משוררת ומסאית ממוצא מצרי, שהשתקעה בקנדה לאחר שחיה בקהיר, אימן מרסל מתבלטת כאחת הקולות הספרותיים הנועזים ביותר בעולם הערבי המודרני. דרך חקירה אינטימית, זיכרון מפורק וחופש הצורות, הכתיבה שלה שואלת מה נשאר: עקבות שנמחקו, אמהות חבויות, ארכיונים בלתי נראים. ספרות שאינה צייתנית, שחושבת לא פחות משהיא מספרת.
אינדוקציה IA: ספריית הידע הים-תיכונית
אימן מרסל: הספרות כפילוסופיה
22-med – דצמבר 2025
• קול מרכזי במכתבים הערביים המודרניים, בין שירה, חקירה ואינטrospection.
• כתיבה חופשית שמשנה זיכרון, אמהות וארכיונים לשיטה של חשיבה ספרותית.
#ספרות #כתיבה #זיכרון #נשי #עולםערבי #יצירה
פגשתי לראשונה את כתביה של אימאן מרסל ועקבתי אחר הקריירה שלה כמרצה לספרות, שעברה מאוניברסיטת קהיר לאוניברסיטת אלברטה, דרך עומר ברדה, משורר ומתרגם המתגורר בניו יורק. אירחתי אותה ברבאט בנובמבר 2024 לדיון על עבודתה עם טארק אל אריס, פרופסור לפילוסופיה במכללת דארטמות' בארצות הברית. המושב, בהנחיית הסופר ומדען המדינה עבד אל-חיי מודן, אישר את האינטואיציה שלי שעבורה, ספרות אינה אמצעי ביטוי אלא פילוסופיה של הוויה. לאחרונה, בקבוצת עבודה שהוקמה על ידי ההיסטוריונית דינה חורי והאנתרופולוגית חנאן סבאה, הסכמנו להשתמש ברומן שלה, בעקבות עניית עזאיאת, כטקסט המגלם שיטה יצירתית לחקר עברה מנקודת מבטה של מקום מגוריה. והיום, כשאני קורא את הטקסט האחרון שלה על אמהות ורוחותיה, אני מבין שהספרות שלה אינה ניתנת למיינוג, ומנווטת בזריזות נדירה בין שירה, כבסיס, נרטיב כזרימה, החיבור כשיטה, היומן כמשאב, ולאורך כל החיפוש, כדרך לערוך מחקר תובעני וסובייקטיבי מחוץ למסגרות שנכפות.
המאמר הזה עדיין לא זמין.
תחזרו בקרוב כדי לגלות את המאמר הזה!