עושר במגוון ביולוגי, היערות הים-תיכוניים של לבנון בסכנה. פתרון חדשני, ההגירה המוסדרת של מינים, עשוי להציע להם עתיד. תהליך מדעי זה, עדיין מתפתח באזור, משלב שימור והתאמה כדי לשמור על האוצרות הטבעיים הללו תוך כדי התמודדות עם האתגרים האקולוגיים של המאה ה-21.
לבנון, כמו שאר האזור הים-תיכוני, מתמודדת עם משבר אקולוגי חסר תקדים. שינוי האקלים, המוחמר על ידי לחצים אנתרופוגניים כמו כריתת יערות ועיור, דוחף את המערכות האקולוגיות היעריות לגבולותיהן. פתרון מבטיח, המבוסס על התקדמות מדעית עדכנית, עשוי להפוך את המגמה: ההגירה המוסדרת של מיני יער. תהליך זה, עדיין בשלב חקר באזור, שואף להגן על המערכות האקולוגיות תוך כדי חיזוי ההשפעות של התחממות כדור הארץ.
יערות ים-תיכוניים: אוצר בסכנה
היערות הים-תיכוניים של לבנון מכילים מגוון ביולוגי עשיר, עם 8.7% מינים אנדמיים כמו אלון קוצ'י (Quercus kotschyana), הציקלמן הלבנוני (Cyclamen libanoticum)... יערות אלו משחקים תפקיד קרדינלי בהשגת יציבות הקרקע, ויסות מחזור המים, לכידת פחמן ושמירה על המיקרו-אקלים של האזורים.
עם זאת, התחממות כדור הארץ כבר משפיעה על מערכות אקולוגיות אלו. גלי חום ממושכים, משקעים לא סדירים ותקופות יובש ארוכות גורמים ללחץ הידרולוגי גובר, המפחית את יכולת העצים להתרבות ולצמוח. מחקר שפורסם על ידי גלובל פורסט ווץ מצביע על כך שבשנת 2023, ללבנון יש 480 דונם פחות של יערות טבעיים מאשר בשנת 2010.
המינים היעריים מתקשים לעמוד בקצב המהיר של השינויים האקלימיים. אם לא יינקטו צעדים, זה עלול להוביל להכחדה מקומית של מינים שאינם מסוגלים להסתגל במהירות.
פתרון מבטיח
מכאן העניין בהגירה המוסדרת. טכניקת ניהול אקולוגי זו כוללת העברה מכוונת של מיני צמחים לאזורים שבהם התנאים האקלימיים העתידיים יהיו מתאימים יותר להישרדותם. היא מציעה יתרונות רבים, החורגים בהרבה משימור המינים. על ידי חיזוק כיסוי היער, היא מסייעת להפחית את הסיכונים הטבעיים כמו שחיקה ושיטפונות, תוך כדי שהיא משחקת תפקיד מפתח בלכידת פחמן ובמאבק נגד שינוי האקלים. בנוסף, על ידי מעורבות הקהילות המקומיות, פרויקטים אלו מקדמים את הפיתוח הכלכלי ומחזקים את תחושת השייכות לסביבה.
בניגוד להתחדשות טבעית, אשר מתבססת על העברה ספונטנית של מינים דרך זרעים ואבקנים, ההגירה המוסדרת מתבססת על התערבות אנושית. זה מאפשר לעקוף מכשולים גיאוגרפיים או זמניים, כמו רכסים הרריים או האיטיות של תהליכים טבעיים.
נטיעת יערות במדרונות הצחיחים של הר לבנון
העמותה גוזור לובנן השיקה מספר פרויקטים לנטיעת יערות באזורים הצחיחים של הר לבנון. בהתבסס על מחקרים מהמעבדה לשימור והנבטת זרעים בפקולטה למדעים של אוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות, המומחים הצליחו לחזות היכן בעוד כמה שנים יתפתחו מיני עצים מסוימים. בעזרת מודלים ממוחשבים ונתונים מדעיים, ארז, צמחי ג'וניפר, אשוח ואורן מתיישבים במדרונות הצחיחים של הר לבנון. השתילים מטופלים עם פטריות מיקוריזיות (פטריות שמתחברות לשורשי הצמחים כדי לשפר את ספיגת החומרים המזינים) כדי לשפר את שיעור ההישרדות שלהם. טכניקה זו מעלה את שיעור ההישרדות ב-35% בהשוואה לשיטות המסורתיות.
מספר יוזמות בודדות מנסות את אותה טכניקה באזורים אחרים בלבנון כמו אקר (צפון לבנון) או בקעת הלבנון.
אתגרים מדעיים ולוגיסטיים
ההגירה המוסדרת נתקלת בכמה מכשולים. המגבלות הכלכליות מהוות אתגר מרכזי, שכן השקעות משמעותיות נדרשות ליישומן ולעקוב אחריהן לאורך זמן.
שיטה זו, אם תתמוך במחקרים חזקים ובמדיניות ברת קיימא, עשויה לשמש מודל עבור אזורים ים-תיכוניים אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים.
היערות הלבנוניים אינם רק מורשת מהעבר, אלא גם מעבדה חיה לפתרונות של מחר. על ידי עיצוב עתידם, המדינה גם מסמנת דרך יותר ברת קיימא לקיום משותף בין האדם לטבע.
תמונה ראשית: יער של ארזים צעירים באזור אהמג' (הר לבנון) © Edward Sfeir