סמל מיסטי ונפלא טבעי ייחודי בעולם, ים המלח נמצא היום בסכנה גדולה. מאז שנות ה-60, רמת המים שלו יורד בכשיעור של מטר בשנה והוא איבד כיום כמעט שליש משטחו. הדבר גורם להשלכות גיאולוגיות ואקולוגיות חמורות, כפי שממחישים נופי מיוחדים של מלח, בוץ ודולינות.
הסיבה העיקרית לנסיגה של ים המלח היא ניצול יתר של נהר הירדן. זה שהיה בעבר מזין בשפע את ים המלח, כיום מופנה ביותר מ-90% על ידי ישראל, ירדן, סוריה והשטחים הפלסטיניים להשקיה ולצריכת מים לשתייה. חסרה לו אספקה חיונית זו, הים יכול רק להתאדות תחת השפעת האקלים המדברי.
ניצול יתר ותעשיית הכרייה
בנוסף לכך קיימת תעשיית הכרייה, במיוחד חציבת מינרלים כמו אשלגן ומגנזיום. חברות גדולות הממוקמות סביב הים משתמשות במערכת התאדות מואצת כדי להפיק את המשאבים הטבעיים. זה גורם להתאדות של כ-300 מיליון מטרים קוב בשנה ומחמיר עוד יותר את הירידה ברמת המים.
“הסטת המים החלה כבר בשנות ה-60, כאשר ישראל בנתה סכר כדי לשמור על המים לשימוש המדינה. לאחר מכן, בשנות ה-70 וה-80, הסורים בנו יותר מ-40 סכרים על נהר הירמוך. כך, כל המים המתוקים שהיו צריכים להגיע לים המלח, רובם מוחזקים. הישראלים שואבים כ-450 מיליון מטרים קוב בשנה, הסורים כ-400, והירדנים כ-300. בסך הכל, חסרים יותר ממיליארד מ"ק מים מתוקים בכל שנה בגלל צריכת המים של שלוש המדינות הללו”, מסביר פרופסור נדב לנסקי, מנהל מעבדת ים המלח, במכון הגיאולוגי.
הצמיחה הדמוגרפית גם היא גורם: האוכלוסייה גדלה ולכן גם הצרכים במים.
נופי המלח - הפרדוקס בין נזקי ירידת המפלס להזדמנות ייחודית
אחד הפרדוקסים הגדולים הקשורים לירידת רמת המים הוא שהיא יוצרת חלק מהנופים האיקוניים והאהובים על המבקרים. התצורות המלוחות שמופיעות מציעות מראה מרהיב.
“התמונות היפות ביותר הן של ים המלח עם מלח, אך תופעה ויזואלית זו קשורה באופן אינטימי לתהליך של ירידת מפלס. אכן, כאשר המפלס יורד המליחות עולה ונוצרות שכבות של מלח. זה הפרדוקס, קוראים לזה אסון אבל זו גם הזדמנות. ולהיפך, אם יוסיפו מים כדי 'להציל את ים המלח' אז באמת ימס המלח ושאר רק חופים של בוץ במקום החופים הלבנים היפים ”, מסביר הפרופסור.
“הגיאולוגיה של האזור מאוד מעניינת. לדוגמה, כאשר הרמה יורדת, המליחות עולה. ים המלח הופך למלוח כל כך שב-1982, התחילו להבחין בהפקות של הליט (מלח גולמי) במימיו”, הוא מוסיף.
בולענים : תופעה מדאיגה
בין ההשלכות המרהיבות של נסיגת ים המלח, ניכרת הופעת בולענים, על פני השטחים היבשים. בולענים ענקיים אלו יכולים לבלוע כבישים, בניינים או חופים שלמים. היווצרותן קשורה להמסה של מלח מתחת לפני השטח על ידי מי תהום מתוקים, הנמצאים כיום בשפע יותר עקב ירידת רמת המים. בתוך פחות משלושים שנה, נרשמו יותר מ-7,000 בולענים, שהפכו אזורים מסוימים לשדות ממשיים של מכתשים.
ברגע שהמלח נמס, נוצרות חללים. האדמה, שהפכה לא יציבה, מתמוטטת בפתאומיות. חלק מהבולענים, מגיעים לעומק של עשרות מטרים, מה שמסכן את התשתיות ואת התושבים. מתעוררים דיונים על הדרך לייצב את רמת המים. אך דיונים אלו מתנגשים בשיקולים היסטוריים, סביבתיים וגיאופוליטיים.
היוזמות הטכניות המוצעות, כמו הוספת מים באמצעות צינורות, כרוכות בהשלכות כבדות כמו סיכון לאיזונים אקולוגיים. הזרקת מים מסיבית, במיוחד מים מהים או מים מותפלים, עלולה לשנות את הרכב הכימי הייחודי של ים המלח, להשפיע על המליחות שלו ועל המגוון הביולוגי המיקרוביאלי שלו. תגובות כימיות בלתי נשלטות עשויות גם לגרום להופעת גבס או אצות אדומות. מבחינה גיאופוליטית, הפרויקטים הכוללים את ירדן גם מעוררים בעיות .אין דבר שניתן לבצע ללא אישור או פיקוח ישיר של ירדן. כל תשתית צינור או כל מעבר מים, חומר או מידע חייב לעבור דרך הסמכות שלהם. לירדן יש את היוזמה ואת הכוח לקבל החלטות, אפילו לגבי אלמנטים שעשויים להשפיע על השטח או על האינטרסים הישראלים. ישראל נמצאת במצב של תלות, ללא יכולת לפעול באופן עצמאי.
יש המאשימים את האתרים התעשייתיים באחריות לירידת הרמה. עם זאת, השפעתם מוגבלת ביחס לסיבות המבניות והעמוקות. “אפילו אם היינו סוגרים את המפעלים היום, במקום לרדת במטר ועשרה בשנה, רמת ים המלח הייתה יורדת ב-85 ס"מ. זו לא אופציה שמספקת פתרון לבעיות, היא יוצרת במקום זאת בעיות חדשות. מה שאנחנו רוצים זה להנגיש את חופי המלח לציבור”, מצהיר נדב.
פרויקטים, אך מעט פתרונות
מספר פרויקטים נחשבו בניסיון להציל את ים המלח. השאפתני ביותר הוא תעלת ים סוף - ים המלח, פרויקט עצום של כ-200 ק"מ שמטרתו להסיט מים מים סוף כדי להזין את ים המלח, תוך כדי ייצור חשמל בעזרת תחנות כוח הידרואלקטריות. פרויקט זה, הנתמך על ידי ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית, נחתם ב-2013, בתמיכת הבנק העולמי. עם זאת, הוא מעורר חששות סביבתיים, במיוחד הסיכון להפר את האיזון הכימי הייחודי של ים המלח. כיום, ישראל נסוגה מהפרויקט שנחשב ליקר מדי ולסיכון אקולוגי, לא לדבר על המתחים הפוליטיים שהתעוררו בין שתי המדינות. ירדן ממשיכה לבד לתכנן לבנות מפעל התפלה באקבה ולהעביר מים לעמאן.
למרות מספר פרויקטים ל“הצלת ים המלח”, שום פתרון לא נראה מתאים למורכבות הבעיה. כל אפשרות יש לה את הגבולות שלה, את העלויות ואת הסתירות שלה. “בניסיון לפתור את נסיגת ים המלח, מתעוררות קשיים חדשים,” מציין נדב לנסקי. “השאלה היא אם הם קטנים יותר או גדולים יותר מהבעיה המקורית”.
תמונה ראשית: “התמונות היפות ביותר הן של ים המלח עם מלח" © נדב לנסקי