בעוד שהחומרים מתייקרים ובניינים ריקים מצטברים, תחום הבנייה מנסה לשנות את עורו באופן דיסקרטי, אך אמיתי. שינוי שקט, המונע על ידי דינמיקות רבות: חירום אקלימי, משבר חברתי, מלחמה. בכל מקום מחפשים לבנות מחדש טוב יותר. פחות להרוס. פחות לבזבז. ולפעמים, לתקן יותר מאשר לבנות. על הקרקע המשתנה הזו, יוזמות קונקרטיות כבר ממציאות עתיד בר קיימא יותר.
מאמר זה, על האתגרים של תחום הבנייה, הוא סיכום של 4 מאמרים שפורסמו ב-22-med, שניתן למצוא ב-11 השפות המופיעות באתר.
בקפריסין, ארמון נשיאותי אפס פסולת : Andri Kounnou - קפריסין
מימון ציבורי למאבק בעוני אנרגטי : Larisa Daugul - סלובניה
אפליקציה לאיסוף פסולת בניין : Philippe Lesaffre - צרפת
לבנות מחדש על חורבות מלחמה אקולוגית : Edward Sfeir - סוריה
אין חסר בכוונות טובות בדיבורים על עיר בת קיימא. אך במציאות, הבנייה נשארת תחום מזהם, חודרני ולא שוויוני. ובכל זאת, יש תחושה של שינוי. מעשים, לעיתים צנועים, אך מוחשיים. בחירות פוליטיות, כלים דיגיטליים, מחוות אזרחיות שמעצבות דרך חדשה לחשוב על הבניין. אלו עדיין לא מערכות כלליות. אבל אלו כבר הוכחות לכך שאפשר לעשות אחרת.
נשיאות במודל אפס פסולת
בניקוסיה, על גבעות הבירה הקפריסאית, הארמון הנשיאותי נראה כמו חייזר. זהו כעת הבניין הממשלתי הראשון במדינה שהשיג את הסמכת "אפס פסולת להטמנה". וזה לא עוד כיסוי אקולוגי: כאן, הכל נחשב מחדש, מהבקבוק ממתכת של העובדים ועד הקומפוסט של פסולת אורגנית בגנים הרשמיים. הפרויקט הובל על ידי הגברת הראשונה, פיליפה קרסרה כריסטודולידס, בשיתוף עם השרה לחקלאות.
מודל האפס פסולת מתכוון להיות ניתן לשכפול. מיפוי פנימי פותח כדי לזהות את זרמי הפסולת הספציפיים לכל שירות מנהלי. “לא הסתפקנו בהנחת פחי מיחזור ”, מדגישה איריני פיקי. “ היה צורך לנתח את השימושים, לעשות חינוך, לשכנע כמה עובדים לוותר על חד פעמי מתוך הרגל.”
שינוי המנטליות דרש זמן. אך כיום, הכל ממויין, ממוחזר או משומש מחדש: נייר, פלסטיק, זכוכית, סוללות, פסולת מזון. “ההרגלים השתנו, ועם זאת, התפיסה של המקום. מקום הכוח הפך למקום של עקביות”, אומרת איריני פיקי, סגנית השר לנשיא. השאיפה כעת? להרחיב למשרדים, להפוך את הגן הנשיאותי לחווה אורגנית עירונית, ואפילו להתקין את הקומפוסטר הלא תעשייתי הגדול ביותר באי. כאן, הסמל הפך לגוף.
לשפץ במקום לחמם לאבדון
בצד השני של הספקטרום, בסלובניה, האתר הוא יותר חברתי מאשר סמלי. שם, הבעיה נקראת עוני אנרגטי. כ-62,000 משקי בית, כלומר 5% מהאוכלוסייה, אינם יכולים להרשות לעצמם לחיות בדיור מחומם כראוי. הקרן הציבורית הסביבתית, אקוסקלד, מנסה לתקן את המצב באמצעות מענקים. עד 18,000 יורו זמינים לבידוד גג, החלפת חזית או התקנת משאבת חום. בתנאי אחד: להיות מלווה.
עם זאת, המערכת עדיין ניתנת לשיפור. “זמני הטיפול ארוכים, לפעמים מרתיעים”, מתלוננת מוג'צה קפיץ, חברה בסלובנסקה קאריטס. הארגון ההומניטרי, מאוד פעיל בחורף, מקבל שיחות ממשפחות שאין להן אפילו את האמצעים לחכות לסיום ההליכים. עבורן, סיוע נקודתי בתשלום חשבונות הוא האפשרות היחידה.
לודוויק חיברשק, יועץ אנרגיה ברשת ENSVET, מטייל בצפון-מזרח המדינה. הוא נכנס לבתים נטושים, דירות עם חלונות פתוחים, גגות דולפים. הוא רואה, הוא רושם, הוא מדרג. “תמיד מתחילים במה שדולף. אין טעם שיהיה חזית חדשה אם הגג מאפשר למים לחדור.” זה פרגמטי, כירורגי. ולעיתים קריטית. כי עבור משפחות חד הוריות, אנשים מבוגרים, עובדים במשרה חלקית, השיפוצים הללו הם שאלה של הישרדות. ופחות פליטות.
שימוש חוזר עובר דרך האתר
ומה אם מספיק קליק אחד כדי להציל דלת? באזור פריז, האפליקציה Cycle Zéro מאפשרת לאנשים פרטיים לאסוף בחינם את הפסולת מהאתרים: חלונות, לוחות, כבלים, כיורים… מה שהיה אמור להסתיים בפח הופך לחומר גלם לאמנים, לאומנים או למשפחות שמשפצות בעצמן. מאחורי הפרויקט עומדים שלושה אדריכלים – סלימ זואוי, כרימה לבסיר וג'ולס לובארס – שהתעייפו לראות את מה שעדיין יכול לשמש נזרק לפח.
בין המשתמשים הקבועים של מחזור אפס נמצאות גם מוסדות חינוך ועמותות. בבית ספר בוויטרי, מורה לאומניות יצרה פרויקט שנתי לפיסול מחומרים שנאספו דרך האפליקציה. ההזדמנות להכיר לתלמידים את הכלכלה המעגלית… ואת האסתטיקה של היצירתיות.
באפליקציה, מזמינים. מגיעים לאתר. יוצאים עם מה שאפשר לשאת. זה פשוט, אבל היה צריך לחשוב על זה. הפעולה היא חינם עבור המשתמשים, אך נגבית מהחברות הקשורות. הן מוצאות את היתרון: פחות אחסון, פחות הוצאות על פסולת, ודימוי ירוק יותר. ובעיקר, תודעה: מאחורי ההריסות, יש משאבים. זמן. אינטליגנציה. וקצת תקווה.
בסוריה, חורבות אסון אקולוגי
ואז יש את האתרים הבלתי אפשריים. או כמעט. בסוריה, לאחר ארבע עשרה שנות מלחמה, השיקום הוא חירום. אבל על מה לבנות מחדש כאשר הסביבה עצמה הוטלה כמטרה אסטרטגית? מוקשים נגד אדם, תשתיות הרוסות, מי תהום מזוהמים, זרעים מקומיים שהושמדו… האקולוגיה כאן אינה מותרות. זו תנאי להישרדות.
באזורים שעדיין מאוכלסים, ניהול הפסולת הומצא באמצעות שריפות פראיות או אתרי פסולת לא רשמיים. בטארטוס, האוכלוסיות המקומיות מדווחות על עלייה במקרי מחלות נשימתיות. גם שם, השיקום ידרוש שילוב מחדש של תשתיות בריאותיות וסביבתיות. אחרת, המשבר האקולוגי ישרוד את המלחמה.
כמה יוזמות מקומיות מנסות להחזיר משמעות למילה "אדמה". באזור אידליב, חקלאים החיו מחדש ענף של זרעים עתיקים, לפעמים דרך בנקים גנטיים בינלאומיים. קולקטיבים אזרחיים טוענים לשיקום המחשבה לאור צדק אקלימי. עם הערכת השפעות, הכללת נשים ועמידות של פרויקטים. שום דבר מכל זה אינו פשוט. משרד הסביבה הסורי עדיין אין לו אסטרטגיה קוהרנטית. אבל החלל נפתח.
תמונה ראשית: “בזכות מיחזור החומרים, החברות מגבילות את טביעת הרגל הסביבתית שלהן” © איבו מטייביץ' - פיקסל
אינדוקציה: ספריית הידע הים-תיכונית