מי שאוהב את הים התיכון נמשך באופן בלתי נמנע ליצירה של פרדרג מתבייביץ'! דמות ייחודית, בן לאב רוסי ואמא קרואטית, הוא היה קשור עמוקות למוסטאר, לגשר הישן הזה שמחבר בין שני צדדים של עולם שהיה שלו. למרבה הצער, הגשר הזה נהרס, במהלך המלחמה ביוגוסלביה לשעבר, ופרדרג היה יתום מ"העולם ההוא" אותו תיאר כהוגן, כמורה מעורר השראה, כמלומד רעב וכאינטלקטואל מחויב נגד כל הלאומיות המזהות. היצירה של פרדרג על הים התיכון היא מטאוריט, שהגיעה מהבלקן, המספרת על עולם שהפך לשלו, במהלך מסעותיו הרבים בסביבה זו של העולם.
ישנם חצאים לאחריהם המבט שלנו משתנה וישנם כאלה שבהם העבר שלנו עצמו משתנה: הם פותחים או מסיימים את הסיפורים של הים התיכון.
נשמור את הציטוט הזה עבור "הים התיכון בסיפורים"...
ה"ברוויאר הים תיכוני" שלו הפך לאחד מאותם ספרים חיוניים שלא מפסיקים ללוות אותך, עם הזמן. הוא נלקח ונחזור אליו, דפדפים בו ולוחשים אותו, מקשיבים לו ומספרים אותו בכמה שיותר קטעים מרוכזים שברשותו בלבד הסוד.
הנה אכן יצירה ייחודית שהפכה להכרחית, כדי לגלות ולהבין את העולם הים תיכוני, להזמין אותנו לעשות צעד הצידה, כמו באחד מספריו המרכזיים האחרים, "הוונציה האחרת", שזכה ב-2003 בפרס סטרגה, אחד מההבחנות הספרותיות הגבוהות ביותר באיטליה. יש לו את האמנות להראות לנו מה שמוסתר בעדינות של הדברים הבלתי נראים.
מתהלך בין קרואטיה מולדתו, צרפת, מולדתו הספרותית המאומצת, ואיטליה, שם לימד באוניברסיטת סאפיינצה ברומא, מתבייביץ' הוא אחד מהסופרים הבודדים שידעו ליצור ולחיות קו חיבור בין מרכז אירופה לים התיכון. מעביר בין העולמות, אוהב לחם, אותו הפך לאחד מספריו הגדולים האחרונים, מתבייביץ' הוא הרבה יותר מחבר מסע פשוט, הוא היה חבר, בעל ברית, אוהב של העולם החושי בים התיכון, אותו ידע לשתף כמו אף אחד אחר לפניו.
כאן מתחילה יצירה, שאין בה דבר מכביד, זהו יותר ברוויאר שמזמין אותנו, יותר מתפילה, להיכנס לגן עדן אמיתי!
הברוויאר הים תיכוני, שממנו כאן קטע קצר, לקרוא ולקרוא שוב...
אי אפשר להסביר מה דוחף אותנו לנסות, שוב ושוב, לשחזר את המוזאיקה הים תיכונית, להקים שוב את הקטלוג של מרכיביה, לבדוק את המשמעות של כל אחד מהם בנפרד או את הערך של אחד ביחס לאחרים: אירופה, המגרב והמזרח התיכון; יהדות, נצרות ואסלאם; התלמוד, התנ"ך והקוראן; אתונה ורומא; ירושלים, אלכסנדריה וקונסטנטינופול; ונציה וג'נואה; הדיאלקטיקה, הדמוקרטיה והאמנות היווניות; הרפובליקה, החוק והפורום הרומיים; המדע הערבי של פעם; השירה הפרובנסאלית והקטלנית של פעם; הרנסנס באיטליה; ספרד בזמנים שונים, מלהיבים ואכזריים; הסלאבים בדרום על האדריאטיק, ועוד דברים רבים. בהעלאת או בהפרדת המרכיבים החזקים או הדומיננטיים, המוצגים בדרך כלל במערכות בינאריות או טרינריות, אנו מסתכנים בהפחתה או בהטיית המשמעות או התוכן של הים התיכון. כאן, עמים וגזעים התאחדו והתפרקו במשך מאות שנים, התקרבו או התעמתו אולי יותר מאשר במקומות אחרים: אנו נופלים להגזמה כשאנו מנסים להדגיש את הדמיון וההדדיות שלהם, תוך זלזול בהבדלים ובסכסוכים שלהם. הים התיכון אינו רק סיפור.
המאפיינים הים תיכוניים אינם משתלבים בקלות במערכות אחרות, הם אינם נכנסים לכל הקשרים שהים מקיים עם היבשת, הדרום עם הצפון, המזרח או המערב עם הדרום. ישנן סתירות רבות שסימנו את הציוויליזציות, ישנות וחדשות, של חופי הים התיכון: לאחר יוון ורומא, ביזנטיון, איטליה, צרפת עם פרובנס, ספרד וקטלוניה, הערבים מהמגרב ועד המזרח התיכון, ספרד ודלמטיה ופנוניה, סלובניה מהחוף ועד האלפים, סרביה עם מונטנגרו, מקדוניה ובולגריה, אלבניה, רומניה, טורקיה, וללא ספק עוד אחרים, לפני או אחרי התקופה היוונית-רומית וביחס אליה, במשותף או בנפרד. התרבויות של הים התיכון אינן רק תרבויות לאומיות.
הים התיכון אינו סובל ממדידות צרות מדי. זהו בגידה בו לראות אותו מנקודת מבט של אירו-צנטריזם, כמוצר טהור לטיני, רומאי או רומנטי, להתבונן בו מנקודת מבט של פן-הלניזם, פן-ערביות או ציונות, לשפוט אותו לפי פרטיות אתנית, דתית או פוליטית כזו או אחרת. לעיתים קרובות, התמונה שלו הוטתה על ידי דוברים פנדמיים ומפרשים חד צדדיים, מדענים חסרי אמונה וכמרים חסרי אמונה, כרוניקאים רשמיים ושירים של הזדמנות. מדינות וכנסיות, מונרכים ופרלמנטים, מחוקקים חילוניים ודתיים פעלו כדי לחלק את המרחב ואת האנשים. אבל הקשרים הפנימיים עמדו בפני החלוקות. הים התיכון הוא יותר מאשר שייכות פשוטה.
הדיבור על הים התיכון סבל מהפולמוס הים תיכוני: שמש וים; ריחות וצבעים; רוחות וגלים; חופי חול ואיים של אושר; נערות שמבשילות במהירות; אלמנות לבושות בשחור; נמלים, ספינות והזמנות למסע; ניווטים, טביעות וסיפורים המלווים אותם; תפוזים, מור וזית; דקלים, אורנים וצפצפות; פאר ועוני, מציאות ודמיונות; חיים וחלומות. אלו הם המוטיבים מהם שאבו יתר על המידה המקומות המשותפים של הספרות: תיאורים וחזרות. הרטוריקה הים תיכונית שירתה את הדמוקרטיה והדמגוגיה, את החירות והטירניה. היא תפסה את הפורום והמקדש, את הצדק ואת הדרשה. הזירה הדהדה מעבר לאריאופאג. הים התיכון ודיבורו בלתי נפרדים.
תמונה ראשית: גשר מוסטאר ©Hans Hansen - Pixabay