כל שנה, סרדיניה סובלת משוד צפון! מעל חמישה טונות של חול, צדפים ואבני נחל שנלקחים על ידי התיירים מתווספים על ידי הרשויות בכל שנה. בנוסף לפגיעה ביופיו של האתרים הנחספים, הפעילויות הפליליות הללו מאיימות על הישרות של החופים הסרדים עצמם, שכבר נפגעו באופן רציני על ידי הפתגמות הטבעיות וההתרסקות ברמת הים. למען הילוח נגד גניבות אלו, נקבעו חוקים והוקמו מבצעי הכרה, המעורבים תושבים ותיירים.
מאבטחי שדה התעופה של אלמאס בקליארי, עייפים מהשוד. עייפים מלהחזיר לחופי סרדיניה, לאחר השירות שלהם, את מה שנלקח לעיתים תקועות כזיכרון. ביניהם, פרנקו מורו מטפל בביקורת פיזית של תיקים, באמצעות סורקי קרני רנטגן. "כאשר התחלתי את העבודה הזו עם עמיתיי," מספר פרנקו, "שמנו לב לתופעה מוזרה: האנשים, בסופם של חופשותיהם, הביאו תיקים ובקבוקים מלאים בחול ובצדפים. לכן התחלנו פעולות מדיניות לטובת חוק שימנע מהמעשה הזה להמשיך להוריד את החופים. לפקוד אותם מאלמנט העיקרי שלהם: החול".
ההתחייבות הזו הביאה להקמת רשת המתנדבים "סרדנה רובטה ודפרדתה", שבראשה עומד פרנקו מורו מזה כעשוריים.
השחיתות החופית בעיה אירופית
לפני שמונה שנים, הפעילים האלה השיקו עצומה מקוונת בשם "הצילו את חופי סרדיניה, סיים לגניבה המתמדת ולאסון של חול ושבלולים!", שנחתמה על ידי מעל 10,000 אנשים. זה תרם באופן משמעותי לאימוץ חוק אזורי (מס' 16 של 2017), שמטיל קנסות בין 500 ל-3,000 יורו על מי שמביא את החול היקר. לפני כן, אלה שנתפסו עם סחורה מסוג זה במהלך בדיקות בשדה התעופה קיבלו אזהרה ונתקלו רק במצב מביך.
הבעיה אינה רק גניבת החול, אלא גם ההשלכות שלה. השחתת החופים היא איום הרבה רחב יותר, שאינו מתייחס רק לסרדיניה. למעשה, התאוצה המהירה של התופעה מובילה לאובדן שטח שנחשב באירופה בכ-15 קמ"ר בכל שנה. לפי דו"ח מהמרכז האירופי לנתוני אדמה, צפוי לקראת 2050 עלייה בממוצע של 13% עד 22.5% בקצב השחתת האדמה באזור זה.
החופים מתקצרים לאט לאט עקב דעיכה טבעית, שמוקדמת על ידי השינויים האקלימיים והפעילות האנושית. סנדרו דמורו, גיאומורפולוג ימי ודוקטור במדעי הסביבה הימיים, מסביר: "הסחרחורת החופית היא מרובת גורמים, אך הסיבה העיקרית היא אנטרופית, מאחר והאדם בונה מבנים על מרחבים ששייכים לים, על החופים. לדוגמה, המנגנונים לניקוי החופים בקיץ משנים את הנחישות הטבעית ואת צורת החופים, ומשאירים אותם ללא הגנה. פעולה זו משקפת את עדיפות האינטרסים הכלכליים, מאחר והניקוי נעשה כדי לשמור על סטנדרט תיירותי משתלם. לכן, בספטמבר, הסערות הימיות הראשונות מסחרחרות את החופים, והפיקוח על חומרים ליצירת זיכרונות לא משפר את המצב. סיכום בסיום העונה הוא לכן קטסטרופי למדי".
החופים מאבדים את יכולתם להתחדש בצורה טבעית כאשר הם נחסמים מהחומרים שמבטיחים את יציבותם. לשמור על החול, לכן, אינו שומר רק על יופיו של נוף האי, אלא גם עוזר לשמור על האיזון האקולוגי של חופי הים על ידי האטת התופעה הקרוזיבית.
זיכרון או סחיטה: הפנים הכפולות של גניבת החול
בשנת 2002, אורוזיון, תוכנית של האיחוד האירופי קידמה ניהול ימי בר-קיים על מנת להפחית את השפעת השחיקה החופית. מאמץ פאנאורופאי למציאת פתרונות מקומיים לבעיות אירופיות.
סנדרו דמורו השתתף בתוכנית "אורוזיון". "זו הייתה פרויקט שהתמקד בלימוד התופעה של החיסול החופי בסולם האירופי כדי להבין את הגורמים שלו. למרות ההבדלים, הבנו שהתהליכים החיסוליים נובעים חלקית מפעולת האדם, בנוסף לטבע," דיון. "המחקר אפשר לנו לעשות סדר עם המידע. הבנו מהמחקר הזה שהפתרונות צריכים להיות מקומיים ולהטות להגנה על הטבע הטבעי של הנופים.*"
עבור רבים, החול נחשב פשוט לזכר נסיעה בין רבות. "התיירים מביאים אותו הביתה, שם הוא נשכח לעיתים תקופות באולמות או במרתפים", מסביר מורו. לאחרים, זה עסק אמיתי בשוק השחור: "ישנם אנשים שמנסים למכור חול באינטרנט, משום שנראה כי יש קולקציונרים ברחבי העולם".
אך התופעה לא מראה סימנים של ירידה. רק בחודשי יוני ויולי, עובדי סמל המכס בנמל אולביה תפסו שסתום של 120 קילו של חול, צריחים וצדפים. לינו קוזוטו, אחראי אזורי של גופת השומרי הסביבה בווילסימיוס, מוסיף: "התופעה התרחקה במקביל להגברת הזרימה התיירותית. במהלך תקופת העונת השיא בחופים, יש אנשים שמביאים תיקים של צדפים או אבנים, לעתים תכליתיות למטרות מסחריות. התפסים האחרונים בפולה היו מתייחסים לצדפים שהיו מתויגים למכירה עם שמות החופים. יולי ואוגוסט הם החודשים הכי בעייתיים".
"בשנה שעברה - חושף לינו קוזוטו - השתלטנו על כשנה וחצי של חול שנגנב בווילסימיוס. הבאנו הכל משדה התעופה אלמאס לחוף בעשרה ימים". בין החופים הכי סוכנים, איס ארוטאס מיועד במיוחד לגנבים. מפורסם בשל גרעיני הקוורץ הקטנים שלו, "הוא חלק מאזור המוגן הימי של חצי האי סיניס, והרבים מהנופשים לא יכולים להתאפק מלקחת כופתי חול", מציין פרנקו מורו.
פעולות לקרב בסרדיניה
כדי לחזק את המאבק נגד הגניבות אלה, מתקיימות כרגע קמפיינים להגברת המודעות, המוסדיים או אינם, המיועדים לאוכלוסיות המקומיות ולתיירים. בווילסימיוס, לדוגמה, "קורסים מתקיימים בבתי ספר יסודיים כדי ללמד לילדים כיצד להתנהג כאשר הם הולכים לים", מסביר לינו קוזוטו.
בשיתוף פעולה עם התושבים והמוסדות האירוח כגון מלונות, מחנאות קרוואן, צימרים ובתי נופש, "מופצים חוברות מידע כדי להגביר את המודעות של התיירים לסיכונים ולתוצאות של חילוץ חול וצדפים", הוסיף פרנקו מורו.
למרות ההתמדות בבעיה, המסעות נושאות את פירותיהן. דוגמה איקונית היא של משפחה שהחליטה להחזיר את החול הורוד שנגנב לה לפני שלושים שנה, בחוף המפורסם בודלי. כניסה לחוף זה נאסרה בשנת 1994 כדי להגן על האקוסיסטם שמעניק לחול את גוונו הורוד המאפיין.
