מאיטליה לישראל ועד אלבניה, מסביב לכל הים התיכון יוזמות חינוכיות בונות גשרים בין העמים. בין אם מדובר במתן עתיד לפליטים, בהבאת יהודים וערבים לחיות יחד, או בשילוב מיעוטים מדוכאים, פרויקטים אלה מראים שהבית ספר יכול להיות הרבה יותר ממקום של ידע: מעבדה לשלום.
מאמר זה, על חינוך, הוא סיכום של 4 מאמרים שפורסמו ב-22-med. ניתן למצוא אותם ב-11 השפות בהן נעשה שימוש באתר:
https://www.22-med.com/une-ecole-nomade-pour-retisser-les-liens-en-mediterranee/ מאת מארי לה מרואה
https://www.22-med.com/a-neve-shalom-juifs-et-arabes-ont-choisi-de-vivre-ensemble-pour-construire-la-paix/ קרולין חייט
https://www.22-med.com/comment-une-organisation-revolutionne-la-vie-des-roms-en-albanie/ רג'מונדה באשה
https://www.22-med.com/les-couloirs-universitaires-les-refugies-ont-egalement-le-droit-a-leducation/ ג'סיקה פררה
לחנך כדי להתקיים: פליטים סוף סוף באוניברסיטה
בעולם שבו יותר מ-100 מיליון אנשים מועברים בכוח, רק 5% מהפליטים מגיעים להשכלה גבוהה. מספר זה משקף עוול בולט, אך תוכניות כמו University Corridors for Refugees (Unicore) מנסות לשנות זאת. התוכנית הושקה בשנת 2019 תחת חסות נציבות האומות המאוחדות לפליטים (UNHCR), Unicore מאפשרת לסטודנטים פליטים, בעלי תואר ראשון, לקבל ויזה כדי להמשיך לתואר שני באיטליה.
היום, 40 אוניברסיטאות איטלקיות משתתפות בתוכנית זו. באוניברסיטת קאליארי, אלסנדרה קארוצ'י, סגנית הרקטור ליחסים בינלאומיים, מדגישה את חשיבותה: « מדובר בבניית עתיד לסטודנטים שהגיעו מאתיופיה, מניגריה או ממלאווי. זאת בזכות ויזת לימודים, מגורים, מחשב, תמיכה פסיכולוגית וגישה להכשרה ».
מה המטרה של ה-HCR? להעלות את שיעור ההרשמה של פליטים להשכלה גבוהה ל-15%. עם המלגות DAFI – יוזמה גרמנית בקנה מידה עולמי – הדברים מתקדמים. בשנת 2023, 9000 סטודנטים אכן נהנו מתמיכה זו ב-56 מדינות. ולראשונה, 43% מהם הן נשים. התקדמות איטית, אך אמיתית.
להיאבק נגד ההדרה: הרומאים מאלבניה לוקחים את המילה
מאבק חינוכי נוסף מתנהל באלבניה, הפעם בצד של הקהילה הרומאית, שהייתה זמן רב מנותקת מהמערכת החינוכית ומשוק העבודה. כדי לשבור את מעגל העוני וההדרה, ה-ONG Roma Versitas Albania מתמקדת באוניברסיטה. וזה מצליח: מ-5 סטודנטים רומאים בשנת 2014, הם הגיעו ל-127 כבר בשנה הראשונה של התוכנית, ולאחר מכן ל-257 מלווים בכל רחבי הארץ.
« ההצלחה הזו מבוססת על המלגות, התמיכה האקדמית והמנהלתית שאנו מציעים », מסביר אמיליאנו עליוא, המנהל הביצועי של הארגון. התמיכה לא מסתיימת בתואר: Roma Versitas פועלת גם לשילוב מקצועי של הבוגרים ולנוכחותם במוקדי קבלת החלטות.
דוגמה קונקרטית: פרנקו ווליו, בן 24, קורבן להדרה חינוכית, כיום המנהל הביצועי של Amaro-Drom, ארגון רומאי היסטורי. « מה שדחף אותי לא לוותר זה התשוקה לתועלת של שירותים חברתיים ולהגנה על המטרה הרומאית », הוא מעיד. המסלול שלו מגלם שינוי אפשרי: של דור רומאי משכיל, מחויב, נוכח. מודל עדיין שביר, אך נושא השפעה מצטברת בקהילות.
נווה שלום: נווה של שלום
בין תל אביב לירושלים, כפר מגלם במשך חמישים שנה אוטופיה שהפכה למציאות: נווה שלום / ואהאת אס-סלאם, מילולית « נווה של שלום ». כאן, 300 תושבים יהודים וערבים החליטו לחיות יחד מרצון. אורח חיים המנוגד לחלוטין לזה של ערים מעורבות כמו חיפה או עכו, שבהן ההגדרה היא הכרחית. בנווה שלום, חיים יחד מבחירה, לא מתוך צורך.
בחירה זו מתבטאת כבר מהגן, שבו הילדים לומדים עברית וערבית זה לצד זה. החינוך הוא דו-לשוני, רב-תרבותי ומכיל. « הם מכירים את החגים, המסורות והסיפורים של האחר, וזה מאפשר להם מאוחר יותר לנווט בקלות בין שני העולמות », מסביר ניר שרון, מנהל המוסדות החינוכיים ותושב הכפר.
אך האידיאולוגיה של נווה שלום הוטלה במבחן קשה לאחר ההתקפות של 7 באוקטובר 2023. אם המתחים חדרו לחיי היומיום, התושבים בחרו בדיאלוג. « לאחר זעזוע כזה, כל אחד רוצה להימלט אל קרוביו. כאן, אין לנו את הפריבילגיה הזו. עלינו להתמודד עם האחר, עם פחדיו, עם ציפיותיו », מסכם ניר. במדינה מפולגת, הכפר הזה נשאר מגדלור.
The Beit Project: בית ספר נודד בין החופים
אורך גיאוגרפי אחר, יוזמה אחרת: The Beit Project. פרויקט חינוכי, שנולד בברצלונה בשנת 2010, עוקב במשך יותר מעשר שנים אחרי אודיסיאה עירונית ותרבותית כדי לקשר בין צעירים אירופאים ומזרח תיכוניים סביב מורשת משותפת. השיטה שלו? פדגוגיה בשטח, מושרשת בעיר, קרוב ככל האפשר לצלקותיה. דרך לוחות זיכרון, חורבות וסיפורים נשכחים, התלמידים בוחנים את ההיסטוריה הקולקטיבית שלהם ושואלים את השאלות על ההדרה של היום.
לאחר מהדורה נודדת בסירה בשנת 2022-2023, The Beit Project עגן השנה על היבשה. שלוש ערים סימבוליות – מרסיי, טנג'יר, באסטיה – אירחו את « בית הספר הנודד לחיים משותפים בים התיכון ». בליווי צעירים מתנדבים צרפתים-מרוקאים, 400 תלמידי חטיבת ביניים ערכו חקירה היסטורית על הערים שלהם. בבאסטיה, הם החזירו קול לחריצים גנואזיים או ללוחות המוקדשים לילדים שנפלו קורבן לפשיזם. במרסיי, הם סיפרו על ההגירה הנאפוליטנית וזכרון המעצרים בנמל הישן. בטנג'יר, הם הביאו אור לדמותה של פאטימה אל-פיחריה, מייסדת האוניברסיטה העתיקה ביותר שפועלת בעולם.
בסוף הפרויקט, במוזיאון ההיסטוריה של מרסיי, התלמידים שיתפו את עבודותיהם. חלקם אמרו שלמדו « המון דברים » על העיר שלהם, אחרים שהפרויקט שינה את המבט שלהם. תלמידה אחת אף גילתה: « אני מקווה שהעולם הזה יהיה טוב יותר בעוד כמה שנים. »
כשערים הופכות לספרי לימוד חיים
בלב כל היוזמות הללו, חוט אדום אחד, אמונה פשוטה: כדי לקוות לחברה צודקת יותר, יש להתחיל בבית הספר. להציע הזדמנויות למודרים. בין אם מדובר בכפר ישראלי-פלסטיני, באוניברסיטה איטלקית או בסדנה נודדת בין באסטיה לטנג'יר, לכל הפרויקטים הללו יש מכנה משותף: הם ממציאים מחדש את הבית ספר כמקום פוליטי, חברתי ואנושי עמוק.
בעידן שבו הסכסוכים, ההגירות וההדרות מעמיקים את השסעים, פעולות אלו מזכירות שהשלום לא נקבע – הוא נלמד. דרך המפגש. דרך ההיכרות עם האחר. ודרך מוסדות חינוכיים נועזים, פתוחים לעולם ולכאביו.
