אלבניה

מאיומים לתקווה: החייאת נהר ויוסה

Vjosa ידועה כנהר הפראי האחרון של אירופה. באורך של יותר מ-270 ק"מ, היא מאכלסת יותר מ-1,100 מיני צמחים ובעלי חיים, כולל מינים בסכנת הכחדה כמו הלקס של הבלקן. במשך שנים, העושר הטבעי הזה עמד בפני איומים מוחשיים, פרויקטים הידרו-אלקטריים, הסחות של יובלים... עם זאת, היא עתידה להפוך לסמל של גיוס חסר תקדים להגנת הטבע.

ממוקמת בדרום אלבניה, ה-Vjosa מתפתלת בחופשיות מהרי הפינד עד לים האדריאטי. מהלך המים שלה, כמעט ייחודי באירופה, הופך אותה לאקוסיסטם בעל ערך יוצא דופן. אך מאחורי התמונה הזו של הרמוניה, הנהר היה במשך זמן רב במרכז פרויקטים תעשייתיים שיכלו לשנות באופן רדיקלי את פניו. סיפור ה-Vjosa הוא אם כן סיפור של מאבק בין ניצול להגנה, שבו גיוס אזרחי שיחק תפקיד מכריע.

ה-Vjosa תחת לחץ

תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית של Kalivaçi, שהחלה ב-1997 ועבודותיה החלו ב-2007, נותרה לא גמורה: רק 30% מהפרויקט הושלמו, לפני שלחץ הארגונים הסביבתיים ובעיות משפטיות הובילו לנטישתו. מאוחר יותר, פרויקט Poçem (102 MW) גם הוא נעצר על ידי בית משפט בשל הערכה סביבתית שנחשבה לא מספקת וחוסר שקיפות במהלך הייעוצים הציבוריים.

על פי ארגונים כמו ה-IISD (המכון הבינלאומי לפיתוח בר קיימא), תוכניות אלו ייצגו איום אקולוגי וחברתי משמעותי והיו גורמות להעברת קהילות ולהרס של ביו-מגוון יוצא דופן.

בשנת 2024, איום חדש הופיע: פרויקט להסיט את המים של ה-Shushica, יובל חיוני של ה-Vjosa, לחוף כדי לספק תיירות המונית. מומחים מעריכים שפעולה כזו תגדיל את הסיכון לייבוש המהלך העליון במהלך הקיץ ותסכן את האיזון האקולוגי של לפחות 30 כפרים סמוכים.

פעילים במאבק

נוכח האתגרים הללו, הושקה קמפיין רחב היקף בינלאומי ומקומי כדי להגן על הנהר. במרכזו, אולסי ניקה, ביולוג ומנהל של EcoAlbania, ובזיאנה גורי, פעילה מאותה ארגון. הם הפכו לפנים של התנועה שהביאה את המאבק על Vjosa לתשומת הלב הציבורית.

“אחרי שנים עשר של מאבק, הפכנו לחלק מהיוזמה ‘שמור את הלב הכחול של אירופה’. המומחים ראו ב-Vjosa מעבדה חיה של הטבע”, נזכר אולסי ניקה.

המאבק על Vjosa זכה לתמיכה רחבה מעבר לגבולות האלבניים. ארגונים כמו IUCN, Riverwatch ו-EuroNatur, או המותג Patagonia סיפקו את עזרתם היקרה.

הדהוד בינלאומי

דמויות בינלאומיות מוכרות, כולל לאונרדו דיקפריו, השתמשו בפלטפורמה שלהם כדי להגביר את המודעות הציבורית הגלובלית. בפוסט, השחקן הדגיש שההכרה ב-Vjosa כפארק לאומי תגן עליה לנצח מפני סכרים וניצול בלתי מבוקר. הוא כינה אותה כ »דוגמה ייחודית לאירופה ».

ולאולריך אייכלמן מRiverwatch, מייסד הארגון להגנת נהרות Riverwatch, “זהו מקרה ייחודי שבו כל מערכת נהרות מוגנת, ולא רק חלקים מסוימים. Vjosa כל כך גדולה שהיא מהווה אקוסיסטם שלם.”

ואנייט ספנגנברג, ראש פרויקטים בEuroNatur, הוסיפה : « כל קטגוריה אחרת של הגנה לא הייתה עושה צדק עם הנהר והפתרון היחיד היה הגנה חוקית מלאה ».

ניצחון היסטורי

אחרי יותר מעשור של מאמצים, במרץ 2023, הממשלה האלבנית הקימה רשמית את הפארק הלאומי של הנהר הפראי “Vjosa”, הראשון מסוגו באירופה. זה היה רגע היסטורי עבור המדינה, אבל גם עבור כל היבשת.

בשנת 2025, מאמצי הפעילים זכו להוקרה בפרס גולדן של הסביבה, הנקרא לעיתים “הנובל של הסביבה”. פרס זה העניק למאבק הדהוד עולמי והיווה הכרה ראויה לעבודה של אולסי ניקה ובזיאנה גורי. האחרון הוסיף ברגש: “זו הייתה הפתעה גדולה… בהתחלה, לא הבנתי את חשיבות הפרס, אבל לאחר מכן הבנתי שהמאמצים שלנו לא היו בלתי נראים.”

עם זאת, לא הכל הושג. ניקה מזהיר שהחקיקה הנוכחית עדיין מציגה פערים ויש סיכון לבניית תחנות נופש חדשות או לפעילויות שעלולות להזיק לפארק. “הגנת Vjosa היא מאבק שדורש ערנות מתמדת,” הוא מסכם.

מסר לעולם

סיפור המאבק על Vjosa אינו רק ניצחון אלבני. הוא מעיד על האופן שבו קהילות, פעילים ושותפים בינלאומיים יכולים להפוך משבר סביבתי לסיפור של תקווה. מאלבניה, נשלח מסר לעולם: הטבע הוא ירושה משותפת שיש להגן עליה.


הפעילים של Vjosa, אולסי ניקה ובזיאנה גורי, זוכים בפרס גולדן של הסביבה ©משרד התיירות והסביבה

תמונה ראשית: ה-Vjosa מתפתלת בחופשיות מהרי הפינד עד לים האדריאטי ©משרד התיירות והסביבה