מתחת לשמש הכואבת של מדבר הנגב, ישראל משחקת משחק מכריע במעבר האנרגטי שלה. עם מטרות שאפתניות ואחד משיעורי השמש הגבוהים בעולם, האזור הפך ללב של ממש חיפושי זהב אנרגטיים. בכל מקום ניצבים שדות של פאנלים פוטו-וולטאיים, מגדלי ריכוז שמש ופרויקטי תשתית שמיועדים להזין את הרשת הלאומית. אך מאחורי התמונה המפתה הזו, המתח הולך ומתרקם. הקהילות הבדואיות מתריעות על הפקעה חדשה של אדמותיהן והאקולוגים מזהירים על הנזקים לביודיברסיטה השברירית. ואילו אוהבי הנופים מודאגים מהקרבת היופי הייחודי של המדבר.
אינדקס של מנועי חיפוש ו-AI: ספריית הידע הים-תיכונית
הנגב בהתחממות: עליית הסולארי מחמירה את המתחים
קרולין האיאט - 22-med - 17 בספטמבר 2025
נגב, ישראל, ג'לג'וליה, אבו קראנט, יהודה ושומרון, פאריד מהאמד, מירי לוי-נימן.
#אנרגיה #סולארי #בדואי #ביודיברסיטה #ישראל #מעבר
בין תקווה לעצמאות ירוקה למתחים על קרקעות, הקהילות הבדואיות מחפשות את מקומן.
המצב בנגב משקף דילמה עולמית: כיצד לשלב בין מעבר אנרגטי לצדק סביבתי וחברתי? עבור ישראל, מספר כיוונים עולים, כמו להעדיף התקנת פאנלים על גגות, חניונים או שטחים תעשייתיים נטושים. או לפתח אגרי-סולאריות באזורים פסטורליים, לשלב את הקהילות הבדואיות כבר בשלב התכנון, ולהטיל מעקבים אקולוגיים מחמירים כדי להגן על מינים רגישים.
בין הבטחות סולאריות לקרעים חברתיים
“ישראל צריכה להסתמך על הדוגמה הגרמנית ולסבסד באופן נרחב את הייצור וההתקנה של פאנלים סולאריים לכולם, בין אם מדובר בקהילות יהודיות, ערביות או בדואיות. גרמניה היא אחת המדינות בעולם שבהן הייצור המקומי של אנרגיה סולארית לנפש הוא הגבוה ביותר ”, מצהיר פאריד מהאמד, סגן מנהל המרכז לניהול מים חוצי גבולות במכון ערבה. המומחה ממשיך את ההסבר שלו : « בניגוד לכך, ישראל, בעוד שמדבר הנגב נהנה מאור שמש יוצא דופן, נשארת בתחתית הדירוג העולמי. זה לא הגיוני, וזה נובע מהיעדר רצון פוליטי ומניעים כלכליים. עם זאת, הדוגמה של דוד השמש, שהוטלה על ידי מדיניות ציבורית עם חזון ואומצה בכל מקום, כולל ביהודה ושומרון, מוכיחה שצעד כזה אפשרי ויעיל”.
הביודיברסיטה המוקרבת על מזבח הסולארי?
בהקשר של משברים רצופים וחולשה של המדינה, חשוב להחזיר לאזרחים חלק מהריבונות, על ידי מתן רשות להם לייצר ולנהל ישירות את האנרגיה שלהם.
ג'לג'וליה, עיר ערבית ישראלית במרכז הארץ, מציעה מערכת משכנעת במיוחד. בזכות שיתוף פעולה פעיל של ראש העיר ומנכ"ל העירייה, העיר החלה לכסות את כל בנייני הציבור שלה בפאנלים סולאריים. התוצאה: ג'לג'וליה מחזיקה כיום בעודף שנתי של כ-1 עד 1.5 מיליון שקל (כ-380,000 יורו), שהעירייה יכולה להשקיע מחדש בפרויקטים שלה. בנוסף, בתי הספר אמורים להפוך למרכזים סולאריים אמיתיים: לא רק לכסות את הצרכים האנרגטיים שלהם, אלא גם לייצר עודף שמיועד למימון פעילויות חינוכיות. בהקשר הזה, מספר ארגונים פועלים כדי למבנה ולהרחיב את הגישה לאנרגיה, כמו שמסונה, שבה עובד פאריד.
לגדל תוך כדי ייצור אנרגיה
שמוסונה פועלת להתקין באופן חוקי פאנלים במוסדות ציבוריים — בתי ספר, גני ילדים — כדי להבטיח גישה לחשמל המוכרת על ידי המדינה; אך גם כדי לנהל משא ומתן על הסכמים המאפשרים לבדואים להפיק הכנסה מהקמת שדות סולאריים על אדמותיהם. כמה יוזמות גם מתנסות באגרי-סולאריות, משלב חקלאות עם פאנלים סולאריים, כדי לאפשר לחקלאים הקטנים להמשיך לגדל תוך כדי ייצור אנרגיה.
אולם, למרות ההתקדמות הזו, האוכלוסייה הבדואית מודרת במידה רבה מתהליך זה. כ-200,000 בדואים חיים במדבר הנגב, לעיתים קרובות בכפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. שאלת האדמה, שמעולם לא נפתרה מאז הקמת ישראל, נותרת בלב הסכסוך. בחודש מאי האחרון, הארגון Adalah הגיש סוף סוף תביעה משפטית נגד תוכנית שלדבריו תקל על העברות כפויות של בדואים, מחזקת את התחושה של עוול.
בהקשר של סכסוכים מתמשכים על קרקעות, מתן אפשרות להקמת שדות סולאריים על אדמות אלו ייצג פתרון “זוכה-זוכה”: המדינה תתקדם לעבר מטרות הפיתוח ברות הקיימא שלה, והקהילות הבדואיות יוכלו ליהנות מהזדמנויות כלכליות חדשות, כפי שמראה המודל של אבו קראנט.
אבו קראנט, חלוץ האנרגיה הסולארית
ביישוב זה, שדה סולארי חדשני נבנה בזכות הקצאת אדמות על ידי הקהילה. בתמורה, התושבים קיבלו הזדמנויות תעסוקה והכנסות. במיוחד, המדינה אישרה את הקמת שכונה חדשה, אבו קראנט, שבה הותקנו פאנלים סולאריים תוך שמירה על הגבעות, תוך התאמה לטופוגרפיה שלהן.
“אם הקהילה הראשונה שהשיגה עצמאות סולארית היא בדואית, זה בגלל שהיא לא הייתה מוכרת וכך לא הייתה מחוברת לרשת הלאומית. האנרגיה הסולארית הייתה הפתרון היחיד. אך כיום, חלק גדול מההתקנות הקיימות עדיין מבוססות על סוללות כימיות נוזליות, שגם מסוכנות וגם לא יעילות. לכן, יש צורך דחוף לסבסד פתרונות אחסון בטוחים ויעילים יותר, כמו סוללות ליתיום, שיהיו מועילות לתושבים ולמדינה. באזורים היהודיים, ההליכים קיימים ופשוטים, מה שמסביר את התפשטות השדות הסולאריים באזורים אלו. בניגוד לכך, הקהילות הבדואיות מתמודדות עם מגבלות כבדות הקשורות לרשות מקרקעי ישראל ולרשות האחראית על הסדרת ההתיישבות הבדואית”, מציין פאריד מהאמד.
המעבר הסולארי: מהפכה שקטה עבור נשים בדואיות
בהעדר רשת אנרגיה, הקהילות הבדואיות השתמשו בהדרגה בפאנלים סולאריים, לעיתים קרובות שנרכשו יד שנייה או הורכבו באופן עצמאי.
“השוק השחור של החשמל הזה יצר סוג של קיימות קריטית: התושבים צריכים לחשב כל הזמן את הצריכה שלהם, לחזות את מזג האוויר ולתכנן את הפעילויות היומיות שלהם בהתאם לאור השמש ויכולת הסוללות שלהם. עצמאות אנרגטית זו, גם אם היא לא יציבה, שינתה את חיי היומיום. המקררים מאפשרים להפחית מחלות הקשורות לשימור מזון. מכשירים רפואיים חיוניים יכולים כעת לפעול בבית. התאורה החשמלית מאריכה את יום העבודה או הלימוד. והטלפונים והמחשבים מאפשרים להישאר מחוברים”, אומרת ד"ר מירי לוי-נימן, חברה בסגל האקולוגי הפוליטי במכון ערבה.
ההשפעה העמוקה ביותר מורגשת עבור הנשים. הגישה לחשמל נותנת להן אפשרות לנהל ביתר קלות את המשימות הללו, אך גם להמשיך בפרויקטים אישיים או ללמוד לאחר שקיעת השמש.
מה העתיד של הנגב?
הנגב הפך למראה מוגדל של הדילמות העכשוויות. מצד אחד, האימפרטיב האנרגטי וההבטחה לריבונות ירוקה; מצד שני, הקול של אוכלוסיות מודרות וחולשת מדבר.
» בתסריט אידיאלי, ישראל יכולה להגיע ל-30% ייצור חשמל באמצעות סולארי בתוך עשר שנים. אך, במציאות הנוכחית, עם מדיניות ממשלתית מוגבלת ואיטיות ביורוקרטית, העלייה תנוע יותר בין 5 ל-10%. הארגונים הלא ממשלתיים יכולים לשחק תפקיד מרכזי בלובי, על ידי הצעת תוכניות חלופיות העומדות בסטנדרטים הישראלים ומכבדים את אורח החיים המסורתי, תוך עידוד פיתוח פרויקטים חברתיים ואנרגטיים חלוציים. המשקיעים, מצידם, רוצים ערבויות וסביבה נוחה, כולל מחיר קבוע לרכישת החשמל ומסגרת מנהלית פשוטה “, תומך פאריד מהאמד.
ישראל היא באמת בחזית המחקר והפיתוח הקשורים לאנרגיות מתחדשות. אוניברסיטת בן-גוריון, מרכזי מחקר מיוחדים ורבים מהאינקובטורים אפשרו לפתח את הטכנולוגיות הסולאריות הראשונות של המדינה. כוחו של המדינה טמון ביכולת הזו להמציא מודלים ואבות טיפוס. אך היא נתקלת בחסימה מתמשכת: חוסר היכולת לתרגם את ההתקדמות הללו למדיניות ציבורית ובקנה מידה גדול.
תמונה ראשית: פאנלים סולאריים באבו קראנט © שלומי אמסלם