סביב הלחם, עסקים כפריים מפתחים פרקטיקות שעוברות על פני הייצור המזון בלבד. גידול זנים עתיקים, ייצור ידני, סדנאות פתוחות לציבור וזמן משותף סביב השולחן מעצבים מרחבי עבודה, למידה וקבלת פנים. דרך השימושים הללו, חוות ומאפיות הופכות לנקודות עיגון לחיים מקומיים מחודשים.
במהלך תקופת החגים של סוף השנה, 22-med מצטלבת ומביאה פרספקטיבה על פתרונות שהיו נושא למאמרים במדיה הצרפתית Marcelle עם מאמרים על אותה תמה שפורסמו ב-22-med.
זרעים של ידע וזרעים של דגנים
סיכום המאמר של תיאו ג'אמת, סטודנט ב-IEJ של מרסיי, שפורסם ב-Marcelle ב-14 ביוני 2025
במורנט, בפתחי הרי ליון, החווה של ה-Croissant Fertile מגדלת הרבה יותר מאשר חיטה עתיקה. הוקמה על ידי הונורין פרינו ודניס מיניאר, מקום זה משלב חקלאות כפרית, מאפייה ידנית והעברת ידע. גישה שבה מגוון ביולוגי, פדגוגיה ומעגלים קצרים נפגשים כדי לשחזר את הקשר בין האדמה לבין אלו שמתפרנסים ממנה.
בצד הרי ליון, ה-Croissant Fertile מציג את עצמו כמקום שבו ההיסטוריה החקלאית נכתבת בהווה. חווה זו, שהוקמה על ידי הונורין פרינו ודניס מיניאר, נשענת על עיקרון פשוט, לגדל זנים עתיקים של חיטה, לעבד את הקציר במקום ולהעביר, דרך הלחם, ידע בן אלף שנה. שם המקום מהדהד את ה-Croissant Fertile של המזרח התיכון, ערש החקלאות, תוך שהוא טוען לסמל חזק של התרבות המאפית.
חיטות עתיקות
הונורין פרינו, שהוכשרה בביולוגיה צמחית ובפיתוח חקלאי, עבדה במשך זמן רב כמפיקה של סרטים תיעודיים המוקדשים לחקלאות ולב biodiversité. חוויות אלו הביאו אותה בהדרגה לשנות כיוון. בן זוגה, דניס מיניאר, מכונאי בהכשרה, פונה למקצוע של חקלאי-מאפה. יחד, הם בונים פעילות שבה כל אחד מוצא את מקומו. דניס מגדל את הדגנים ומוודא את כל שלבי העיבוד, בעוד שהונורין מנהלת את מכירת הלחם ואת הקשר עם הציבור.
ליבו של הפרויקט נשען על גידול עשרות זנים עתיקים של חיטה, שאינם פרודוקטיביים בנפח אך עמידים ומתאימים לתנאי האקלים המשתנים. חלק מהזרעים נזרעים מחדש באופן שיטתי, מה שמקנה לחווה רצף חקלאי בן עשרת אלפים שנה. הקמחים והלחמים המיוצרים משתנים מעט משנה לשנה, התפתחות שמוסברת לצרכנים בזכות מכירה במעגלים קצרים.
גן-יער להעברת ידע בדרכים אחרות
מזה יותר משנה, ה-Croissant Fertile הרחיב את תחום הפעולה שלו עם פתיחת גן-יער של 3,000 מ"ר. מרחב זה משלב עצי פרי, ירקות וצמחים ארומטיים באקוסיסטם שנועד לאוטונומיה ולגיוון. הונורין פרינו רואה בו כלי להגברת המודעות כדי לחשוף את העושר של החיים, להראות שהייצור המזון יכול להיות גם מקור להתרגשות, ולהחזיר את האמון ביכולת לגדל, אפילו בקנה מידה קטן.
ההיבט הפדגוגי תופס מקום מרכזי. סיורים מודרכים מאורגנים סביב ייצור הלחם, אך גם סביב גילוי הגן-יער. במרחק כמה מאות מטרים מהחווה, הקולג' פייר-דה-רונסאר שילב את היציאות הללו בתוכנית הלימודים שלו. עבור המורים, המקום מאפשר לחבר גיאוגרפיה, מדעי החיים והיסטוריה, תוך כדי הפיכת התלמידים לשחקנים בלמידה שלהם. עבור רבים מהם, לעיתים קרובות רחוקים מהעולם החקלאי, זו פגישה ראשונה מוחשית עם מחזור החיטה ללחם.
המעגל הקצר כקשר חברתי
גישה זו זוכה להערכה מצד אנשי החקלאות האורגנית, המדגישים את החשיבות של חשיפת המציאות החקלאית וחיבור האזרחים למזונם. ה-Croissant Fertile משתלב בתנועה רחבה יותר של חוות פתוחות, שבהן הייצור הולך יד ביד עם ההעברה.
כלכלית, המודל מצא את האיזון שלו. הלחמים עם השמרים נמכרים בכשישה יורו לקילוגרם, באופן בלעדי במכירה ישירה. חמש עשרה שנים לאחר השקת הפרויקט, החווה מבטיחה הכנסה יציבה למייסדיה, למרות האתגרים האקלימיים והפרודוקטיביות הנמוכה של הזנים המגודלים. הקשר של אמון שנבנה עם הלקוחות משחק תפקיד מרכזי ביציבות זו.
מודעים להיחלשות העולם החקלאי, הונורין ודניס ממשיכים את מחויבותם בעיניים פקוחות. אם הקריירות נותרות נדירות, כל ביקור, כל החלפה וכל לחם משותף הופכים להזדמנות להעביר ידע. ב-Croissant Fertile, הזרעים שנזרעים אינם רק דגניים, אלא גם תרבותיים וחברתיים.
מאפייה כפרית מושכת תיירים מכל העולם
סיכום המאמר של העיתונאית קלי פאנריאוטי שפורסם ב-22-med ב-20 באוקטובר 2025
בכפר היווני זיצה, באפירוס, מאפייה קטנה הפכה למקום של חילופי תרבויות בלתי צפויים. מונעת על ידי קוסטאס קארמיקוס ואנה אליס, יוזמה זו משלבת העברת ידע קולינרי, קבלת פנים של מטיילים וקשר לחיים הכפריים. דרך הלחם והפשטידות המסורתיות, הזוג מחזיר חיים לאזור שסבל מהגירה.
נמצאת בכפר הררי עם כמה מאות תושבים, המאפייה של זיצה היא כיום הרבה יותר מחנות קרובה. היא מושכת מבקרים סקרנים לגלות את הטעמים המקומיים ולשתף רגע של חיים בלב האפירוס.
מאפייה שהפכה למקום מפגש
כאן, המאפייה היחידה בכפר הפכה לנקודת מפגש בין תושבים למטיילים. קוסטאס קארמיקוס שומר על המסורות של המאפייה המסורתית, בעוד שאנה אליס מקבלת את המבקרים שמעוניינים להבין את המתכונים והשימושים הקולינריים של האזור. יחד, הם מציעים סדנאות שבהן כל אחד משתתף בהכנת הלחם והפשטידות האפירוטיות, מהלישה ועד האפייה.
תיירים יוונים וזרים לומדים כאן לעבוד עם הבצק, לרדד את עלי הפילו ולהכין מגוון מנות מקומיות. לאחר שהמזון יוצא מהתנור, כולם מתאספים סביב השולחן כדי לשתף את הארוחה. רגעים אלו מעודדים חילופי דברים, דיונים וסיפורים על מסעות חיים, באווירה שבה החברותיות גוברת על הביצועים הקולינריים.
מסלול חיים המונחה על ידי מפגשים
סיפור הזוג מתחיל רחוק מהאפירוס. בשנת 2009, אנה אליס, עורכת דין בניו יורק, מגלה את יוון במהלך טיול. נמשכת על ידי הכרמים של זיצה, היא מגיעה לשם כמעט במקרה ופוגשת את קוסטאס, המאפייה של הכפר. הקבלה החמה והקשרים שנוצרו במהלך שהות זו מסמנים תפנית. לאחר מספר הלוך ושוב בין ארצות הברית ליוון, אנה מחליטה להתיישב שם באופן קבוע.
היום, היא חולקת את חייה עם קוסטאס ומשקיעה את כל כולה במאפייה. הזוג מגדל את ילדיהם בסביבה כפרית ומולטי-תרבותית, המוקפת במפגשים עם מבקרים שהגיעו מאירופה, אסיה או אמריקה. עבור אנה, הבחירה הזו הפכה להיות ברורה, רחוק מהעירוניות הסואנת וקרוב יותר לטבע.
מטבח, טבע והתחדשות הכפר
מעבר לסדנאות המאפייה, קוסטאס ואנה מארגנים גם פיקניקים בהרים. רגעים אלו מאריכים את החוויה הקולינרית ומאפשרים לגלות את הנופים הסובבים. הארוחות מורכבות ממנות מסורתיות המוכנות עם מוצרים מקומיים, לעיתים קרובות מהגינה המשפחתית או מהסביבה.
דרך יוזמות אלו, הזוג מחפש בראש ובראשונה לשמור על זיצה חיה. המאפייה שלהם מושכת תשומת לב חדשה לכפר ומשתתפת בהחייאתו. עם תמיכת הרשויות המקומיות, הם מעודדים משפחות לבוא ולהתיישב שם באופן קבוע. כמה מהן כבר הביעו עניין, אם כי מכשולים הקשורים לבעלות מעכבים עדיין כמה מההתקנות.
עבור קוסטאס ואנה, החייאת הכפר מתבצעת באמצעות פעולות פשוטות ויומיומיות. להעביר ידע, לקבל מטיילים ולהראות שכפר יכול להתחדש סביב פרקטיקות משותפות. בזיצה, הלחם הופך לקשר בין דורות, תרבויות ואדמות.
תמונה ראשית: © הונורין פרינו