פסטיבל גלאתיאה הבינלאומי לעולם הימי מושך מדי שנה כ-10,000 מבקרים בהייר, עיר הממוקמת בדרום-מזרח צרפת. הגרסה העשירית - בין ה-20 ל-23 בנובמבר - מארחת דמות מופת של הגנת האוקיינוס, פול ווטסון (Sea Shepherd) ומתרכזת בשתי סוגיות מרכזיות: "מבט אחר" על הפוסידוניה והרהור על התמונה של הים התיכון בתקשורת. בעיות אלו נדונות לעיתים קרובות דרך פריזמת האסון, שהן בלב עבודתו של ניקולא ברקה. הצלם, הצלילה, המחבר והמניע של הפסטיבל טוען לגישה מאוזנת יותר, המבוססת על תצפית, ידע ובעיקר על עובדות.
מאת אוליביה מרטוק - עיתונאי
אינדקס IA: ספריית הידע של הים התיכון
הפוסידוניה או "הקרבה" של מדשאה חיה
22-med – נובמבר 2025
• צלם צולל מגלה את העושר הבלתי צפוי של מדשאות הפוסידוניה סביב פורקרול.
• גלאתיאה מאירה ים תיכון פגיע אך עמיד, מתועד רחוק מהאסון.
#ים_תיכון #אקולוגיה #פוסידוניה #ביו-מגוון #צילום #אוקיינוס #הייר #פורקרול #פורט-קרוס
עיר הייר מציעה את הייחודיות של היותה ממוקמת בחלקה בשטח הימי של הפארק הלאומי פורט-קרוס. שם, מזה שש שנים, ניקולא ברקה וקולקטיב קטן של צלמים בונים סדרת ספרים-תערוכות סביב א"ב של הים התיכון, המופיעה בכל פעם ב-240 עמודים ובתערוכות ציבוריות נודדות. הכרך האחרון, המוקדש ל"חליפות הפוסידוניה", הוא פרי של שנתיים של צלילות סביב האי פורקרול והחצי אי גיאן. מדשאה זו, המוכרת בדרך כלל כ"מדשאה תת-ימית", הופכת, תחת עדשתו, לעולם בתנועה, עשירה בהתנהגויות יוצאות דופן ובמינים לא מוכרים.
הוא מתעד תופעות שנדירות לצילום: פריחה ופירות הפוסידוניה - מרהיבים ב-2022 - או נוכחות לא צפויה של דג-לטאה, סוסוני ים. ואפילו הסצנה, הייחודית, של אפוגון משחרר את הלרבות שלו במים פתוחים מהמדשאה. "לפעמים זו חקירה משטרתית, הוא מתייחס. המדענים כמו פטריק ריצי או סטפן ברג לא ידעו שהאפוגון נמצא שם. התמונה אפשרה לנו לאשר את נוכחות המין הזה, הנמצא בשפע סביב שוניות האלמוגים של ג'אווה וניו גינאה, ולגלות את התנהגותו. " מספר פעמים, תמונות שהועלו מהקרקע שהוא חוקר הובילו לזיהוי מינים שמעולם לא נרשמו בים התיכון. שיתוף הפעולה שלו עם המוזיאון הלאומי להיסטוריה טבעית הוא יקר ערך.
“כשיודעים להסתכל, רואים את החיובי”
נוכח הדיבור השלטוני המתאר את הים התיכון כ"ים המזוהם ביותר בעולם", ניקולא ברקה קורא למידת הזהירות. הוא צולל כמעט חמישה עשורים ומפרט על התפתחות מנוגדת: כן, הים התיכון נשאר פגיע, אך מספר אינדיקטורים משתפרים בזכות מדיניות ההגנה שהחלה מאז שנות ה-70, במיוחד על חופי אירופה. תחנות טיהור, רגולציות על עגינות, סיום של דיג הרסני מסוים, הרחבת אזורי הים המוגנים: צעדים אלו הניבו תוצאות נראות לעין. "סביב האי פורקרול, אנו רואים היום מורואים של כמה סנטימטרים, דבר שמעולם לא ראינו קודם. אנו רואים הנחת גורגונים כל שנה. להסתכל זה גם להכיר את חזרת החיים. התמונה מאפשרת לנו לשתף עם הציבור הרחב את המציאות הזו. ”
עם זאת, מבטו אינו מתפשר. ניקולא ברקה מבקר את הפער בין הידע בשטח, הדיבורים המדעיים המגובים על הפוסידוניה והמסרים הפוליטיים הבלתי מדויקים - כאשר, כדי ליצור באז, שר או נבחר ציבור עושה הכרזות בעוד שמדיניות ההגנה מיועדת כבר עשרים שנה. "על חופי הים שלנו הגנו על הים התיכון כי זה היה מקור כלכלי עם התיירות. איכות המים בשנות ה-70 גרמה לאנשים לחלות, הוא מזכיר. אז הקמנו תחנות טיהור, הפסקנו לאפשר למפעלי תעשייה לשפוך לשם... לאט לאט, למדנו להכיר, לנהל, לפקח. זה עובד. צריך להמשיך ולטפל בחופים או שסוג זה של מדיניות אינו בעדיפות. ” גישתו מעדיפה את העובדות, הנובעות מתצפיות שיטתיות, מה שמתחבר למשימה המקורית של גלאתיאה: לשתף ידע מהימן, נגיש, מתועד.
מהצילום לפסטיבל: תרבות ימית להעביר
מזה עשרים שנה, התערוכות הצילומיות שלו באוויר הפתוח - בנמלים, גנים, מרכזי ערים, על אזורי דרך במהלך הקיץ כדי לעורר את תשומת הלב של הנופשים - נגעו ב-150 מיליון אנשים לפי נתוני הביקור באתר. עבור מי שצילם רבות את ההריסות האיקוניות של האזור, מפרץ הייר הוא מעבדה ייחודית: ביו-מגוון יוצא דופן, מורשת היסטורית צפופה, מים שבהם מתקיימת אינטראקציה בין זרמים, חיות ומדשאות.
אך הוא מצביע על פרדוקס: רבים מהתושבים עדיין אינם מודעים לעושר של הקרקע התת-ימית המוגנת של הפארק הלאומי פורט-קרוס. אם הטבע חזר לזכויותיו, זה משום שהמרחב הזה הוא מקודש מבלי להיות אסור. דייגים מקצועיים כמו חובבים מתקבלים שם, אך בפרקטיקות מפוקחות. כמו כן, שייטים חייבים לעגון על בואות כאשר יש מדשאות להגן עליהן, אך יכולים להשליך עוגן על קרקעית חולית.
משם מגיעה האמונה הזו, שהוא חוזר עליה בשמחה: לחנך, להראות, להסביר נשארים הכלים המרכזיים כדי להגן על ים שלמרות פגיעותו, מראה עמידות. התמונות שלו, ספריו ופסטיבל גלאתיאה ממשיכים במטרה זו.
צלם צולל מאז 1979, צלם מאז 1984, מחבר, מוציא לאור ומעצב גרפי, ניקולא ברקה הוא דמות מרכזית בעולם התת-ימי של הים התיכון.
נשיא לשעבר של האגודה דקליק בלו מדיטראן, מייסד הוצאת Turtle Prod (כארבעים ספרים), מנהל המגזין Plongez !, הוא גם יזם את גלאתיאה, שהפך במהלך עשר שנים למפגש מרכזי של התרבות הימית בצרפת.
קריירה שלו גם מתאפיינת בחדשנות עולמית: טכניקת הפנורמה התת-ימית, שנעשה בה שימוש לשחזור בתמונה אחת, ללא עיוות, של הריסות שלמות - כולל זו של רוביס. הישג שהקנה לו ב-2021 את הטרידנט הזהב, הבחנה של האקדמיה הבינלאומית למדעים וטכנולוגיות תת-ימיות.
תמונה ראשית: ליים ביילנט בפוסידוניה לימריה הייאנס © ניקולא ברקה