« 22-med, אלו עיתונאים, אבל גם מדענים, סופרים, והוגי דעות. » מאמר זה מציע אור על המגוון הזה דרך דמות ייחודית: דריס קיסקס, סופר, מחבר מחזות, חוקר במדיה ותרבות, ודיקן משותף למחקר ולחדשנות אקדמית ב-HEM, אוניברסיטה פרטית במרוקו. מונה לקצין האמנויות והספרות על ידי משרד התרבות הצרפתי בשנת 2024, קיסקס מגלם את הרב-גוניות האינטלקטואלית הייחודית ל-22-med.
מאמר זה, הוא סיכום של 4 מאמרים שפורסמו ב-22-med, שניתן למצוא ב-11 השפות בהן נעשה שימוש באתר וניתן למצוא כאן.
בעקבות ארבעה טקסטים שפורסמו באתר שלנו, אנו מציעים מבט ביקורתי, פיוטי ומעורב עמוקות על האמנות, השפה, הזיכרון וההעברה. טקסטים שאם כי לא נוצרו כדי לדיאלוג זה עם זה, מציירים יחד את קווי המתאר של מחשבה בתנועה.
לתת צורה לאסון
בתערוכה Poem, המוקדשת לאמן חסן דארסי, דריס קיסקס מדגיש את האמנות כמעשה פוליטי. דארסי לא בונה מחדש את המציאות, הוא חושף אותה דרך הפצעים שלו: חורבות, אסונות, צנזורה… האמן הופך את הכאוס לשפה פלסטית. קיסקס משבח כאן את ההתמדה של אמנות שהופכת את הבלתי נראית לגלויה, במרוקו שעוברת דרך הלא נאמרים.
חאג' אדמונד, סופר בלתי מתפשר
טקסט זה מלווה את הסרט התיעודי של הבמאית סימון ביטון על אדמונד אמרן אל מלאח, דמות אייקונית בספרות המרוקאית. קיסקס משלב כאן דיוקן והוקרה, משבח אדם של פריצה, המחובר למורשותיו אך אלרגי לכל הגדרה. אל מלאח, זהו המחויבות, הסירוב לתבניות, שפה חופשית ומחשבות מעורבות. סופר שאינו מפסיק לחרוג.
איזו שפה דיבר אדם?
עם קריאת המאמר של עבד אלפטח קיליטו, קיסקס פותח מחדש שאלה לכאורה נאיבית – « איזו שפה דיבר אדם? » – כדי לבחון טוב יותר את המתחים הזהותיים של היום. מאחורי החידה המקראית, מדובר במחשבה על רב-לשוניות, תרגום, שורשים צפים. קריאה לפרק את הוודאויות הלשוניות, ולאמץ את הרבגוניות.
המחקה, או הפן האחר של הזיכרון
בטקסט האחרון הזה, קיסקס שב אל האובדן, אל מה שמתפורר בשולי ההיסטוריה. הוא שואל על הקשר לזיכרון בהקשרים תרבותיים המוכתבים על ידי שכחה מרצון או כפויה. גם כאן, השפה והכתיבה הן אמצעי התנגדות: לכתוב, זה להחזיק במה שמחליק. הטקסטים החתומים על ידי דריס קיסקס מזכירים שחשיבה על העולם היום אינה מוגבלת להעברת החדשות, אלא גם עוסקת באמנות, ספרות, זיכרון ושפה.
תמונה ראשית: יצירה של חסן דארסי המוצגת בתערוכת Poem, מאורגנת על ידי קרן TGCC © DR