נחישות: זהו המילה המנחה שמגדירה בצורה מושלמת את פרופ' סאראב אבו-רביה-קודר. ילידת באר שבע בנגב, היא הרבה יותר מדוגמה להצלחה עבור החברה הבדואית; היא גאווה לאומית. בשנת 2006, היא הפכה לאישה הבדואית הראשונה שהשיגה דוקטורט מאוניברסיטת בן-גוריון, ובכך סימנה את תחילתה של תקופה חדשה. סיפור חייה הוא סיפור של חלוצה, סמל של תקווה והישג עבור נשים בדואיות. דוגמה לנשים צעירות, שמעודדות לאמץ את שורשיהן בגאווה על הבמה הישראלית.
אישה יוצאת דופן, אם לשלושה בנים, הצליחה לשלב בצורה מרשימה בין חיי משפחה לקריירה מקצועית ללא רבב. לאחר שסיימה את עבודת הדוקטורט שלה, שהוקדשה לנשים בדואיות שלמדו באוניברסיטאות, וחקרה כיצד הן משלבות את השאיפות האקדמיות שלהן עם הציפיות של משפחותיהן, סאראב אבו-רביה-קודר ביצעה מחקר פוסט-דוקטורלי בלימודי מגדר באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת אוקספורד. בשנת 2021, זו הייתה ההכרה: היא מונתה לסגנית הנשיא לענייני גיוון והכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
קהילה שמתמודדת עם אתגרים גדולים
הבדואים הם חלק מהקהילות העניות ביותר במדינה, כאשר יותר מ-60% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. 50% מהבדואים בנגב מתגוררים בכפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה, ובתיהם מיועדות להריסה, ללא תשתיות חיוניות כמו מים נקיים או חשמל. ברוב הכפרים הללו, בית הספר מסתיים בכיתה ב', אין תיכונים, אין חטיבות ביניים, ואין תחבורה ציבורית, מה שמקשה על הגישה לחינוך עבור תלמידים שאין להם את האמצעים להגיע לערים הסמוכות כדי ללמוד.
סאראב אבו-רביה-קודר יזמה מספר יוזמות לחיזוק הגיוון באוניברסיטת בן-גוריון ולקידום הכללת סטודנטים וחוקרים מהמיעוטים. היא פעלה לשיפור תנאי הלימודים ולספק תמיכה לסטודנטים ערבים, אשר לעיתים קרובות מתמודדים עם מכשולים הקשורים לשפה, להבדלים תרבותיים ולדיסקרימינציה מוסדית.
לצאת מהמסלול המסורתי של החינוך
"יותר מ-60% מהתלמידות הבדואיות באוניברסיטה הן נשים: סימן ברור להתקדמות במצב הנשים הבדואיות. עם זאת, רוב הנשים הבדואיות עדיין מוגבלות למסלולים הקשורים לחינוך. כ-60% מהן עוקבות אחרי תכנית לימודים בבתי ספר מקצועיים ולא באוניברסיטה, מה שאומר שיש עדיין פערים משמעותיים בציוני הפסיכומטרי המאפשרים כניסה לאוניברסיטה. הממוצע במגזר הבדואי הוא 419 לעומת 570 לממוצע הארצי, וההבדל הזה לא מאפשר לבדואים לגשת בהמוניהם להייטק, לרפואה או להנדסה. לכן, מספר בדואים בוחרים ללמוד רפואה בחו"ל", מדגישה פרופ' סאראב אבו-רביה-קודר.
"אנחנו פועלים באוניברסיטה כדי לצמצם את הפערים הללו, שהם בעיקר קשורים לעברית. למעשה, זו השפה השנייה עבור הבדואים, בעוד שהאוניברסיטה דורשת רמת שפת אם. הם גם מתמודדים עם בעיות התאמה בין העולם האקדמי לבין העולם הקהילתי המסורתי שממנו הם מגיעים. בשנים האחרונות, היו לנו מקרים של תלמידות שנאלצו להפסיק את לימודיהן כי המשפחות התנגדו. המורים הבדואים באוניברסיטה מנסים לשכנע את ההורים לתת לילדיהם לסיים את הלימודים", מספרת סאראב.
לחנך את המנהיגים של מחר
סאראב וצוותיה יזמו מספר תוכניות המסייעות לבדואים להשתלב באוניברסיטה. עם "עברית, מפתח להצלחה", סטודנטים יהודים, שרובם בנות, נפגשים עם הבדואים בתיכון ועובדים יחד כדי למלא את הפערים שלהם ולתת להם את הכלים להגיע לרמה טובה בעברית.
"דלת כניסה לאוניברסיטה" מכינה גם את התלמידים להצטרף לספסלי הלימוד באוניברסיטה. בזכות יוזמות אלו, במהלך חמש השנים האחרונות, אחוז הבדואים שהתקבלו למסלולים מדעיים והייטק עלה בצורה משמעותית.
"אנחנו גם מעניקים מלגות לבדואיות כדי שיוכלו לממן את התארים המתקדמים שלהן, ארגנו תוכנית מנהיגות כדי לתת כלים לנשים מנהיגות של מחר. לבסוף, הקמנו מרכז לבדואיות בתוך האוניברסיטה, שבו הן יכולות ללמוד ולעשות זום. באופן כללי, בשנה הראשונה, הן מתקשות להשתלב, וזה מאפשר להן לרכוש עצמאות ולהתאגד יחד בסביבה המוקדשת להן", מסבירה סאראב אבו-רביה-קודר.
"להציל" את הבדואיות ממשקל המסורות
אם סאראב אבו-רביה-קודר זכתה להצליח ללמוד ללא בעיות, המציאות היא שונה עבור רוב הנשים הבדואיות, אשר סובלות מהכבלים של חברה עדיין פטריארכלית מאוד.
"שוחחתי עם הסטודנטית הבדואית הראשונה שסיימה תואר שני במדעי כדור הארץ מכפרה. משפחתה ניסתה להניא אותה מהדרך הזו, והציעה לה במקום להיות מורה כדי שיהיה לה חיים יותר יציבים. עם הוועדה, הצלחנו לשכנע את האב לתת לה ללמוד, והיום היא חוקרת המתמחה ברעידות אדמה ומכינה את עבודת הדוקטורט שלה. לצערי, עדיין לא רואים מספיק תוצאות בשטח. כאשר הבדואים יוצאים מהאוניברסיטה, הם מתקשים למצוא עבודה", מתלוננת סאראב אבו-רביה-קודר.
פורום לשבירת טאבוים
מעבר לעולם האקדמי, פרופ' אבו-רביה-קודר היא פעילה פמיניסטית מחויבת ומייסדת הפורום של ארגוני נשים ערביות בנגב. הפורום הזה נועד לקדם שוויון מגדרי ולספק מרחב לשיתוף פעולה בין נשים ערביות בדרום ישראל.
סאראב אבו-רביה-קודר יש לה קול חשוב במאבק נגד סטריאוטיפים מגדריים ואלימות נגד נשים.
"הפוליגמיה, רצח נשים ואלימות נגד נשים הם נושאים שאנחנו עוסקים בהם ללא טאבו בפורום. לפני הקמתו, רבות מהנשים פחדו להוקיע תופעות אלו, שמזיקות לקהילה מבפנים. המדינה לא עושה הרבה כדי למנוע את המגפות הללו כי היא רואה אותן כמשניות, אבל אי אפשר לחכות שהמצב יחמיר. הפוליגמיה לדוגמה, יש לה השלכות פסיכולוגיות וכלכליות ויוצרת חברה חולה. זה עלינו, נשים בדואיות, לשנות את המנטליות", טוענת סאראב.
להיאבק נגד הגזענות השלטת
המועצה להשכלה גבוהה חייבה את כל האקדמיות להכניס תוכנית להגדלת אחוז האוכלוסיות המגיעות מהמיעוטים בתוכן. בארבע השנים האחרונות, האוניברסיטאות העלו את הנושא על השולחן, אבל הגזענות עדיין קיימת. "חלק מהמורים ואחראי החינוך חושבים שהבדואים והערבים חלשים ולא רוצים להצליח. יש הרבה גזענות שמונעת מהקהילה הבדואית להתקדם", מתלוננת סאראב.
לאחר ה-7 באוקטובר, המצב החמיר, כי הסטודנטים הערבים קיבלו תלונות על כך שכתבו פסוקים מהקוראן ברשתות, ונדרש מהם לגנות את מעשי החמאס, והם הפכו לחשודים. "אני חושבת שהמדינה לא ניצלה את ההזדמנות לקרב את החברה הבדואית. הבדואים היו הראשונים להציל, לפעמים במחיר חייהם, את החוגגים של נובה או את אנשי הקיבוצים מבלי לעשות הבחנות, אבל לצערי, המדינה עושה הבחנות. הטילים הראשונים שפגעו בבאר שבע ובאזור הרגו בדואים כי אין להם מקלטים בכפרים הלא מוכרים. זה פשע אמיתי", טוענת סאראב, המחשיבה את האוכלוסייה הבדואית כזנוחה.
סאראב אבו-רביה-קודר מוכרת גם בזירה הבינלאומית. היא עובדת כיום על פרויקט חדש של חיים משותפים באוניברסיטה "Lab for study of shared life", הפותח את האפשרויות לדיאלוג בין הקהילות. "אם אנחנו רוצים דמוקרטיה אמיתית, עלינו להיאבק נגד הגזענות שמגיעה מלמעלה וגם מלמטה של הפירמידה", מסכמת סאראב אבו-רביה-קודר.
להכיר סאראב אבו-רביה-קודר:
פעילה פמיניסטית ישראלית-ערבית, סאראב היא גם מחברת של שלושה ספרים ושל מספר מאמרים העוסקים במעמד הנשים הבדואיות בחינוך ובתעסוקה. היא מלמדת עם רמת מקצועיות בולטת את הפמיניזם הערבי, הגיוון והגזענות.
בתו של הרופא הבדואי הראשון בישראל, סאראב למדה בתיכון המקיף בבאר שבע, שם הייתה התלמידה הבדואית היחידה מבין 400 תלמידים יהודים. היא הבינה במהרה שהתארים יאפשרו לה מאוחר יותר לשרת את המטרה שמניעה אותה: לשחק תפקיד מכריע בעתיד הבדואים בישראל כדי שיוכלו גם הם, כמו היא, להגיע למצוינות.
"האתגרים העיקריים שלי היו להמשיך לנהל את הבית שלי תוך כדי הכנת הדוקטורט שלי. בלילה, למדתי, קראתי, כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי ופרסמתי מאמרים. עברתי המון לילות ללא שינה. הייתי צריכה לאזן בין הצרכים של הילדים שלי לבין שלי, זה לא היה קל, אפילו הייתי צריכה לשכור עוזרת בית, כי לימדתי במהלך היום, אבל זה היה למטרה טובה. בשום אופן לא הייתי מוותרת", מסבירה היא.
תמונה ראשית: טקס הענקת תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן 2023 © DR