עבור מנכ"ל הצל הירוק הבינלאומי ניקולה אימבר, החירום האקלימי והאקולוגי כבר כאן. להישאר פסיבי אינו אופציה. הוא מסביר זאת בספר תוכנית. הדור העולה נתקל במבוך ויאלץ לעשות עם פתרונות המחקה, בעוד שמחדש קשרים בעולם שכבר אין בו איזון. הפתרונות קיימים, הם מרגשים ונגישים. רק עלינו להשתלט עליהם. מרחוק מאידיאולוגיות, הפעולה היא המקום שבו הם נמצאים: לאכול טוב יותר ולצרוך בצורה שונה, להפוך את האנרגיה היקרה למאיץ של השינויים שלנו, לשמור על אופן חיינו בשטחים כדי להיות חברה מרגיעה.
הספר הזה נותן מפתחות לפעול, מציג מבט על תרחישים, מעורר לפעולה ממשית, בדיוק לעשות קרקע יחד. לאחר חלק 1, העמדת הדברים במבט, ההבנה של המצב, הציטוטים שבחלק 2 ממחישים פעולות לנקוט.
# 2 להתמודד עם מצב חירום אקלימי
לפעול על המים
הכלכלה המעגלית של המים ידועה מימי המצרים ומהטקסטים ההיסטוריים, המדברים על שבעת חיי המים, על חשיבותה של רמיית המים ועל הערך האין סופי של המשאב. כיום, יש לנו את האפשרות ליישם גישה זו דרך מתודולוגיה סותרת, שמאפשרת לנו להבין למשל את היעילות של מדיניות ניהול המים שהוקמה במרוקו לאחר עשור של שיעור שימוש של 120%.
ספרד ופורטוגל נוגעים בהשראה ממנה כרגע על מנת לצאת מהמצב האזעקתי שלהם, כאשר שיעורי השימוש שלהם עוברים את 107% או 110%. בצרפת גם, מאז שנתיים או שלוש באיזורים מסוימים, במיוחד בפירנאים-אוריינטליים, אנו חוצים את רמת ה-100% באופן חוזר ושוב. לכן זה הזמן הנכון להשפעה של צמיחה באופן הניהולי של המים ביומיום. כל אחד יכול, בסולם הבית, האיזור או אופן החיים שלו, ליישם שיטות ניהול מעגלי ומתוחם של המשאב.
לכן בפורקרול, מרגע הטמעת המערכת הזו של שיטות, הבנו כי בקרב קרן לאמנות עכשווית שמקבלת 200 איש ביום, יחס השימוש במים ממערכת המים השתלשלים פשוט להפעלת השירותים היה 40%, ושאפשר היה עם התחנת טיפול הנוכחית המופיעה בקרן זו לשקול להשתמש מחדש במים היוצאים מהתחנה למטרת השירותים, לאחר שהרשיונות ניתנו. באותה האי של פורקרול, התנגדות ללא תקדים של התושבים עודדה שימוש צנוע במשאב, גם על ידי פרטים וגם על ידי מארחים ותיירים. המעשים המרובים והמתמידים הללו אפשרו ניהול מוגבל של המשאב, גם כאשר תנועת התיירות לאי התרבות עלתה באופן משמעותי.
עם זאת, שימוש מחדש במים עדיין נשמר בקצה השולי בצרפת. התכנים השונים, החוקים והפקודות שיצאו על הנושא בצרפת ב-2023 וב-2024, כחלק מ-53 התכנים שהודיע הנשיא אמנואל מקרון ב-2023 ונזכרו במהלך הטקס המרכזי ליישום תוכנית העמידות המקומית של פירנאים-המזרח ביוני 2024, הם, לרובם, רק תיקון להמצאת האחרון בהקמת ההנחייה האירופית המקובלת למים 2000/60/CE או, לאחרונה יותר, תקנות 2020/741 בנושא שימוש מחדש במים, רחוק מההמלצות של ה-GIEC או מהמועצה הגבוהה לאקלים...
לשפות על התזונה
מי יכול היה לחשוב שבעת השיא של התעשייה בחקלאות במטרה לגודל את העולם, העולם יתמודד עם חוסרי תוצרת ורעב, וגם ייתקל בהשפעה גלובלית של תעשיית המזון על האקוסיסטמות? בצרפת, המקטע החקלאי הוא המפיץ השני של גזי החממה, עם 19% מהפליטות.
היחס הזה נמוך בגלל שהובאת מוצרי החקלאות והמזון שאינם נמכרים משולבת בתחום התחבורה ולא במספר זה, כמו גם השטחה שלהם שמשולבת בתחום הפסולת […] עלינו לחשוב ולתקן באופן מקביל את הביטחון המזון שלנו ואת הביצועים הכלכליים, האקולוגיים והחברתיים של השרשראות החקלאיות והמזוניות.
כיצד לעשות זאת? עלינו להתחיל על ידי עיבוד מחודש של בטיחות המזון, עלינו להיות מחוברים לאדמה ולהחזיר את הקסם לצלחות שלנו על ידי פיתוח של בטיחות חברתית בתחום המזון, תפריט מקומי ועונתי ובריא, הגישה לכולם, ושיקום מוחזק של חיוניות הטבע של שטחינו דרך הכיבוש של מרחבים אגרו-אקולוגיים, הגנה, שיקום ושיקום חיות הבר. היתרונות הם תוספים ומגוונים. המטרה היא לשדרג את הווה והעתיד המזון שלנו, וגם לאפשר איים של קרירות להפחתת תופעות האקלים, קרקעות מחודשות, מערכת מים ששוחזרת באיכות ובכמות, ובריאות טובה יותר כלכלית ולאומית.
לפעול על האנרגיה היקרה
אנו מניחים שהמחירים המתרוממים של האנרגיה, שקורים מאוחר מאוד כנגד חירום אקלימי ואקולוגי שהשפעותיו ביומיום עצומות, הם הגורם שיאפשר לנו להתקדם מהר לכיוון כלכלה של צניעות. לשם כך, לא כמו בשכנים האירופיים שלנו.
לכן, על פי מדד אירופי מקובל, הבתים הצרפתיים מאבדים בממוצע 2.5 מעלות צלזיוס בחורף במשך חמישה שעות, בניגוד לאובדן של 1 מעלות צלזיוס בגרמניה או בשוודיה, או 1.5 מעלות צלזיוס באיטליה.
לכן, שיפוץ האנרגיה הינו כעת, בצרפת, דחיפות מוחלטת, המשולבת עם דחיפות חברתית להיאבקות בערכת האנרגיה.
התקנים המגן על האנרגיה, המיועדים לשפע כלכלי ובלתי יעילים, לא מספקים את ההקשר הכלכלי המתאים לעבודות החירום הדרושות. להפך, המערכת של חברות שירותי האנרגיה (ESCO) שהוקמה למעלה מעשורים אצל שכנינו הגרמנים, האוסטרים והסקנדינבים, מאפשרת להמיר הוצאה אנרגטית שנמצאת, במיוחד במגורים, ולהשקיע לעבר צמיחה חסכונית.
הגרעין?
השינויים האחרונים במחירים וההשפעה של הסכסוכים המתמשכים על ההמשך של הספקה הביאו למרכז של תשומת לבנו את חשיבותה של המרת גורמי האנרגיה בהיקף רחב המבוססת על צניעות בשימוש ועל הנפשת של המקורות הזמינים.
הגרעין נתון לרישום כפול עקב עלויותיו הגבוהות וחוסר ההתאמה שלו להקשר האקולוגי:
"לבנות תחנת כוח חדשה [למשל ניאונוקלארית] הוא לחלוטין אבסורדי", טוען ג'רמי ריפקין; "המחיר האמיתי של אנרגיה גרעינית לאורך חיי התחנה הוא 112 דולר למגוואט, לעומת "29 עד 40 דולר למגוואט" עבור סולארי ורוח. ויש בעיה נוספת: החוסר במים, הוא מזהיר; חלק ניכר ממים מתוקים משמש לקירור הרקטורים. אך עם השינויים באקלים, מים הנהרות והאגמים מתחממים ויהפכו לבלתי משתמשים בקיץ לצורך קירור התחנות."
כבר התרחש זאת בדרום צרפת. [...] לאחר השבת המורכבת הזו, שדה האפשרויות נפתח לפרישת טכנולוגיות מתחדשות שיאפשרו לייצר במחירים מאוד תחרותיים.
הידרוגן?
הענף נמצא לעתים תקופה כאחד הענפים שבאפשרותו להגיע במהירות לאפס פליטת פחמן, בקשות להשקעה ציבורית הן עצומות והתלהבות מצד חלק מהתעשייה העולמית ברורה. בדו"ח שלה לשנת 2020, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מדברת על השקעות עולמיות בסכום של 15,000 מיליארד דולר בין השנים 2020 ל-2050, עם שיא בסביבות 800 מיליארד דולר באופן תחזוקתי לשנת 2030. כאשר מביטים בריכול ההשקעות, אנו מגלים כי 85% מההשקעות הרצויות אלו מקושרות לחיזוק יכולות הייצור של חשמל […]
באותו זמן, הוועדה למעבר לאנרגיה, חשיבה אירופית, מציינת כי לגבי השימושים האפשריים, היתרונות היחסיים של הידרוגן לעומת אפשרויות פחת פחית אחרות עדיין לא ברורים. זהו בדיוק הפרדוקס של המעבר לכלכלת הידרוגן.
מצד אחד, שימוש בהידרוגן, הנושא של אנרגיה גזית, מייצר רק מים ומאפשר להגביל את הפליטות של דו חמצני פחמן עד נקודת הצריכה. מצד שני, דרכי הייצור, ההמרה, האחסון וההובלה הן כיום צריכות הרבה אנרגיה באופן כללי […]
המים מציעים פוטנציאל, בין הטכנולוגיות השונות, להיות אחת מאבני הבניין הטכנולוגיות של תחבורת האנרגיה של המחר, עם יתרונות מעניינים. עם זאת, חשוב, בצמיחתו ופיתוחו, שלא לשכפל את הטעויות בהערכה ובפעולה שהובילו לצרפת של המיניטל, הקונקורד ולמערכות כוח גרעיניות.
לנהל את הדרך שבה אנו חיים בשטחים כדי להיות חברה מרוגעת
מרחב השקיפות של מגוון אתגרים אורבניים, אדריכליים, כלכליים, חברתיים וסביבתיים, העיר חשפה גם דרך ההכפלה של תופעות קיצוניות באקלים, את הפגיעות הגדולות שלה. עליה לחשוב מחדש ולהתאים את עצמה, או במילים אחרות, לשמור על עצמה, כדי לענות על האתגרים הנוכחיים והעתידיים. […]
אף על פי ש-80% מאוכלוסיית הכדור הארץ חייה בערים והמספר הזה עולה באופן קבוע, שתי מגמות עיקריות מתנגדות לתהליך זה. לראשונה, האובדנות של הערים הגיעה כעת לרמה של ריכוש המתבצע בראשון על ידי המטרופולים ואזורי הפריפריה. בנוסף, הפיצול הגדול של תפקידי העיר, הפריפריה, הסביבה והכפר יצר עוד נקודות חולשה רבות, שניתן לראות אותן בתחום התזונה או בתופעות האקלים הקיציות, אך גם יצרו בחברות שלנו אלימות נטויה […]
סביב המודלים לתפתח של הטריטוריות שצוינו מראש, כעת יש סוג חדש של יחס לחיים ולטריטוריה שנמצא בלב שיטות ההתמודדות: הניהול. התהליך הזה, המשואב גם מעבודותו של הפילוסוף תיארי פקו וגם מעבודותו של הנוף ז'יל קלמאן, נועד למצוא את האיזון שמאפשר לעיר להתאים ולהתחדש בו זמנית, להשתפע מהחי, ליצור התלהבות לפרויקטים ממשיים ומושלמים, להדגיש את הנאה מהחיים המשותפים, לפתח חיבורים חדשים ועמידות מוחלטת מול השפעות השינוי האקלימי.
החירום האקלימי והאקולוגי נמצא בלב של חיינו. עכשיו עלינו לפעול, לשנות את עדיפותינו, ליישם פעולות ממשיות שתואמות את האתגרים, על מנת להיות מאושרים ושקטים, להתקדם לעתיד ולתרום להפוך אותו לרצוי ומשותף.
הדור העולה נתקל במצוקה ויאלץ לסמוך על פתרונות זמניים, בעוד שמחדש יחדים בעולם ללא איזון כעת.
פתרונות קיימים, הם מרגשים ונגישים. זה תלוי בנו להשתמש בהם. הרחק מהאידיאולוגיות, הפתרונות נמצאים בפעולה: לאכול טוב יותר ולצרוך בדרך שונה, להפוך את האנרגיה היקרה למאיץ של השינויים שלנו, לשמור על אופן החיים שלנו על מנת להיות חברה מרוגעת.
ספר זה מציע מפתחות לפעול, מציג מראה עתיד, מעודד לפעולה ממוקדת, בדיוק לעשות אדמה יחד. זו כמות ההשראות והנשימות שלנו, להפוך לפעולות וליוזמות.
המשך? עלינו להזכיר את זה, לכתוב ולחיות אותו ביחד. יש דחיפות; בואו נוודא שנהיה יצירתיים וסולידריים. ובמיוחד, יותר מתמיד, להיות באזנינו לעולם ולמוזיקתו.
קטעים מהספר "לשקול מחדש את כדור הארץ". המחבר שלו, ניקולה אימבר, הוא מהנדס צרפתי, מנכ"ל הארגון הלא ממשלתי Green Cross. הוא עוסק במבנה ההצעות של החברה האזרחית בנושאי אקלים, בריאות הסביבה, עמידות טריטוריאלית ומניעת סכסוכים סביבתיים, בצרפת וברחבי העולם.
תמונה מס' 1: מתוך שיחה זו, המובנה המלאכותי יצר זרם של איורים. סטפן מונטנר תפקידו היה להזין את המובנה עם המידע העורכני ולנחות את הממד האסתטי. כל איור מתהפך לעבודת אמנות ייחודית דרך NFT.