בדרום ובצפון הים התיכון, הבינה המלאכותית יוצאת מהמעבדות כדי להשקות את השדות, המטבחים וכיתות הלימוד. בהקשר של מתחים אקלימיים, כלכליים וחברתיים, פרויקטים ישראליים, קפריסאיים ואיטלקיים הופכים אותה לכלי קונקרטי של חוסן. אך המהפכה השקטה הזו גם מעלה שאלה: למי היא באמת תועיל?
מאמר זה הוא סיכום של 3 מאמרים, שפורסמו ב-22-med, המוקדשים לעליית הבינה המלאכותית בחיי היומיום שלנו, שניתן למצוא ב-11 השפות בהן משתמשים באתר.
תוכנה מתקדמת להבטחת הביטחון התזונתי העולמי : קרולין האיאט - ישראל
האם AInsteinJunior יכול לשנות את מערכת החינוך העולמית? : אנדרי קוננו - קפריסין
האם הבינה המלאכותית יכולה להפחית את בזבוז המזון? : ג'סיקה פרה - איטליה
ללא רעש או סיסמאות, הבינה המלאכותית מתבססת בפרקטיקות היומיות. שם, היכן שמשחקים האיזונים של מחר: להזין אוכלוסיות הולכות וגדלות, להכין את הדורות החדשים, לצמצם את הבזבוז. הניסיונות הללו, המתקיימים משני צידי הים התיכון, מזכירים כי הטכנולוגיה היא פחות מטרה ויותר אמצעי — ושהפריסה שלה תלויה באותה מידה בבחירות פוליטיות כמו בקווי קוד. במרחב שבו המתחים הגיאופוליטיים מצטלבים עם הדחיפות האקולוגיות, הבינה המלאכותית עשויה להפוך לכלי אסטרטגי כמו גם לכלי שטח.
להזין את כדור הארץ בדרכים אחרות
בישראל, הסטארט-אפ Croptimize מתמודד עם אתגר חיוני: לשמור על הביטחון התזונתי בעולם לא יציב. פרי של עשרים וחמש שנות מחקר באוניברסיטה העברית, התוכנה שלו משלבת מודל חקלאי ואלגוריתמים גיאו-מרחביים כדי לחזות, על פני עשר שנים, אילו גידולים לנטוע ואיפה.
«בשל שינוי האקלים, כל שרשרת הייצור התזונתי מושפעת ועוברת הפרעות מתמשכות», מסבירה פמלה ג'רמוי, אחת המייסדות. «בעזרת התוכנה הזו, אנו מסוגלים כעת לתכנן על פני עשר שנים תגובות המתחשבות בשינוי האקלים.»
באזור, שבו זמינות המים, המליחות של הקרקעות ומחזורי היובש dictating את התשואות, חיזוי הופך למעשה של הישרדות. Croptimize מבטיחה לאופטימיזציה של הקרקעות, אך גם לזהות אזורים חקלאיים חדשים, כולל באזורים שנחשבו עד כה לשוליים.
כבר בשימוש על ידי קבוצות גדולות בתחום המזון, בנקים ומבוטחים, הכלי עשוי, לפי המפתחים שלו, להפחית את חוסר היציבות הפוליטית הקשורה לחוסר הביטחון התזונתי. אך הפצתה בקנה מידה רחב תתבסס על היכולת לדמוקרטיזציה של הגישה אליה. בהקשר שבו יצרנים רבים בים התיכון עובדים על חלקות משפחתיות קטנות, הסיכון הוא לראות את החדשנות הזו מועילה קודם כל לאנשי מקצוע עם הון רב יותר.
הבית ספר המומצא מחדש על ידי רובוטים
בלרנקה, קפריסין, מורה הפך את כיתתו לסדנת ניסויים. AInstein Junior, הצ'אטבוט החינוכי האינטראקטיבי הראשון שנוצר עם התלמידים, לומד על ידי החלפת מידע בכמה שפות, מתאם את השיעורים שלו וממריץ את היצירתיות באמצעות גישת STEAM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה, אמנויות, מתמטיקה).
הפרויקט התפשט לשנים עשר בתי ספר אירופיים, כל אחד מהם יוצר את הרובוט שלו, משלב אלמנטים תרבותיים וחינוכיים ייחודיים לקהילה שלו. במילאנו, למשל, התלמידים עיצבו רובוט המספר את סיפור העיר שלהם; במיורקה, הוא תוכנן כדי להגביר את המודעות לשימור המשאבים הימיים.
«האיומים האמיתיים היחידים טמונים בעובדה שלא לכל המדינות יש את אותם רפלקסים», מזהיר ד"ר סבאס צ'צ'י-כריסטופיס. עבורו, הבינה המלאכותית יכולה להיות «הרפורמה החיובית הגדולה ביותר בחינוך» אם נדאג להכשרת המורים ולהבטחת גישה שוויונית.
סביב הים התיכון, הפערים בין מערכות החינוך בולטים. אם יוזמות אלו מראות שניתן לשלב את הבינה המלאכותית כגורם לשיתוף פעולה בין-תרבותי, הן מזכירות גם שהשבר הדיגיטלי אינו רק שאלה של תשתית: הוא גם תרבותי ופוליטי.
פחות בזבוז, יותר השפעה
באיטליה, הבינה המלאכותית נכנסת למטבח כדי להילחם במגפה בלתי נראית: בזבוז המזון, שעלה ב-8% בשנה האחרונה. במדינה שבה הגסטרונומיה היא סימן היכר זהותי, זריקת מזון נותרת מציאות שקטה אך מסיבית. החברה הבריטית Winnow Solutions פיתחה מערכת המשלבת משקל מחובר, מצלמה ואלגוריתמים המסוגלים לזהות כל מזון שנזרק ולספק דוחות מדויקים לשפים.
«אנו מספקים דוחות יומיים ושבועיים לצוותים, כך שהם יכולים להתאים את הרכישות והמנות שלהם», מדגישה ג'ס טאוסיג, מנהלת EMEA.
מאומץ כבר ב-2021 במילאנו על ידי Elior Group, המערכת צמצמה את הבזבוז ב-85% תוך תשעה חודשים. Costa Croisières, IKEA או Four Seasons גם הם אימצו אותה. עם זאת, באזור הים התיכון, שבו המסעדנות מתבססת לעיתים קרובות על עסקים משפחתיים, העלות הראשונית נשארת מכשול.
בהקשר של מטרות הפיתוח ברות הקיימא של האומות המאוחדות, טכנולוגיה זו עשויה לשחק תפקיד מפתח בהפחתת הבזבוז בחצי עד 2030. מעבר לחיסכון בחומרי גלם, היא תאפשר לצמצם את פליטת ה-CO₂ הקשורה לייצור האבוד, נושא שהופך לאסטרטגי יותר ויותר במשא ומתן האקלימי.
מצפן לים התיכון
שלוש היוזמות הללו מוכיחות שהבינה המלאכותית יכולה להיות יותר מאופנה: כלי לחזוי, לחינוך ולצניעות. הן גם חושפות את התנאים הנדרשים להצלחתה: הכשרה, מימון, מסגרת רגולטורית ורצון פוליטי. הים התיכון עשוי להפוך למעבדה לפתרונות, במיוחד אם יאמצו גישה קולקטיבית: לשתף משאבים, ליצור פלטפורמות נתונים משותפות, ולשלב את הבינה המלאכותית באסטרטגיות אזוריות המתחשבות במציאות המקומית.
ללא זאת, הבינה המלאכותית עלולה לשחזר, ואף להחמיר, את האי-שוויון. הבחירה היא ברורה: להפוך אותה למנוע חדשנות משותף או לאפשר לשבר הדיגיטלי להתרקם שיפר את חלק מהחופים מהיתרונות של המהפכה השקטה הזו.
תמונה ראשית: הפרופסור אנסטסיו לפני הצ'אטבוטים לפני שליחתם לבתי הספר @Elpidoforos Anastasiou