הצעירים הפלסטינים מתמודדים עם יומיום קשה. עדים לזוועות המלחמה וההרס, הם סובלים גם מהקשיים הכלכליים שחוות משפחותיהם ומהמשברים החברתיים שהם גורמים. כדי לעזור לילדים הללו, מוסדות תרבותיים ואמנותיים רבים שואפים ליצור מרחבים של שמחה ותקווה, בעזה ובגדה המערבית.
המרכז התרבותי גרס, השייך לחברה הערבית לשיקום בבית לחם, בית חולים המתמחה בתוכניות שיקום, גילה כי המוזיקה יכולה להיות כלי עוצמתי כדי לעזור לילדים הפלסטינים לעבור מהלחץ הנפשי למרחבים של תקווה, שמחה והנאה.
זו הסיבה ש"גרס באדס" הושק, תוכנית מוזיקלית המיועדת לילדים בגילאי 6 עד 16, בשיתוף פעולה עם "מוזיקאים ללא גבולות". פרויקט זה מציע שיעורי מוזיקה ל-45 ילדים, פעמיים בשבוע. כל ילד נהנה משיעורי שירה במקהלה כמו גם ממוזיקה אינסטרומנטלית, תוך יצירת מרחב בטוח לביטוי אישי דרך המוזיקה.
מקלט לילדים
במהלך השיעורים, הילדים לומדים לנגן על עוּד, כינור וכלי הקשה, תוך פיתוח מיומנויות של יצירה מוזיקלית קולקטיבית, שירה ונשימה. במקביל, הם משתתפים מדי שבוע במפגשים המנוהלים על ידי עובד סוציאלי מהמרכז, המסייע להם לשפר את המיומנויות החברתיות והרגשיות שלהם. נושאים כמו הטרדה נדונים אז.
הצעירים נחשפים למגוון של מוזיקות החל מהמנגינות הפלסטיניות המסורתיות ועד לקומפוזיציות רב-תרבותיות. הם משתתפים בפעילויות שונות כמו מופעי קרקס ואירועים ספורטיביים. כך הם חוקרים את התחומים שמושכים אותם ביותר.
המרכז גרס מציע גם מגוון שירותים המנוהלים על ידי מומחים בתחומים פסיכולוגיים, מוזיקליים וקוליים. הוא הופך כך למקום של שחרור רגשי, יצירתיות והתפתחות אישית, מניח את היסודות לדור העתיד של אמנים צעירים. בנוסף, מוצעים מפגשים שבועיים על איך לתקשר עם הילדים, המאפשרים להורים להבין טוב יותר את הצרכים הפסיכולוגיים של ילדיהם ולהתמודד עם האתגרים הרגשיים או ההתנהגותיים שהם עשויים להתמודד איתם. כמו כן, מוצעים להם שיעורי מוזיקה המנוהלים על ידי מורים מקצועיים.
תוכנית שנועדה לרפא ולבנות
אביר סנסור, אמנית ממוצא בית לחמי, מסבירה: «אחריותי היא לדאוג שכל ילד פלסטיני יהיה זכאי לשיר ולחיות כמו ילדים בכל מקום בעולם.» היא מוסיפה ש«המוזיקה מחדדת את הנשמה דרך השירה ומחזקת את הרעיון שכל ילד צריך ללמוד לבטא את עצמו.»
הניסיון מוכיח כי ילדים שקיבלו הכשרה מוזיקלית וקולית מצליחים לבטא טוב יותר את בעיותיהם ואת זהותם. במיוחד כאשר הם היו עדים לאלימות — בין אם דרך התקשורת או במהלך עימותים עם כוחות צה"ל והמתנחלים. חוויות אלו משפיעות עמוקות על בריאותם הנפשית.
« המרכז מתכוון לטפל בהשפעות השליליות הללו דרך המוזיקה והשירה, המשמשות ככלים לשחרור רגשי כדי לרענן את האנרגיה החיובית של הילדים ולהיפטר מהשליליות, היא מדגישה. העבודה מתבצעת במפגשים קבוצתיים ובמפגשים אישיים. «אנו חושבים שזה קריטי להיות לצד הילדים כדי לשנות את התנהגותם הרעה דרך ההכשרה המוזיקלית והמפגשים החברתיים,» מסבירה אביר סנסור. היא מדגישה: «אנו עובדים איתם כאילו היינו משפחה גדולה, כדי שהם ירגישו שגרס היא הבית השני שלהם.»
לאחר היכרות והערכה חברתית, הילדים מחולקים לשלושה רמות לפי המיומנויות שלהם. הערכה חברתית היא שלב הכרחי, המתבסס על מפגשי דיון פתוחים המאפשרים לילדים לבטא את אישיותם, דאגותיהם ודאגותיהם. המטרה היא לפשט את חייהם, להקל על העומסים שלהם ולגרום להם לאמץ את המוזיקה ככלי לביטוי עצמי. השיעורים יכולים אז להתחיל והבחירה של הרפרטואר היא חשובה.
«אנו שמים דגש על מוזיקה מסורתית ותרבותית, כדי לחזק את הקשר שלהם עם הקהילה שלהם דרך האמנות והמוזיקה, לפני שנרחיב את הלמידה לכלים אחרים,» מציינת המוזיקאית והמלחינה.
שיתופי פעולה עם מוסדות מוזיקליים
פביאן ואן אייק, אחראית על התוכנית המוזיקלית ומנצחת על התזמורת במרכז התרבותי גרס, עובדת עם "מוזיקאים ללא גבולות" ו"וקולות פלסטין".
«אני רואה את הילדים משתדלים ללמוד כמה שיותר. וברגע שהם שולטים בכלים שלהם, הם מנגנים מהלב.» היא מדגישה גם: «הילדים, בגילאים שונים, מתאגדים כמו משפחה, כל אחד מאמץ תפקיד: המבוגרים יותר עוזרים לקטנים או למתחילים, ויוצרים סביבה שבה ההבנה ההדדית גוברת על זו של המבוגרים.» היא מודעת היטב לפגיעות הרגשיות שהילדים נושאים עימם, והיא הבחינה ש«המוזיקה הופכת עבורם לאמצעי לבטא את רגשותיהם הפנימיים ולשקף את כאביהם.» הטראומות משתנות בהתאם אם הם מגיעים ממחנות פליטים, כפרים או מבית לחם.
ההכשרה מכסה מספר כלים: כינור, עוּד, קאנון, כלי הקשה, ושיעורי שירה המועברים על ידי אביר סנסור. ואן אייק משוכנעת: «המוזיקה תעזור לילדים בחייהם העתידיים, על ידי כך שהיא תלמד אותם משמעת ותעורר בהם אהבה למה שהם עושים.» דינמיקה זו מניבה תוצאות חיוביות ומעניקה גם לילדים הזדמנות לקחת אחריות.
קול הילדים
הילדים עצמם מעידים על שמחתם להשתתף בשיעורי המוזיקה. שרה חואמד, בת 11, מסבירה כך: «אני חלק מכמה תוכניות כבר חמש שנים. בחרתי במוזיקה, במיוחד במוזיקה המסורתית. עכשיו, אני יותר בטוחה בעצמי ואני יכולה לנגן מול קהל.» היא מוסיפה שלמדה שירים פלסטיניים שהגבירו את תחושת השייכות שלה לארץ שלה והעמיקו את הבנתה של ההיסטוריה והמורשת הפלסטינית. «דרך השירה והמוזיקה שלי, למדתי לשלוח מסר לעולם, בגאווה ובביטחון.»
אדם רחאל, גם הוא בן 11, מספר שהמוזיקה עזרה לו להיות רגוע יותר, מסודר ומעורב חברתית. «הצטרפתי למרכז בגיל שש, בזכות אהבתי למוזיקה, וזה שינה את חיי. הם עזרו לי לגלות את אהבתי למוזיקה ולשירים המורשתיים הפלסטיניים. ולשתף את התרבות שלנו עם העולם.»
והצעיר הפלסטיני מסכם: «עכשיו, אני חלק מקבוצה אמנותית. אנו נפגשים במרכז אחרי בית הספר כדי לבטא את עצמנו דרך השירים. גרס הוא הבית השני שלנו אחרי הבית המשפחתי והבית הספר.»
תמונה ראשית: פביאן ואן אייק מנצחת על קבוצת הילדים במהלך חזרה מוזיקלית © אחמד ג'ובראן