מ-4 עד 7 בנובמבר, ה-שבוע היער הים-תיכוני ה-8 (8MFW) התקיים בברצלונה. אירוע דו-שנתי זה جمع מומחים, נציגים ממשלתיים ומובילי קהילות כדי לפתח גישה משותפת מול האתגרים העומדים בפני היערות הים-תיכוניים. פתרונות ויוזמות נדונו לשימור ושיקום האקולוגיות היערניות הים-תיכוניות. הם מתבססים על שיתוף פעולה בינלאומי שיכול לחזק את החוסן והקיימות שלהן.
מגדא בוא דאגר חאראת, חוקרת של National Geographic ומדענית בכירה ב-EFI (המכון האירופי ליערות), השתתפה במפגשים אלה. היא מדגישה כי יוזמות כמו זו יכולות להאיץ באופן משמעותי את התהליך. “באמצעות אפשרות למדענים ומקצוענים לשתף את השיטות הטובות ביותר, את הלקחים שנלמדו ואת המתודולוגיות המוכחות. על ידי הימנעות מהמאמצים החוזרים. וחיסכון בזמן ובמשאבים”. היא מדגישה גם את החשיבות של בריתות בינלאומיות: “אסטרטגיות סביבתיות פרואקטיביות חיוניות כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים”.
היערות הים-תיכוניים, עם אלפי שנות ניהול אנושי, משקפים איזון מורכב בין הטבע להתערבות האנושית. כיום הם מתמודדים עם בצורות, מחסור במים ושריפות יער. התמודדות עם אתגרים אלה דורשת שילוב של מדע, ידע מסורתי ושיתוף פעולה חוצה גבולות.
עם זאת, נדרשת שיתוף פעולה מפולח כדי למקסם את המשאבים הטבעיים בהתאם להקשר של כל תת-אזור. הלבנוני ז'אן סטפן, יועץ סביבתי ודובר בפורום, מסביר כי יש דמיון, אך גם הבדלים, בין המדינות בצפון ובדרום האגן הים-תיכוני. בצפון, משאבים רבים נשכחו בעקבות ההגירה הכפרית. “מרעה, אדמות חקלאיות ואפילו יערות, כולל כמה מוצרים יערניים לא עציים, לא מנוצלים כראוי. זה מאפשר הצטברות של ביומסה, התפשטות של יערות, אך גם מביא לשריפות ולזיהומים של מזיקים”. בינתיים, בדרום, “עוני שורר בקרב האוכלוסייה הכפרית שעדיין קיימת, התלות במשאבים טבעיים נותרה משמעותית”, הוא מציין. כתוצאה מכך, הם מנוצלים יתר על המידה כדי לספק את הצרכים הללו.
חוסן ומגוון של האקולוגיה היערנית
חשוב לחזק את החוסן לטווח הארוך של האקולוגיה. עבור מגדא בוא דאגר, "הניהול הקיימי של היערות הוא חיוני לשיקום האיזון בתוך המערכת האגרו-סילבו-פסטורלית. כלומר, גישה מסורתית שמשלבת חקלאות, ייעור ורעייה כדי לשמור על נוף מאוזן. גישה זו לא רק מקדמת את התחדשות היערות ומבקרת את הביומסה, אלא גם תומכת בבריאות האקולוגיות מול האתגרים האקלימיים”. “מסדרונות אקולוגיים שמחברים את האזורים היערניים” הם גם חיוניים למעבר ולהתאמה של מינים.
מנגד, ז'אן סטפן טוען כי יערות מונוקולטריים פגיעים, בעוד שהאקולוגיות היערניות המגוונות יותר עמידות יותר. “יש לעודד את המגוון. זה אומר שאין מין אחד שצריך להיות דומיננטי; אידיאלי, הוא לא צריך להכיל יותר מ-70% ממספר העצים ביער. מינים אנדמיים, נדירים, מאוימים וכאלה שמגוונים את ההכנסות של בעלי הקרקע צריכים להילקח בחשבון. בנוסף, שיחים קטנים ומקומות פתוחים עם צמחים פורחים הם גם חשובים, ולכן יש לנהל ולשמר את השכבת התחתונה “. שכבת תחתונה שיש לשמור עליה במיוחד באזורים רחוקים מהדרכים, שבהם עשויות להתפרץ שריפות וקשה יותר לשלוט בהן.
הגנטיקה, חיונית
אך מול אירועים קיצוניים כמו שריפות יער או שיטפונות קשים, המגוון הגנטי לבדו אינו יכול למנוע את ההרס המיידי. למעשה, אפילו המינים העמידים ביותר פגיעים.
מנגד, “הגנטיקה ממשיכה לשחק תפקיד חיוני בשיקום ובהתאמה לטווח הארוך של היערות הים-תיכוניים. באמצעות בחירה קפדנית של מינים, אנו יכולים לשפר את החוסן בתנאים מסוימים. לדוגמה, בחירת מינים פחות דליקים או בעלי מערכת שורשים עמוקה יכולה להפחית את הסיכון לשריפות ולשפר את יציבות הקרקעות“, מסבירה מגדא בוא דאגר.
גם אם אסונות אינם ניתנים למניעה, גישה פרואקטיבית זו מסייעת ליערות להתמודד איתם ולהתאושש עם הזמן.
נכון לעכשיו, מספר פרויקטים לשיקום בוצעו בהצלחה. ז'אן סטפן מדגיש את פרויקט הנייטרליות ביחס להידרדרות קרקעות המיושם על ידי ה-PNUD דרך עמותות מקומיות. הוא שואף להחליף את נטיעת מין עץ אחד (ארז או אורן) במגוון מינים רחב יותר, כולל מינים נדירים ומאוימים, ושיחים באזורים שבהם הקרקע רדודה. פרויקט SALMA של FAO גם שיפר את היכולת של מנהיגים מקומיים לפתח תוכניות ניהול יער, תוך הגנה על מינים אנדמיים ונדירים.
כלים פיננסיים ומדיניות אזורית דחופה
המדיניות הבינלאומית להגנה ושיקום היערות קיימת, אך יישומה ברמה הלאומית הוא דחוף. זה דורש אינטגרציה חזקה יותר במדיניות המקומית, כפי שמדגישה מגדא בוא. “מסגרות אלו מספקות בסיס, אך ההשפעה האמיתית שלהן תתבסס על האופן שבו הן יתאימו להקשרים הלאומיים הספציפיים ויתוגברו על ידי מנגנונים פוליטיים חזקים”.
מספר פרויקטים ויוזמות כבר מראים התקדמות משמעותית, כמו השקת ה-יוזמת היער הים-תיכוני (MFI) במהלך ה-MFW ופרויקט הגנטיקה של היער הים-תיכוני (MEDFORGEN עבור לבנון, מרוקו, תוניסיה, פלסטין, ישראל ואלג'יריה) בראשות המכון האירופי ליערות. יוזמות אלו חיוניות לא רק לשיקום היערות, אלא גם לשיפור המגוון הביולוגי, החוסן האקלימי והמעורבות של הקהילות המקומיות.
עם זאת, עדיין קיימת מרווח התקדמות. ז'אן סטפן מדגיש את הצורך ב“סקירת המסגרת החקיקתית”, במיוחד בדרום ובמזרח הים-התיכון, בכל הנוגע לניהול יער ושימור המגוון הביולוגי, על ידי חיבורו לגישה רחבה יותר הכוללת את התקנות על פרקטיקות חקלאיות ותכנון אסטרטגי.
שני המומחים אופטימיים לגבי העתיד. עבור ז'אן סטפן “נראה כי נחזור לפתרונות המבוססים על הטבע ולגיוון של טובין ושירותים יערניים ביערות המנוהלים”. מצידה, מגדא בוא דאגר “מקווה כי יושגו התקדמות משמעותית בשיקום והגנה על היערות הים-תיכוניים במהלך 5 עד 10 השנים הבאות”. שניהם מדגישים עם זאת את הצורך בהתחייבות מתמשכת של כל הצדדים המעורבים.
תמונה ראשית: פתרונות ויוזמות נדונו לשימור ושיקום האקולוגיות היערניות הים-תיכוניות במהלך שבוע היער הים-תיכוני ה-8