אימאן אל אסי, מספרת חללים ושומרת על הזיכרון, מחייה את העבר דרך הידע שלה על האדריכלות והמורשת של פלסטין. היא מומחית במחקר ולימודי מורשת, והקדישה חלק גדול מעבודתה לתיעוד ולשימור האוצרות התרבותיים של העולם הערבי. בראיון , סנא תמציני חוקרת איתה את ההיסטוריה של 22 בתים מנצרת מתחילת המאה ה-20.
מה גרם לך לרצות לתעד את 22 הבתים מנצרת, ואיך בחרת אותם?
במהלך שהותי בנצרת, שמתי לב כי רבים מהמקצוענים והתושבים מתעניינים במיוחד בבתי ההיסטוריים של העיר העתיקה, ומעניקים לעיתים קרובות יותר ערך לבניינים הללו מאשר לאלה שבחרתי. המחקר הזה נראה מתמקד בהיבטים האדריכליים של הבתים הפלסטיניים שנבנו על ידי בעליהם בתקופה שהייתה מלאה בשינויים משמעותיים בהיסטוריה של פלסטין והעולם הערבי… אבל אני גם חוקרת את החללים של הבתים הללו כדי להחיות עם אלה שגרו בהם, מתעדת את הזיכרונות שלהם, את חייהם היומיומיים ואת האירועים שעיצבו את חלומותיהם ועברו על סבליהם. תיאורטית, מדובר בהצגת האופן שבו הערים ההיסטוריות שלנו הגיבו לשינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים באזור הלבנט באותה תקופה. על ידי עיצוב ושיקום הסביבות העירוניות, והדגשת הקשר החזק בין המקום לתושביו.
הבתים שבחרתי אינם ממוקמים בעיר העתיקה, אלא מפוזרים באזורים שונים של נצרת. לצערי, רבים מהם הוזנחו, וכיום, או נהרסו, או נטושים.
אתה מדגיש את הקשר בין המקום לתושבים. אילו סיפורים אישיים הכי בולטים שמעת במהלך מחקריך על הבתים הללו?
כל בית מספר סיפור ייחודי, תורם לזיכרון הקולקטיבי של העיר נצרת ולהיסטוריה הפלסטינית. חלקם משקפים את הקשר בין החיים הכפריים לבין המבנה הכלכלי העירוני של נצרת, במיוחד דרך הסבונים המסורתיים, ששיחקו תפקיד מרכזי בכלכלה של העיר באותה תקופה. הסבון שהופק כאן ייצא לכל העולם הערבי. אחרים מספרים את סיפור הרקמה החברתית של העיר, כולל תפקיד הנשים הפלסטיניות בחינוך. ישנם כאלה הקשורים לדמויות משפיעות עם קשרים פוליטיים עם האימפריה העות'מאנית, שהפכו לשחקנים מרכזיים בתנועה הלאומית הערבית. בתים גם מעידים על הקשרים בין הערים הפלסטיניות כמו יפו לדמשק, שהיו באותה תקופה מרכזי מסחר קריטיים.
הספר, שמאריך את המחקר הזה, מספר את הסיפורים של בתים מהחצי הראשון של המאה ה-20, תקופה שהייתה מלאה באירועים משמעותיים באזור הערבי, כולל נפילת האימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי ולאחר מכן החסות הירדנית. הבתים הללו משקפים את השינויים האדריכליים שהתרחשו בחברה הפלסטינית ואת האופן שבו הם הגיבו למושג המודרניות ש רווחה באזור.
איך התבצע הבחירה שלך?
אני מתעדת 22 בתים הממוקמים מחוץ לגבולות העיר העתיקה, מפוזרים בכל האזור ואינם מוגבלים לגבולותיה. הבחירה שלי מתבססת על מספר קריטריונים, כולל הבאת אור על בתים שמוזנחים כיום, כי רבים מהמאמצים לשימור, אם קהילתיים ואם ממשלתיים, מתמקדים בבתי תקופות ישנות יותר. מוזנחים ונטושים על ידי תושביהם המקוריים מסיבות שונות, הם הושמשו מחדש ושוקמו במהלך תקופת החסות הירדנית, או הושארו לנטישה במשך שנים רבות, וכך משכו את תשומת הלב של משקיעים המעוניינים להרוס אותם כדי להחליף אותם בבניינים מסחריים.
חשיבות המחקר הזה טמונה בהבאת אור על התנועה האדריכלית המודרנית של החצי הראשון של המאה ה-20. הוא מציע ניתוח תיאורי ואנליטי של הבתים הללו, של המאפיינים הייחודיים שלהם ושל הקשר שלהם עם המידע על הבונים שלהם, ההתפתחות שלהם והשינויים שחלו בהם, כמו גם על טבע החיים שהתרחשו בהם. כל בית מספר סיפור התורם לזיכרון ההיסטורי של החברה הפלסטינית באותה תקופה.
אתה מדגיש גם את האתגרים שלפניהם עומדים הבתים הללו כיום, כולל הזנחה והרס. מה לדעתך הם המכשולים הגדולים ביותר לשימורם?
לדעתי, האתגר המרכזי טמון בבעלות ובמצב הנוכחי של הדיירים המקוריים. מה ששייך פעם לאדם אחד מחולק כיום בין מספר בעלי בתים, שרבים מהם כבר לא חיים בנצרת. חלקם אפילו איבדו את זכויות הבעלות שלהם בשל התנאים המשפטיים הבלתי הוגנים שהוטלו עליהם על ידי הכיבוש הישראלי. המגבלות החוקיות הללו שללו מהם את זכויותיהם על הקרקע, שכן הם נמנעו מלהחזיר את עצמם לבתיהם.
לתעד את הבתים היא הצעד הראשון לשימורם ולשימור הזיכרון שהם נושאים. הם מייצגים תקופה קריטית בהיסטוריה הפלסטינית.
אני מקווה שעם סיום הספר הזה, בתים נוספים מנצרת המייצגים את התקופה הזו ייחקרו. באופן אידיאלי, מחקר זה יכול להתרחב לערים פלסטיניות נוספות. זה יאפשר ליצור בסיס נתונים עשיר ללימוד סוג מסוים של אדריכלות מגורים פלסטינית, במיוחד זו המבוססת על מודל האולם המרכזי, שהיה נפוץ בכל הבילאד אל-שאם (ה"ארץ של שַם", חצי הירח הפורה).
תמונה ראשית: המרפסת של הבית המשפחתי זיתר המשקיפה על ההתרחבות המודרנית של נצרת, © אימאן אסי, 2023.
סנא תמציני, אמנית ואוצרת תערוכות. היא ניהלה את המרכז הלאומי לאמנות חיה בתוניס בין השנים 2011 ל-2013. היא גם נשיאת קרן פאנק למוביליות של אמנים ואופרטורים תרבותיים