לגדול כדי להגן: אסטרטגיה ירוקה נגד שרפות

הים התיכון בוער. יותר מ-700,000 דונם נשרפו באש באיחוד האירופי בשנת 2022, אחת השנים הגרועות מאז 2006. מגמה זו, המוחמרת על ידי יובש, התחממות גלובלית ועזיבת האזורים הכפריים, משנה את מה שהיו רק שריפות יערות למשברים מערכתיים אמיתיים. אך בכמה מדינות, מתגלה תגובה אגרואקולוגית: לגדל, לשתול, לתכנן כדי להאט את השריפה.

בכל מקום, אותה אינטואיציה: לשחזר נופים חקלאיים חיים ומסודרים, המסוגלים להאט את התפשטות האש תוך כדי מילוי פונקציות אקולוגיות, חברתיות וכלכליות חיוניות. באגן הים התיכון היבש יותר ויותר, כל דונם מעובד, כל עץ שנשתל הופך לקו חזית נגד השריפה. רחוק מהגישות הטכניות או הממוקדות בלבד, נבנית דינמיקה על פני השטח: לחשוב על הנוף כמערכת, שבה ייצור והגנה לא מתנגדים יותר, אלא מתאחדים.

זוהי כבר לא רק שאלה של התאמה לאקלים, אלא של הישרדות השטחים. להחזיר לעיבוד את האזורים הנטושים, לשלב בין מינים עמידים, לחבר מחדש את הקהילות הכפריות לאדמותיהן. כאן נולדת אסטרטגיה חדשה: חקלאות המגנה, יער המפרה, כפר המעמיד פנים.

הזית כדמות מופת

בעמק הבקאע בלבנון, הפרויקט האירופי LIVINGAGRO עושה מהזית בעל ברית אסטרטגי. בשילוב עם דגנים, קטניות ורעייה מבוקרת, הוא מהווה "מעבדה חיה" המגנה על הקרקעות, מעשירה את הביודיברסיטה ומפחיתה את הסיכונים לשריפות. מודל זה מתבסס על ברית בין ידע חקלאי ומחקר מדעי.
לעבר חידוש הנוף החקלאי הלבנוני

גרסה נוספת מתפתחת דרך BestMedGrape. תוכנית זו לגידול ענבים בר קיימא, גם היא ממומנת על ידי האיחוד האירופי, מתבססת על המאפיינים הטבעיים של הגפנים — עלים מרווחים, קרקעות מטופחות — כדי לשמש כאזור חיץ במקרה של שריפה, תוך שיפור איכות הענבים.

לגדל את החוסן

במערב כמו במזרח האגן, החוסן שורשיו מתהדקים. בסוריה, מדינה הרוסה על ידי מלחמה, הזית נשאר גידול חיוני: 423,000 דונם, יותר מ-69 מיליון עצים, וכ-377,000 משפחות מעורבות בענף. למרות חוסר היציבות, החקלאות הזו, השורשית כל כך, המתבססת רק על משאבי מים גשמים, מראה את יכולת ההתאמה של המודלים המסורתיים של הים התיכון למגבלות האקלימיות החדשות.

בתוניסיה, המצב לא פחות קריטי. בביזרטה, היובש הפך לכרוני עם 22 אירועים משמעותיים ב-42 שנים. אך האתגר הזה גם מניע חדשנות. הפרויקט Cx6 – מסדרון חרוב קולט פחמן ושינוי אקלים, המנוהל על ידי האגודה CAPTE עם תמיכת ה-IUCN-MED, מתנסה מאז 2023 בנטיעת 3,000 חרובים — עם שיעור הישרדות מרשים של 90%.

החרוב (Ceratonia siliqua) הוא עץ שאינו דליק, מייצר מעט חומר בעירה. הוא עמיד בפני שריפות מתונות. לצידו, התאנה מייצבת את הקרקעות, מאטה את הסחף ומחזקת את האקוסיסטמות. העצים הללו הופכים להיות עמודי תווך של מערכת אגרואקולוגית המבטיחה את הגידולים תוך כדי הבאת ערך חברתי נוסף.

יובש, איך חקלאי מחזיר לחיים נווה מדבר

לגלות מחדש את העצים העמידים

התוצאות שנצפו במגרב ובמזרח התיכון מוצאות הד באיטליה ובספרד, שם התכונות הפיזיות של הזית — עץ צפוף, עלים לחים, יכולת צמיחה מחדש — הופכות אותו לבעל ברית טבעי נגד השריפות. "המעבדות החיות" של פרויקט LIVINGAGRO מאשרות את הפונקציות המרובות הללו.

ניסיונות אלו גם מעוררים השראה בצרפת, שם תוכניות המניעה לסיכון שריפות יער (PPRIF) ממליצות כעת במפורש על נטיעות אסטרטגיות. הארסנל הצמחי מתארגן סביב הזית, האלון הקורקני עם קליפתו המבודדת, וצפצפת פרובנס שעשויה להחזיק לחות. בפרובנס, דרכים מוקפות גפנים וזיתים הופכות לאזורים חיץ המוכרים על ידי הרשויות.

רעייה חכמה והתחדשות המונית

והאסטרטגיה מתרחבת. במרוקו, הפרויקט SALAM-MED משלב מסורת רעייתית וטכנולוגיה. עיזים, כבשים ובקר מצוידים בצמידי GPS מנקים את השיחים באזורים רגישים, מפחיתים את חומרי הבעירה ומחדשים את האדמות המושחתות, במיוחד סביב עץ הארגן. העץ, שכבר יקר ערך בשל תפקידו נגד מדבור, הופך לשחקן מרכזי בחוסן האקלימי.

עץ הארגן, העץ שמפחית את המדבר המרוקאי

בטורקיה, זו הממדי הלאומיים שמשנים גודל: כמעט שליש מהשטח מיוער, אך 60% מהיערות רגישים לשריפות. המדינה מפעילה תוכנית רחבת היקף לשיקום על פני 2.3 מיליון דונם, עוזבת את מטעי המונוקולטורה הדליקים לטובת מינים מקומיים מגוונים. האוכלוסייה משתתפת באופן פעיל בתחזוקה: ניקוי השיחים, חיתוך, קצירת קונוסים. המטרה? להתערב בכל התפרצות אש תוך פחות מ-15 דקות.

ים תיכון הנאבק באופן קולקטיבי

יוזמות אלו אינן מבודדות. מהבקעה ועד אנטוליה, חוט אדום מחבר בין מטעים, מסדרונות אגרו-יעריים ורעיות מתחדשות. זיתים, חרובים, תאנים, גפנים, פיסטוקיות טווים רשת ים תיכונית של חוסן.

נשאר לעבור מהניסוי להכללה: לתחזק את המערכות שנשתלו, לחזק את המדיניות האגרואקולוגית, לשלב את הכלים של מדע הנתונים למניעה. אך השאיפה שם: ים תיכון ששתילה בו מפחיתה את השריפות.