צפקס, "בירת הדרום", חוותה מאז שנות ה-1980 ירידה מתמדת שסיבותיה הן מרובות: גלובליזציה, בריחת האליטות הכלכליות והתרבותיות לבירה או לחו"ל, המעבר לכלכלת שירות... אך אחת הסיבות המכריעות היא דלקת איכות החיים עקב הפסולת התעשייתית - בעיקר כימית - למרות ההתפרצות האזרחית מאז שנת 1980 ובעיקר לאחר המהפכה של 2011.
סוציולוג ואקטיביסט אקולוגי מספקס, פתחי רקיק, נותן ניתוח למקרה זה בזווית המדען ומעיד על המאבק הקשה הזה עם התחייבות האזרח, בשיחה עם ברנר מוסה, היסטוריון, אחראי מחקר, חינוך והכשרה של ארגון NEEDE מזרח התיכון.
ברנרד מוסה: פתחי, האם תוכלי להציג את מחקריך מצד אחד ואת ההתעסקות שלך מצד שני, וכיצד שתי הפעילויות הללו חצו בדרכך?
פתחי רקיק: בעצם, המסלול שלי מורכב משני צירים, מדעי ואגודתי, שהובאתי בעצם במקביל.
ב-2002, הצטרפתי לארגון להגנה על הטבע והסביבה של ספקס (APNES). באותו זמן, הייתי פרופסור לסוציולוגיה בפקולטה לאמנויות ומדעי הרוח של ספקס. והייתה שיתוף פעולה בין הארגון הזה לבין הפקולטה. הייתה מדובר בתוכנית להגנה על הביודיברסיטה של איי קניס, קבוצת ארבעה איים מסוימים בפינה של הים התיכון המסווגים כ- PIM (איים קטנים של הים התיכון) עם צמחייה וחיות יוצאות דופן המושפעות מכידוף, קובץ השקים ופעילות צאן (כבשים). הפרויקט זה קיבל מימון מ- FEM (קרן הסביבה העולמית); זה היה הזדמנות עבורי לעבוד על הציד הסוצי-כלכלי של הפרויקט ולכתוב מאמר שפורסם ב-2006 בכתב העת של CERES.
מאוחר יותר, המשכתי לעשות מחקר ופרסמתי מאמר עם סאלם דאחך (פרופסור לגיאוגרפיה באוניברסיטת פריז VII) על נושא תנועת התעבורה והזיהום בצפקס בכתב העת "זיהום אוויר". ניתן להסביר כיצד התושבים תורמים לזיהום, בעיקר זיהום של רעש, בעירם בצפקס; הקולג שלי מתמקד בנושאים הסביבתיים ואני מתמקד בנושאים פסיכוסוציולוגיים של השאלה.
בצורה כללית, המחקרים שלי מתמקדים במקום של צפקס במדינה, במרכזיות ובאיזוריות, ובאופן רחב יותר - במודל הפיתוח.
עד שנת 2011, האפנס שבו פעלתי בצורה פעילה עד שנת 2011, הייתה היחידה שפעלה באזור צפק. נשיאה המייסד (המאוחר אחמד זגאל), היה דמות במפלגה השולטת, הרס. הפעילים של מפלגות השמאל, למעט מספר יוצא מן הכלל, לא רצו להשתתף באיגוד ודינו אותו כלא יעיל, אך נוכחים לעתים תכף בהפגנות (ובפרט בסדנאות שנתיות) העוסקות בנושא של הסביבה בצפק, ובפרט בפסולת החברות הכימיות: ה-SIAPE (חברת תעשיית חומצה פוספורית ודשנים) וה-NPK (אזוט, פוספור וקליום). האיגוד ממשיך גם פעילות חינוכית על ידי פעילות במועדוני תלמידים באזור צפק כדי להכשירם ולחנך אותם להגנה על הסביבה.
ברנרד מוסה: מה קורה עם המהפכה של 2011?
מנקודת מבט זו גם, קיימת תקופה לפני ואחרי 2011.
עם רכישת חופש הביטוי, עלו לפני עינינו מספר תנועות אזרחיות, כולל בנושא הסביבתי. ותנועות אלו חרפו את APNES, האיגוד ההיסטורי.
קולקטיב צייר עצמו, מורכב מאגודות תרבות, כולל אלה של APNES, מדיניים לשעבר וצעירים.
השנה הזו הייתה נקודת מפנה ראשונה: מיד לאחר המהפכה, ה-APNES רצתה להחיל את ההחלטה שנקבעה ב-2008 על ידי הנשיא הקודם בן עלי, לסגור את ה-SIAP. והארגון אירגן סמינר במטרה זו. אני עצמי התכוונתי להשתתף בפעילות זו שלא התרחשה. היא נתקלה בארגון הסינדיקלי העצום UGTT, או בדיוק בסעיפתו של ספקס, שנתקע עם סגירת ה-SIAPE (שהייתה אמורה להיכנס לתוקף ב-2011 על פי ההחלטה שנקבעה על ידי הנשיא בן עלי ב-2008) ועם הפיטורים של כ-300 עובדים, בשיתוף פעולה עם הכוח המרכזי.
בדרך כלל, ה-UGTT עומדת לצידי הגורמים האנושיים - אף תזכה בכך בפרס נובל לשלום ב-2015, המוענק לקולקטיב שהיא חלק ממנו, יחד עם ליגת ההגנה על זכויות האדם ועם סדר העורכים והארגון המעסיקים UTICA. אבל לא הפעם ולא בצפקס.
לכן יש תיקון גדול שמפריע לגורמה הזו למשך שנים רבות.
אך מאז 2014, ישנה שיקום של התנועה, עם הפגנות גדולות (מינו ינואר 2015), ישיבות בלילה מול ה-SIAPE (2016), ולאחר מכן הפגנות נוספות עוקבות ב-2016 וב-2017.
במהלך מערכת הבחירות של 2019, ראש הממשלה המכהן אז ואחד המועמדים העתידיים לנשיאות, מתבטא בעד סגירה רשמית של המפעל הכימי. אך עד כה, אין כל תוכנית לניקוי סביבתי ואין שום תוכנית לשיפוץ האתר. קרב נוסף מתחיל שמשפיע על איכות החיים של התושבים וגם על המשיכה הכלכלית של העיר.
ביוגרפיות
פתחי רקיק הוא פרופסור (HDR) בתחום ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי ומנהל מעבדת מחקר 'מדינה, תרבות ומהפכות בחברה' בפקולטה לאמנויות ומדעי הרוח בצפקס, תוניסיה. הוא גם פעיל אקולוגי בעיר צפקס מאז שנות ה-2000.
ברנר מוסה היסטוריון, אחראי על מחקר, חינוך והכשרה בארגון NEEDE מדיטרניה. חבר בהנהלה המדעית של קרן המחנה במיל - זיכרון וחינוך, שבה היה אחראי המדעי ורכז כתה לאונסק"ו "חינוך לאזרחות, מדעי האדם וקרבת זיכרונות" (אוניברסיטת איקס-מרסיי / מחנה במיל).