נווה שלום/וואחת אל-סלאם הוא כפר ייחודי בסוגו, הממוקם בין ירושלים לתל אביב. ישראלים ופלסטינים בחרו לחיות שם ביחד ומציעים אלטרנטיבה לשלום שפועלת בפועל. הוקם בשנת 1974 על ידי האח ברונו חוסאר, אואזיס של שלום זכה במדליית בובר-רוזנצוויג בשנת 1987 ובפרס ניוונו לשלום בשנת 1993.
כאן, אופן החיים שונה מאוד מאשר בשאר ערי ישראל. כ-300 תושבי נווה שלום חיים בהרמוניה ומקדמים שוויון מוחלט: 50% יהודים ו-50% ערבים משתפים באדמות ששייכו לכפר המנזר לטרון מאותה עת. הם מהווים קהילה אחת ומשתפים ערכים זהים המבוססים על שיתוף פעולה, חיים משותפים, כבוד ורצון להכיר את השני. אין מסגד או בית כנסת באופק, הדת היא חלק מהחיים הפרטיים, אך רוב התושבים הם לא-דתיים. נבנה רק מרכז רוחני, שם התושבים יכולים להתפלל, לעשות מדיטציה ויוגה.
300 משפחות ברשימת המתנה
הכפר מושך הרבה אנשים שמאמינים בשלום ורוצים להתיישב שם, אך הבחירה קשה. התושבים נבחרים על ידי ועדת קבלה שמעריכה את התאמתם לערכים ולרוח הכפר. מעל 300 משפחות כיום ברשימת המתנה, מאחר והמקומות נחסרים, בשל חוסר בשטחים.
יש דגש מיוחד על החינוך. בנווה שלום, מגיל צעיר ועד חטיבת ביניים, התלמידים היהודים והערבים לומדים באותן כיתות, להבדיל מההוראה בישראל שנעשית ברובה במוסדות נפרדים. התלמידים לומדים כאן עברית וערבית, אנגלית, תרבות, ספרות ומסורות משותפות. 80% מהילדים שלומדים בנווה שלום גרים ביישובים הסמוכים, כמו לוד, רמלה או אבו גוש. לאחר מכן, התלמידים צריכים להמשיך את הלימודים מכיתה ו' ועד גמר תיכון, מחוץ ליישוב.
"בבית הספר, הילדים לומדים מגיל צעיר, חגים, שפה ותרבות של השני, המטרה היא שיהיו לגמרי דו-לשוניים בסופו של דבר. השילוב שלהם בחברה הוא לאחר מכן הרבה יותר פשוט, מכיוון שקיבלו חינוך מלא שמאפשר להם להרגיש בנוח בכל אזור היהודי והערבי", מציין ניר שרון, מנכ"ל בית הספר בנווה שלום ותושב הכפר מאז 2002.
דוגמה לדרך שונה של שיתוף פעולה בערים מעורבות
"האנשים שהקימו את הכפר הזה האמינו באפשרות שונה מאלה שמוצעות על ידי הממשלה. הם ייחלו לאידיאל שרצו ליישם במציאות ואז הוצטרפו אליהם אזרחים מרחבי המדינה. אנחנו מארגנים ארוחות חג לאיפטאר במהלך חודש הרמדאן, אירועים סביב הבריכה, ודיאלוגים. החלטות בנוגע לכפר נתקבלות ביחד, חלק מהאנשים אף חברים בארגונים לשלום עם אנו עובדים," מסביר ניר. "ניתן ליישם עקרונות של נווה שלום במקומות אחרים בישראל, אך המטרה אינה לשכפל את הכפר".
בניגוד לערים מעורבות ישראליות כמו יפו, חיפה או עכו, שם יהודים וערבים נאלצו לשתף פעולה, בנווה שלום, האנשים בחרו לחיות יחד, עם האמונה העמוקה כי שלום קיים. "בערים מעורבות, כל אחד יש לו את השכונה שלו. אם היהודים והערבים לא רוצים לדבר אחד עם השני, הם יכולים, יש להם בחירה. כאן זה בלתי אפשרי, מאחר שהבתים היהודיים והערביים מדבקים זה בזה, אנו חיים כולנו בטווח ראיה אחד", מסכם ניר.
כל שנה, הכפר מושך תיירים מרחבי העולם וסיורים מאורגנים מתקיימים כדי להציג את האידיאולוגיה וההיסטוריה של הכפר. כמו גם כדי לפגוש את האישיות המובהקות של נווה שלום.
בית הספר לשלום
נווה שלום מארחת גם את בית הספר לשלום (SFP - School for peace). היא פועלת כגוף תמיכה ומכוונת את היוזמות של המשתתפים. הוקמה בשנת 1979 כמוסד ההוראה הראשון בישראל שמקדם שינוי בטווח רחב לעד שלום ויחסים יותר שוויוניים וצודקים בין ערבים ויהודים, היא מארגנת גם קורסים לאקולוגים כמו קורסים על מנהיגות בערים מעורבות. תוכנית נוספת הוקמה כדי להכשיר 120 פוליטיקאים עתידיים, ישראלים ופלסטינים, כדי שיעשו כמנהיגים שיביאו שלום וצדק בין שני העמים.
דרך סדנאות, תוכניות הכשרה ופרויקטים מיוחדים, ה-SFP מעוררת את המודעות של המשתתפים לקונפליקט ולתפקיד שלהם בו, מאפשרת להם לקבל אחריות לשינוי היחסים הנוכחיים בין יהודים ופלסטינים.
"אנו מארגנים תוכניות אקדמיות באוניברסיטאות, דיאלוגים וקורסים עבור אנשים שמטרתם לקדם יותר שוויון וצדק בישראל ובאזור. העובדה שאנשים הם מאותה צבע פוליטי לא אומרת שיש להם יעדים דומים, מכיוון שיש הרבה הבדלים בין יהודים וערבים. אך אנו מאמינים שידע ודיאלוג צריכים להשתלב עם פעולות על מנת לבנות שלום," מצהיר רועי זילברברג, מנהל בית הספר לשלום.
ההשפעה של ה-7 באוקטובר
ההרגשת שוק ואימה שהתפשטה בעקבות האכזבות שביצע חמאס בישראל ב-7 באוקטובר עשתה רושם ללא תקדים ברחבי המדינה, כולל בנווה שלום. תושבי הכפר היו צריכים להתמודד עם תגובות משני הצדדים ולמצוא דרכים לשמור על השלום למרות מציאות המלחמה.
"התפקידים הפוכים, מכיוון שרגיל פלסטינים הם הקורבנות, וכאן, זו הפעם הראשונה מאז 1973 שיהודים פחדו לקיים כאומה, וזה משנה את התפיסות, זה משנה הכל. ערבים גינו את פעולות חמאס ויהודים שיתפו את פחדיהם, הרגש הזה איחד אותנו. אבל ההשפעה כאן," ניתן לנתח את דבריו של ניר.
כאן, אנו רואים את תגובות הערבים למלחמה בעזה למשל, ואת תגובת היהודים לאחר ה-7 באוקטובר. לאחר התקפה כזו, האנשים רוצים לנחם עצמם על ידי קרבתם לאנשים דומים להם, זה אנושי. כאן, לאחר תחילת המלחמה, היינו צריכים להתמודד עם אתגר שלא התעורר בשום מקום אחר: להבין מה אנו מצפים מהשני ומה הוא מצפה מאיתנו, אלו שאלות ייחודיות לכפר, מסר ניר.
לפי המלך, מה-7 באוקטובר "זה ברור לכולם שאין עתיד במדינה זו מבלי הסכם. לא ניתן לחיות לנצח לצידו של הסכסוך מבלי לפתור אותו, זה לא עובד יותר. אני חושב שרוב האנשים רואים שיש למצוא פתרון מהיר שעובר דרך הסכם משותף בין ישראלים ופלסטינים".
ביוני האחרון, נערך דיאלוג ערבי-יהודי על נושא השחרור למשך יומיים על ידי בית הספר לשלום. נושא השחרור חשף פחדים עמוקים, שלא נדוברו אי פעם. במהלך הדיאלוגים, היהודים חשפו את חששותיהם מאובדן הביטחון האישי שלהם ומאלימות הטבח. במקביל, הפלסטינים הביעו את חששם מהשמדת עזה.
הדרך עדיין מלאה בקשיים לשלום מוחלט, אך נווה שלום מעניק טיפה של תקווה במדינה שבה כעת הכל אינו בטוח.
