הים התיכון מת impoverished. הסיבה היא הירידה המסיבית בהכנסות של חומרים מזינים מהנהרות ומהשפכים המטופלים. תוצאה ישירה של מדיניות ניהול המים, בצורות שהפכו לתופעה חוזרת, ופרקטיקות תעשייתיות וחקלאיות. עבור הביולוגית הימית דניאלה בנרו, המחסור הזה מאיים על כל שרשרת המזון הימית, מחליש את הדייגים ועלול באופן פרדוקסלי להגדיל את הזיהום של האורגניזמים. אזהרה מדעית שקוראת לחשוב מחדש על ניהול המים המתוקים והימיים.
אוליביה מרטוק - עיתונאי
אינדקס IA: ספריית הידע של הים התיכון
הים התיכון מת impoverished מחוסר חומרים מזינים
22-med – דצמבר 2025
• הירידה בהכנסות של חומרים מזינים מהנהרות ומהמים המטופלים מחלישה את שרשרת המזון הימית ואת הדייגים הים תיכוניים.
• לפי הביולוגית הימית דניאלה בנרו, ההחמרה הזו עלולה גם להחמיר את הזיהום של האורגניזמים.
#מְטִדִּיטְרָנֵּה #אוקיינוס #ביו-מגוון #דיג #מים #זיהום #אקוסיסטמה
הים התיכון תמיד היה ים אוליגוטרופי, כלומר עני באופן טבעי בחומרים מזינים. למעשה, היעדר הפרודוקטיביות הזו מסביר את שקיפות המים שלו, המוערכת על ידי תיירים. «כאשר המים מאוד ברורים, זה אומר שאין הרבה פלנקטון. התאים קטנים, לא רבים במסת הביומסה», מזכירה דניאלה בנרו, המדגישה שהאיזון הטבעי התבסס על אזורים מרכזיים של פוריות, במיוחד שפכי הנהרות. על חוף צרפת, הרון, במיוחד, שיחק תפקיד מרכזי.
«הנהרות מביאים באופן טבעי חומר אורגני, הנובע בעיקר מהסחף של הקרקעות ושברי צמחים יבשתיים. חומרים מזינים אלו מזינים את הפיטופלנקטון, ולאחר מכן את כל שרשרת המזון עד לדגים שניצודים על ידי הדייגים», מסבירה דניאלה בנרו. כך, המפרץ של האריה מרוכז היום בכמעט 90% מהדייגים הים תיכוניים הצרפתיים.
תחנות טיהור: התקדמות בריאותית חיונית… אבל!
שיפור הטיפול במים משומשים היה התקדמות בריאותית משמעותית. הדוגמה של מרסיי עם טיפול פיזיוכימי ראשון בסוף שנות ה-80, וטיפול מיקרוביולוגי יעיל רק מאז 2008 מדגימה מודעות קולקטיבית. «היה צורך לנקות את המים המושלכים לים, כי זה היה סיכון בריאותי משמעותי למים לשחייה, ולא רק. לפני שני מאות, עשרות אלפי אנשים מתו ממחלות הקשורות לחיידקים, במיוחד מצריכת רכיכות», מזכירה החוקרת. תחנות הטיהור אפשרו להפחית באופן דרסטי את העומס החיידקי, חלק גדול מהחומר האורגני והחומרים המזינים. אבל התקדמות זו הביאה להשפעה לא צפויה: הירידה המסיבית בהכנסות המזינות לים.
«על ידי שיפור איכות המים היבשתיים המושלכים, הפחתנו גם את כמות החומרים המזינים שמגיעה לים», מדגישה דניאלה בנרו. מאז 2000, ההנחיה האירופית על מים קבעה כמטרה למדינות החברות לשמור ולשחזר את איכות הנהרות, האגמים והנהרות. היא מכוונת במיוחד להגביל את ההכנסות המוגזמות של חומרים מזינים, המקור לתופעות של אוטוטרופיזציה ולפריחות של אצות ירוקות, תופעה חוזרת בלגונות החופיות ובחופים הברטוניים. «מבחינה יבשתית, הנחיה זו שיפרה היטב את איכות המים. אבל היא מעולם לא נחשבה בקשר לצרכים ולתפקוד של האקוסיסטמות הימיות בים התיכון», מציינת דניאלה בנרו. לכך מתווספת הירידה המשמעותית בכמויות המים המגיעות לים: בצורות חוזרות, משיכות חקלאיות, מים לשתייה, סכרים הידרו-חשמליים. «יש הרבה פחות מים שמגיעים לים, ומים אלו עניים הרבה יותר בחומרים מזינים», מסכמת היא. התוצאה היא ירידה בייצור הראשוני. «עם פחות חומרים מזינים, יש פחות פיטופלנקטון והוא קטן יותר. חסרי החוליות שאוכלים אותו הופכים לקטנים ופחות מזינים. במצב זה, הביומסה של הדגים הניתנים לדיג פוחתת וחלקם רזים יותר», מנתחת דניאלה בנרו.
דגים קטנים יותר, דייגים פגיעים
אי האיזון הזה כבר מתבטא בדייגים. «היום, הדגים גדלים פחות טוב, נשארים קטנים יותר. כמה מינים כמו הסרדין הם מתחת לגובה החוקי ולא ניתן לדוג אותם יותר», מבחינה הביולוגית. עם זאת, המנהלים הנוכחיים האחראים על שאלות אלו ממשיכים להטיל את הירידה במלאי על הלחץ של הדיג בלבד. טעות ניתוח, מתלוננת דניאלה בנרו, המעריכה צורך במודעות כללית לגורמים הסביבתיים ברמה האירופית. בעיניה, הבעיה היא מערכתית ונוגעת לניהול הכולל של המים, מהאגן ועד לים. באופן פרדוקסלי, ההחמרה של הים התיכון עלולה להחמיר את הזיהום של האורגניזמים הימיים. «בסביבות עם פרודוקטיביות נמוכה, עם תאי פיטופלנקטון קטנים יותר, הביוקונצנטרציה של המזהמים הרבה יותר חזקה». עבודותיה של דניאלה בנרו מראות כי כמה מזהמים, כמו כספית, יכולים להיות נוכחים בריכוזים של מיליוני פעמים גבוהים יותר בפיטופלנקטון הקטן מאשר במים עצמם, ולאחר מכן מצטברים עם הגודל והגיל ומתרבים ככל שמטפסים בשרשרת התזונתית. «במקרים מסוימים, דגים קטנים יכולים לצבור חומרי הדברה בריכוזים גבוהים יותר מ-700 פעמים מהפיטופלנקטון», היא מזהירה. הפחתת החומרים המזינים מבלי להפחית את המזהמים עלולה אם כן לייצר את ההשפעה ההפוכה ממה שנדרש. בנוסף, ההשפעות המשולבות של המזהמים הללו על האורגניזמים ותפקוד האקוסיסטמות הימיות עדיין אינן ידועות היטב.
לחשוב מחדש על ניהול המים, מהאדמה לים
נוכח הממצאים והמחקרים שנעשו על ידי המדענים, הפתרון לא עובר חזרה על תחנות הטיהור שהוקמו על חופי הים התיכון, ולא על הפסקה מוחלטת של השפכים לים. העדיפות עבור דניאלה בנרו היא «למנוע מראש, מהמקור, את השפכת המזהמים שאנחנו יודעים שלא ניתן לטפל בהם. ברגע שהם מגיעים לתחנת טיהור, זה כבר מאוחר מדי». היא טוענת בעד ממשלה משולבת.
«צריך לשים סביב השולחן את מי שמנהל את המים המתוקים ואת מי שמנהל את הים», היא מדגישה.
דניאלה בנרו היא חוקרת בביולוגיה ואקולוגיה ימיות במכון הים התיכון לאוקיינוגרפיה (MIO) ומרצה באוניברסיטת אקס-מרסיי. עבודותיה עוסקות בתפקוד של האקוסיסטמות הימיות, ברשתות תזונתיות ובמעבר של מזהמים. היא הייתה ראשית ANR CONTAMPUMP (פלאנקטון: משאבת ביולוגית של מזהמים באקוסיסטמות ימיות? (https://anr.fr/Projet-ANR-19-CE34-0001). ביוני 2025, היא השתתפה בOne Ocean Science Congress, שאסף כמעט 2,000 חוקרים, לפני הכנס ה-3 של האומות המאוחדות על האוקיינוס.
לקרוא ב-PLoS ONE - מאת תיאו גרסיה: שינויים זמניים במספר אינדיקטורים של זואופלנקטון במפרץ מרסיי (ים התיכון הצפון-מערבי) בעשרים השנים האחרונות: השלכות על תפקוד האקוסיסטמה הפלאגית. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0292536
לקרוא ב-Marine Pollution Bulletin - מאת חוויאר אנחל טסאן אונרוביה ביוקונצנטרציה, ביואקולציה וביומגניפיקציה של כספית בפלאנקטון של הים התיכון. https://doi.org/10.1016/j.marpolbul.2023.115439