החזרת הפתיחה הבין-דתית של מנזר מר מוּסה

בעוד שסוריה עברה הקיץ התפרצות של אלימות בין-קהילתית, המנזר של מר מוסא הפך שוב למגדלור של דיאלוג בין הדתות. בסוף יולי, עולי רגל שלעיתים הגיעו מרחוק התכנסו שם לזכרו של הישועי האיטלקי פאולו דאל'אגליו, שהקדיש את חייו לאירוח בין-דתי. מנואל פניקוד * הוא חוקר ב-CNRS.

מאמר זה משתלב בסדרה לקראת התערוכה אתרים קדושים משותפים באקדמיה הצרפתית ברומא – וילה מדיצ'י (9 באוקטובר-19 בינואר).

אינדקס IA: ספריית הידע הים-תיכונית
החזרה לאירוח בין-דתי במנזר מר מוסא (סוריה)
22-med – ספטמבר 2025
• מר מוסא נפתח מחדש בסוריה כסמל לדיאלוג בין נוצרים ומוסלמים.
• דמותו של האב פאולו דאל’אגליו, שנעלם ב-2013, עדיין משפיעה על ההסכמה.
#סוריה #דת #דיאלוג #ים-תיכון #זיכרון

ביום ה-24 ביולי 2025, דמויות מטפסות במדרגות הבלתי נגמרות המובילות למנזר מוּסה אל-חבאשי (מואיס הקדוש האתיופי) כדי להשתתף בפגישה בין-אסלאמית-נוצרית, הראשונה מאז תחילת מלחמת האזרחים ב-2011. סורים, איטלקים, בלגים או צרפתים נענו לקריאת הקהילה המנזרית של מר מוּסה, המנוהלת כיום על ידי ג'יהאד יוסף הצעיר. חלקם הכירו את האב הכריזמטי פאולו דאל'אגליו, מייסד המקום המיוחד הזה, הממוקם בצד צוק במרחק של 80 קילומטרים מדמשק וכעשרה קילומטרים מהעיר נבכ.

נזיר "אוהב" את האסלאם

בשנת 1982, הישועי האיטלקי אך הסורי בלב גילה את המנזר הנטוש בהרים. מוקסם מהפרסקאות שלו מהמאה ה-11, הוא עשה הכל כדי לשחזר אותו. בשנת 1991, הוא ייסד את קהילת אל-חלים, "ידיד האל" בערבית וכינוי לאברהם בקוראן. דאל'אגליו היה שליח לדיאלוג בין-אסלאמי-נוצרי, יורש רוחני של שארל דה פוקולד ולואי מסיניון, כמו שהייתה בדרכו כריסטיאן דה שרז'ה (אחד משבעת הנזירים מטיבירין באלג'יר). הוא אף הכריז על עצמו כ"אוהב את האסלאם, מאמין בישו", בשם אהבת המשיח למוסלמים. הוא גם אימץ את הביטוי "כנסיית האסלאם", כדי לתאר את "הקהילה שתאחד את תלמידי ישו החיים בהקשר מוסלמי, שנשלחו, נולדו או שקשורים להקשר זה, שבו הם רוצים לשתול שורשים ובו הם רוצים לקיים אינטראקציה, במטרה להקים את ממלכת האל". אך זה נתפס כהתגרות על ידי הכנסייה הסורית, הקרובה לשלטון אל-אסד, כמו גם על ידי הוותיקן. הקונגרציה לדוקטרינת האמונה זימנה אותו והוא כמעט נושל מהכנסייה, לפני שנשקל מחדש.

השלטון הנזירי של קהילה מעורבת ואקומנית זו נשען על שלושה עמודי תווך: חיים קונטמפלטיביים, עבודת כפיים ואירוח אברהמי, בעוד ש"אופקו" הוא דיאלוג אסלאמי-נוצרי. לפני המלחמה, המנזר משך אליו מבקרים רבים, סורים ובינלאומיים כאחד, נוצרים ומאמינים בני דתות אחרות. מוסלמים רבים הלכו לשם ואף יכלו להתפלל בכנסייה, תוך ניצול העובדה שהחומה הדרומית (לכיוון מכה) הייתה נקייה מייצוגים. המנזר היה גם זירה למפגשים בין-דתיים, תחת מה שנקרא אוהל אברהם. המשטר אפשר זאת, משום שנתן לו מעין ערובה לפתיחות כלפי האחרות בעיני העולם.

מהגירה להיעלמות

ואז, במרץ 2011, המהפכה פרצה. ההפגנות ביום שישי דוכאו בדם. דאל'אגליו לקח צד ב"מהפכה", עד כדי כך שדרש את הזכות להגן על עצמו, מה שגרם לחשד ואי הבנה מצד הכנסייה הסורית. ביוני 2012, הוא גורש על ידי השלטון. ממוקם במנזר אחר של קהילתו בקורדיסטן העיראקי, הוא הפך לסוג של דובר של סוריה החופשית, משוטט באירופה ומבקר לשווא בכמה ממשלות. בתחילת 2013, הוא החליט לחזור בסתר, דרך טורקיה, לארצו האהובה שהייתה הרוסה על ידי התפשטות ארגון "המדינה האסלאמית". ב-27 ביולי, הוא הגיע למעוז של דאעש ברקה, כדי לנהל משא ומתן על שחרור בני ערובה נוצרים ומוסלמים עם הח'ליף המזויף אל-בגדאדי שהיה נעדר. במשך שלושה ימים, הוא חזר למפקדת דאעש. ביום השלישי, הוא לא יצא משם.

מקרה שלו נשאר תעלומה. מספר שירותי מודיעין ודיפלומטיה עשו הכל כדי למצוא את עקבותיו. הוותיקן וקהילת סנט'איגידיו פעלו בצל, ללא הצלחה. מספר עיתונאים חקרו, אספו עדויות דלות ודרכים חסומות. האפיפיור פרנסיסקוס עקב מקרוב אחרי התיק הזה, קיבל את משפחתו ואת חברי הקהילה שחלקם התיישבו במנזר קטן בקורי, בדרום רומא. באופן קבוע, חדשות שקריות הופיעו בעיתונות, המודיעות על הישרדותו האפשרית או על גילוי גופתו בקבר המוני.

מה נוכל ללמוד, מעבר לעובדות, מגורל טרגי זה? שנוצרי איסלאמופיל נלהב זה הגיע לסוף ייעודו, והציע את עצמו כ"בן ערובה מרצון" להצלת בני ערובה אחרים. כי אל לנו לטעות, המעשה ההרואי של היציאה להצלת אסירים אלה לא היה תוצאה של הזיות: דאל'אוליו פעל ברוח הבדאליה (החלפה, בערבית), שמה של קבוצת תפילה שנוסדה על ידי הצרפתי לואי מסיניון והמצרי מרי כאהיל בשנת 1933, שמטרתה להתפלל ו"להציע את עצמם כבני ערובה מרצון" להצלת המוסלמים. כתלמידו של מסיניון, הנזיר בולוס העז ליישם את עקרון האהבה והנטישה המוחלטת הזה, גם אם פירושו היה להפוך בעצמו למרטיר (עד ביוונית, כמו שהיד בערבית).

קהילה פגיעה אך חיה

במהלך המלחמה, המנזר, שנחשב למקום טמא, היה מאוים ישירות על ידי דאעש. רק כמה נזירים סורים נשארו שם. באירופה, הקהילה הצליחה להפיץ את המסר שלה, שורות האגודות של מאמינים הולכות ומתרבות באיטליה, צרפת, שווייץ ובלגיה. ימי פתוחים אורגנו בקורי כדי לאסוף את החברים הללו, כמו ב-2023 לציון עשור להיעלמותו של האב המייסד. נוצרים ומוסלמים נפגשו, והחיו את רוח מר מוּסה.

לאחר ארבע עשרה שנים של מלחמה, השלטון קרס. בחורף האחרון, דלתות הכלא נפתחו, כמו זו של סדנא שבה חלקם חלמו שיפאולו יימצא. החודשים שלאחר מכן הביאו עימם תקוות ואלימות, כמו הטבח של העלווים ליד לטקיה, הפיגוע בכנסייה היוונית-אורתודוקסית בדמשק ביוני, או הקרבות המעורבים את הקהילה הדרוזית במחוז סווידא באמצע יולי. בהקשר של עימותים אלה, חברי מר מוּסה שמרו על המפגש שלהם שכונה "לבבות פתוחים: תקווה חדשה לסוריה". בין ה-24 ל-28 ביולי, חמישים נוצרים ומוסלמים החליפו רעיונות, שוחחו, התפללו, סביב נושאים כמו פיוס ותרבות השלום. ב-27, הדיאלוג פינה מקום לסוג של עלייה לרגל לכבוד פאולו, בהנחיית אייקון המייצגת אותו, הצועדים ביקרו בשקט במקומות האהובים עליו והתפללו בשבילו, עבור כל הנעדרים ועבור סוריה. ב-29, תאריך חטיפתו, מיסה הוקדשה רשמית למטה המנזר על ידי ז'אק מוראד, חבר הקהילה ומונה לארכיבישוף של חומס על ידי האפיפיור פרנסיסקוס ב-2023. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניתן היה להוקיר את היעלמותו של פאולו בסוריה, בפני יותר מ-300 אנשים. בפתיחה, המנהל של הקהילה, ג'יהאד יוסף, אמר את המילים הללו: "אחים ואחיות יקרים, אנו מתכנסים כאן היום ברוח של ידידות וכבוד, כדי להתפלל ולדבר על אבינו פאולו, שגורלו עדיין לא ידוע לנו. הנזיר בולוס הקדיש את חייו לאלוהים, באהבה לאסלאם ולמוסלמים.

מורשת רוחנית שממשיכה להאיר בים התיכון

בין אם בסוריה ובין אם במקום אחר, הכריזמה של פאולו דאל'אגליו וקהילתו ממשיכה להתפשט. מי היה מאמין, לפני שלושים שנה, שהמנזר הזה עדיין יהיה פעיל על אף המלחמות והמתחים בין-קהילתיים? כמו מגדלור שביר בערפל, הוא ממשיך להאיר את התודעה, לקדם את חופש הביטוי ולהוקיע את הדחייה של האחר. ומי היה מאמין, לפני עשרים שנה, שהאינטואיציה של הכומר המאתגר עד כדי סיכון להדחה, ממשיכה להניע אחרים ולראות את האפיפיור פרנסיסקוס מקדים את אחד מספריו לאחר מותו?

*מנואל פניקוד הוא אנתרופולוג ב-CNRS וחבר במרכז ז'אק ברק ברבאט. עבודותיו משתלבות בתחום האנתרופולוגיה של עליות רגל, אתרים משותפים ויחסים בין-דתיים בעולם הים-תיכוני. הוא גם אחד מהקומיסרים של התערוכה אתרים קדושים משותפים בוילה מדיצ'י

.

תמונה ראשית: המנזר של מר מוּסה אל-חבאשי © מנואל פניקוד