על דרכיו של קאוואפי

מה היו הסטיות באלכסנדריה בלי קונסטנטין קבאפי ? משורר דובר יוונית, המושרש כל כך בעיר המעט מיתית הזו של הים התיכון, הוא לא הפסיק לשוטט בה, לספר על העיר הזו - פולי, לפי הכותרת של אחד משיריו האיקוניים :

לא תמצא אדמות אחרות, לא תמצא ימים אחרים.

העיר תלווה אותך. תשוטט באותן

רחובות. באותם שכונות תזקן

ובאותם בתים תתייבש.

תמיד תגיע לעיר הזו. אל תצפה למקומות אחרים. (…)

אלכסנדריה היא כמו הגורל שלה. היא ממלמלת את ההד הרחוק, זיכרון של עיר יוונית עתיקה שהיא מתעלה על ידי האלגנטיות השלטת של שפתה. זו באלכסנדריה שהפכה לקוסמופוליטית, במאה ה-19, שקבאפי מתפתח. עיר תחת השפעה אירופאית, עיר שנפגעה על ידי המרד של אורבי, עיר שהופצצה ונשרפה קשות על ידי הצי הבריטי, בשנת 1882. הוא נולד שם בשנת 1863, שהה באנגליה עם אביו, סוחר, ולאחר מכן באיסטנבול/ קונסטנטינופול, משם הוא חוזר בשנת 1885 כדי להתיישב בעיר הולדתו שלא יעזוב יותר.

במראה של אלכסנדריה

יש כמו מראה, עם צדדים מרובים, שמוקם בין העיר אלכסנדריה, שמצהירה על עצמה "מלכת הים התיכון", ערב מלחמת העולם הראשונה, והשירה של קבאפי, הבלתי-נוכח. הוא משחק עם התקופות, חוצה את הזמן ומחדש עולם מתוך העיר של כל רצונותיו, של כל גועליו גם…

עירו אינה כמובן זו של כל האלכסנדרינים, רובם נשכחים בעיר שמציינת את הקוסמופוליטיות שלה, אספה של דמויות בולטות שלרוב יש להם מספר דרכונים שמנהיגים את העיר, בשיא התפתחותה, עד שנות ה-30.

קבאפי נעלם בשנת 1933, כאשר עולם אחר מתקרב, עם עליית הלאומיות והפרטיקולריזם, המלחמה המתקרבת, בשערי אלכסנדריה, וההצהרה על מצרים ריבונית, עצמאית, שלא תמיד רואה בעין טובה את האלכסנדרינים מכל רחבי העולם.

קבאפי הוא כמו אסתטיקן שמחפש לברוח מהשפעת זמנו, לשחק עם הזמן, למצוא התאמות עם היקום של העולם העתיק, שמדבר אליו בשפה מוכרת.

הזמנה למסע

הוא המשורר של מקום, של עיר, אבל הוא גם זה שמלמד אותנו את אמנות הנסיעה, לצאת לדרך, לחפש את הבלתי נודע. יש לו טעם, לפחות ספרותי, למעברים, לגלות, במסעות רחוקים, את המשמעות העמוקה של הקיום. הוא לא משורר של החזרה לאיתקה, של נוסטלגיה בלתי ניתנת לתיאור, אלא של פיתוי של האחר, שמנחש ומעצב את החלק הבלתי נלאה הזה שמזמין אותנו לנסיעה…

איתקה נתנה לך את המסע היפה הזה.

בלי היא, לא היית יוצא לדרך.

אין לה יותר מה לתת לך.

נכנס איתו לשיר האגדי הזה, איתקה, שמחזיר את חוט האודיסיאה בדרכו אחרת :

איתקה

כשאתה יוצא לאיתקה,
מאחל שהדרך תהיה ארוכה,
עשירה בהרפתקאות ולימודים.
אל תפחד מהלסטריגונים,
מהקיקלופים או מכעסו של פוסידון.
לא תראה דבר כזה בדרך שלך
אם השכל שלך נשאר גבוה, אם נשמתך וגופך
נוגעים רק ברגשות נבחרים.
לא תיפגש עם הלסטריגונים,
הקיקלופים או פוסידון המשתולל
אם אתה לא נושא אותם בתוכך,
אם נשמתך לא מציבה אותם לפניך.
מאחל שהדרך תהיה ארוכה,
שיהיו הרבה בוקר קיץ,
שבהם תיכנס - עם איזה תענוג,
עם איזה שמחה - לנמלים לא ידועים.
שהה במרכזים הפניקיים,
ועשה קניות יפות :
אמא ואלמוגים, ענבר ועץ Ebony,
בושם חושני מכל הסוגים,
תמיד עוד בושם חושני.
לך לערים רבות במצרים,
למד שוב ושוב מהמלומדים שלהם.
שמור תמיד את איתקה בראשך,
אליה אתה הולך.
אבל אל תמהר את המסע שלך :
עדיף שהוא יארך הרבה שנים,
שיהיה לך כבר זקן כשאתה מגיע לאי שלך,
עשיר במה שהשגת בדרך שלך,
וללא תקווה שאיתקה תיתן לך עושר.
איתקה נתנה לך את המסע היפה הזה.
בלי היא, לא היית יוצא לדרך.
אין לה יותר מה לתת לך.
גם אם היא נראית לך עני, איתקה לא רימתה אותך :
עכשיו כשאתה חכם עם כל כך הרבה ניסיון,
תבין מה איתקות רוצות לומר.

תיירי פבר
מייסד מפגשי אברואס, במרסיי.
סופר, חוקר ומנהל תערוכות. הוא ניהל את המגזין La pensée de midi, את הקולקציה BLEU בהוצאת Actes-Sud ואת התוכנית של המוזיאון Mucem. הוא ייסד את תוכנית הים התיכון של המכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת אקס-מרסיי.
הוא אחראי על העריכה.