשארו. התושבים שאלו אותם האם הם יחזרו מחר, הקשישים נתמכו בצורה מיוחד בהם. "האם תחזרו? אנחנו צריכים עוד לעשות זאת. האם הילד שהיה כאן אתמול יחזור היום?" זוכרת בלזיץ.
כמה מבקשי מקלט פנו לתושבים מקומיים, התקשרו אליהם ושאלו אם עדיין זקוקים לעזרה, מציינים עניין כזה מחדש אם נדרש. "אפילו כאשר לא ארגנו יותר הסעות, חלקם הגיעו לשם באוטובוס בעצמם." כך העזרה המאורגנת התהפכה לעזרה לא רשמית ואהובה, מתאר בלאזיץ. "אם תשאלו אנשים בסנברי היום, לא יש לאף אחד שיפוט שלילי על הנוכחות שלהם". התלהבנו מאוד מהשפע החיובי של פעולה ההתנדבותית הזו.
מתוך 50 בקשנים למקלט שהגיעו לעזור לתושבי סנברייה, רובם עדיין נמצאים במדינה. חלקם נמצאים בתהליך גירוש, ואחרים נמצאים בתהליך לקביעת זכותם להגנה בינלאומית. עבור רוב המהגרים, סלובניה היא רק מדינת עברה שהם עוברים בדרך לבלקנים המערביים. רק מעט מהם חושבים על לשהות ולבנות חיים כאן. ◆
פרנצי זלטר, מנהל Slovenska filantropija, ארגון לא ממשלתי המקדם את ההתנדבות, מרגיש כי חשוב מאוד שזרים החיים בסלובניה יתערבו בצורה או בצורה אחרת במקרי אסונות. "זה חשוב מאוד עבורם להשתתף בחיים היומיומיים, להתחבר עם האוכלוסייה. קשר אישי הוא חיוני ומשנה את הראייה של הרבים. הם רואים אותם באור אחר, כאנשים רגילים, לא שונים מהם. רק בדרך זו ניתן להסיר את הפחד מהלא ידוע, מאנשים מתרבויות אחרות. בקשי המקלט הציגו רצון גדול לעזור לאחר השיטפונות. עלינו גם לשמור על כך בימים בהם אנו עדיין רואים התנגשויות חדשות, במיוחד בחיפוש אחר מקומות חדשים למתקפלי בקשי המקלט."