החוסרות במערכת הבריאות היוונית אינן מוגבלות רק לחוסר הרופאים ולמצב הקטסטרופלי של המתקנים בבתי החולים במדינה. חולים הנפגעים מסרטן, לדוגמה, צריכים להתמודד גם עם חוסר פסיכולוגים ועובדי סוציאל. מקצועות שהם יותר מכרחיים להבטיח את חוויית החיים הכי חלקה שאפשר במחלה. אלה שיש להם את האמצעים הפיננסיים מחפשים תמיכה פסיכולוגית ממקצוענים פרטיים. לאחרים, החלל הזה מומלא על ידי "KEFI", ארגון המתנדבים חברי רופאי הסרטן, באתונה.
האיגוד הזה, שמציע תמיכה רגשית, פסיכולוגית וחברתית לחולי סרטן ולמשפחותיהם מאז 2004, הוא חלוםה של זוי גרמטוגלו, ניצולת סרטן השד שאיבדה את החברה הטובה ביותר שלה מאותה תחלואה. "כי בסרטן, בריאות נפשית טובה מהווה 50% מהטיפול, אנו עושים כל שביכולתנו כדי שהחולים שמבקשים עזר מאיתנו יקבלו את התמיכה שהם זקוקים אליה", אומרת.
האיגוד מציע ישיבות אישיות וקבוצתיות עם פסיכולוגים, כמו גם ישיבות בווידאו לאלה שאינם גרים באתונה. מדי יום, מתנדבים מהאיגוד מבקרים את חולי הסרטן בבית חולים גדול באתונה, היכן שהם מקבלים כימותרפיה. כדי להיות לצידם וללוות אותם ברגעים הקשים. במקביל, נערך קבוצת שכיל לתמיכה באלה שאיבדו קרוב מסרטן ונמצאים בדיכאון. האיגוד מציע להם, בחינם, תמיכה פסיכולוגית כל עוד הם צריכים.
למטופלים מהמחוזות המחויבים לנסוע לאתונה לצורך טיפול, דירה מסופקת בחינם, כל עוד נדרש. עדיפות ניתנת לאנשים הכלכלית פחות עמידים, שאינם יכולים להתמודד עם עלויות מלון.
« אחת החדשנויות של ארגוננו היא התוכנית "יחד ובבית" שמתייחסת לחולי סרטן, בתקופת טיפול או בשלב סיום. במקרים אלה, פסיכולוג ועובד סוציאלי מבקרים אותם פעם בשבוע, במקום שהם נמצאים. אף ארגון אחר ביוון לא מציע זאת. מדובר ביוזמה שהשקנו ב-2018 תוך קבלת תמיכה מ-קרן סטברוס ניארכוס », מציינת גב' גרמטוגלו.
"הרגשתי כאילו אני יוצא מקבר"
כשאליסבט פסילופולו למדה שיש לה סרטן, היא קראה מייד לארגון וביקשה תמיכה פסיכולוגית. לאחר הניתוח, היא התחילה טיפול פסיכולוגי אישי למשך שלושה חודשים ואז הצטרפה לקבוצת המטופלים. "זה היה כאילו שיצאתי מקבר, ראיתי הכל בשחור, חשבתי שקרובה לסופי. הייתי בהלם, בכיתי הרבה. הפסיכולוגיה משחקת תפקיד קריטי במחלת הסרטן וגיליתי את זה בפועל. הפסיכולוגים והעוזרות החברתיות של הארגון עזרו לי להתאושש", היא מספרת. לאחר סיום הטיפולים, ולאחר תקופת השיקום בה השיבה את אנרגיותיה, אליזבת פסילופולו רצתה להחזיר את מה שקיבלה מהארגון. "הפכתי למתנדבת והתחלתי לבקר חולים במחלות עקב. בכל פעם שיצאתי מהבית חולים, לא הרגשתי נכספת, אלא הרגשתי אסירת תודה על שעזרתי למישהו שבאמת צריך. הייתי במקומם ואני יודעת כמה קשה זה. יכולתי להבין את האימה בעיני החולים".
חולים בודדים
מה שהטריד את גרמטוגלו במשך העשורים האחרונים, שהקדישה להתנדבות, היא הבדידות של מספר רב של חולים בסרטן. כפי שהיא מדגישה, מדובר בעיקר בקשישים שאין להם אף אחד בחייהם, או שקרוביהם נטשו אותם מסיבות שונות. "מאז יצירת האיגוד, אני מנסה להיות הקרובה ביותר שאפשר לאנשים אלו. הייתי מזוכה, כי כאשר חליתי, היו לי בעלי וילדי לצידי. אך זה לא המצב של כולם, יש הרבה בדידות שם." עבור קבוצת המטופלים הספציפית הזו, קיימים מתנדבים שמתחייבים לבצע את המשימות היומיומיות שלהם (כמו לעשות קניות, לשלם חשבונות, או לעבור לבית מרקחת כדי לקחת את התרופות שלהם), להיות לצידם מספר שעות ביום, וגם ללוות אותם לבית החולים לטיפול שלהם.
מענה גדול מהציבור
מדי שנה, אנשים בכל הגילאים מתנדבים ולאחר הכשרה של שישה חודשים, הם מתחילים את העבודה החשובה של התנדבות. "זה מבטיח לראות כל כך הרבה אנשים מוכנים לעזור. לפני שהקמתי את האיגוד, הייתי מתנדב בבית החולים הסרטני Agios Savvas. ומה שאני יכול לומר לכם באופן כנה, זה שהמתנדב נותן הרבה, אך מה שהוא מקבל הרבה יותר בחזרה.
לעמוד לצידו של אדם העובר דרך מבחן כזה אינו יקר. הכשרת המתנדבים החדשים תתחיל ב-15 באוקטובר ותימשך עד למאי. המטרה היא להבין באופן עמוק את צרכיו ואת הפסיכולוגיה של חולה סרטן כדי שהעזרה שתינתן תהיה יעילה.
אין עוד טאבו סביב הסרטן
ככל שהשנים עוברות, מספר החולים שמבקשים עזרה מהאיגוד גדל. כך טוענת מייסדת האיגוד, הסיבה לכך היא שאין עוד טאבו סביב הסרטן. "האיגוד שלנו ואחרים נלחמו על מנת להפחית את הקדושה שניתנה לחולים. בעבר, היה תחושת אי נוחות סביב המילה 'סרטן', כעת אנו קוראים לו בשמו. זו מחלה שיכולה להתקוף אצל כולם. התרופות החדשות הן יעילות מאוד והמדע מתקדם באופן קבוע. מעתה ואילך, הסרטן לא מהווה עוד אות מוות".
תמונת עטיפה: @Pixabay