הים התיכון הוא מרחב מייצג של המהגרים בעולם. נושא זה, שנעשה פופולרי ופוליטי, הוא נקודת פשטה ומקומות משותפים בדיוק בזמן ש, מזה שלושים שנה, הוא מתרכז ומתיישר.
הוא נמצא בלב הדו-שיח הזה בין ברנרד מוסה, מנהל המדעי של NEEDE מזרח התיכון, ואנדריאה קלברטה, סוציולוגית מומחית בהגירה בעולם, בים התיכון ובאיטליה בפרט. דבר שיעזור להבין טוב יותר את הבעיה המורכבת הזו.
להמשך במשך חמישה שבועות.
# 4 באיטליה, מאז שנות ה-2010, ההקשר הגיאופוליטי והכלכלי מחמיר את התחרות בין קבוצות המהגרים והקבוצות המתנחלות.
ברנרד מוסה: אם תסכים, נסיים עם נושא שנמצא בלב המחקרים שלך: בניית הזהות הקולקטיבית של המהגרים, היחס לאוכלוסיות המקומיות ולקהילתם העצמית. אולי דרך הדוגמאות שחקרת של התוניסאים באיטליה?
אנדריאה קלברטה: דיברנו על המהגרים שהם קורבנות לקטגוריות שאנו משתמשים בהן כדי לסמן אותם, וגם על המוסדות שמפוליטיזים ומפליטים את נוכחותם. אך נושאים אלה מעניינים את כל החברה האזרחית, את הארגונים ואת הדעת הציבורית: זה מפתח להבנת דינמיקות מאוד טיפוסיות בבניית קבוצות, על סמך הסוציולוגים סיאד ואליאס.
כדי להתחיל, עלינו להבין טעות: התפיסה של המהגר כ"זמני". לְכָאן כי המהגר עצמו לא רוצה לשקר בשורשיו; לְכָאן כי החברה המארחת רואה בו עובדה שעונה על צורך זמני שאינו דורש אינטגרציה באזרחות הפוליטית. ואף מדינת המוצא אינה רוצה לראות אותו כאבדן לאוכלוסייתה הלאומית.
ההטעייה הזו משפיעה על התמונה של המהגר, כאדם זמני, קיצוני, שאינו חלק מהקהילה, ועל התמונה של עצמו: זהו תהליך של היצגה סמלית המוביל להתעלמויות חברתיות.
יש תופעה ידועה במדעי החברה שנורברט אליאס ניתח: כאשר קבוצה חברתית חדשה מתחילה תהליך של ייצוב, הקבוצות המובילות מחפשות לשחזר את ההבדלים, לשחזר מרחק. יש כאן סכסוך, ניתן לומר, בין קבוצות שמתיימרות להיות חלק מהחברות האירופיות, שמתאופקות לחיים רגילים, ובין קבוצות מובילות שמחפשות לשמור על כוחם ולמנוע כניסה לאלה שמתקבלים כזרים. אלו בונים הבדל תרבותי, אתני, דתי כדי להרחיק את המהגרים וירידיהם בדיבורים הציבוריים. ראיתי את התהליך הזה של הבדלה עם קבוצת תוניסאים באיטליה, במודנה, ליד בולוניה.
הקהילה הטוניסאית הזו קיימת משנות ה-80. העובדים הטוניסאים התמקמו בתעשייה, שכרו ואז קנו בתים, הביאו את נשותיהם וילדיהם, יש להם חברים איטלקים, חברים מקהילות אחרות וכו'. הם משתלבים בחיים אזרחיים, גם אם במעמד קצת מרגינלי כפועלים וזרים.
בשנת 2011, ישנם שניים איברים חדשים. הראשון, זהו המשבר הכלכלי של אותן שנים שהשפיע בצורה משמעותית על עולם התעשייה עם גל רב של אבטלה. המהגרים, גם אם הם כבר כמה עשורים במודנה, עדיין נחשבים כזרים ולכן הראשונים לאבד את עבודתם... הרעיון של התלויות, שהם באופן מסוים שימושיים לחברה המקומית, מתעלם.
האירוע השני הוא הערבים האביביים. רבים מהצעירים התוניסאים בורחים מתוניסיה ומגיעים לאיטליה ללא תוכניות העפלה ממש מובהקות: מאותם צעירים עוברים דרך מודנה. אז יש שם כל המדיה, פוליטיזציה של הנוכחות הזו. הצעירים התוניסאים האלה נחשבים כפושעים. רואים בצורה ברורה מאוד כיצד ההבדל האתני, העוברת התוניסאית, שלא הייתה בעיה ב-2008, הופכת להיות בעיה ב-2012. זה הוא הבדל חשוב מאוד שיש לו השלכות ממשיות על האפשרות למצוא מגורים, למצוא עבודה. וזה לא רק תקף להגיע לאיטליה, אלא גם לאנשים שהיו שם כבר 30 שנה.
זה היה המסקנה שלי: אנו חושבים שההבחלות הלאומיות או התרבותיות הם טבעיים וברורים, אבל זה לא המצב. אלו הם הבחלות שנבנו במהלך הזמן, על בסיס סכסוכים, בהתאם להקשרים ולהבחלות בכוחות. אני חושב שהיחסים בין קבוצות בחברות הים התיכון והחברות האירופיות עשויים להיות פחות מתוחים, פחות אלימים, דרך שינוי כללי של הברית החברתית. לדוגמה, במהלך הקורונה, לא הייתה לנו את הרטוריקה הגדולה הזו סביב ההגירה. האויב של החברה שלנו היה מקום אחר. השינוי החברתי המתגבר שנוצר על ידי ההגירה יהיה עבודה ארוכה של שינויים בהיררכיות חברתית, כולל גם דרישה של המייצגים שלהם למקומם בחברות בהן הם גרים... זה יהיה ארוך ומתקיים, בגלל ההתנגדויות של קבוצות מיושבות, אבל זה בלתי נמנע.
ברנרד: אני רוצה להגיע לנושא שלא ניגעת בו עד כה בעבודתך, תלוי מהקשר הגיאופוליטי והכלכלי: העובדה שבתוך אותה קבוצת מהגרים - גם הסוציולוגית סילבי מצלה ראתה זאת בהקשר של תוניסאים במרסיי - קיימת התרחקות. על פי מה שהיא קראה "השכן-הרשע", התוניסאי הצעיר יותר, שפתח בלימודיו, ועליו להבחין בעצמו. מעט על נושא המקום המשותף: האחרון שהגיע, סוגר את הדלת.
Andrea: כן, זה תופעה נפוצה מאוד. שמתי לב לכך גם במודנה, זה היה ברור מאוד. מבחינתי, זה דינמיקה שקשורה לשאלת ההיררכיות החברתיות. עבור התוניסאים שהשתלבו בחברה המקומית, הייתה השתייכותם למהגרים החדשים משהו שנלעץ. הם אמרו לי "אין לנו שום דבר משותף; כשאני רואה אותם ברחוב, אני משנה כיוון...". זה עניין של הבדלה מהתמונה הסטריאוטיפית שמשפיעה על המהגרים. אבל הדבר המעניין מאוד, זה האי-אפשרות לצאת מתוך הראיונות הללו, האתניצציה, לצאת מההשתלטות על המהגרים החדשים. אני זוכרת ראיונות עם נשים צעירות שנולדו וגדלו במודנה, עם המבטא של מודנה. זה היה באמת עצוב מאוד מאחר שבעיר, בברים וכו', האינטראקציות התנהלו טוב עד שהמשוחח גילה שהן ממוצא תוניסאי...
כן, היחסים בתוך הקהילות הזרות לעיתים קרובות מורכבים ומתקיימים סכסוכים, אך השכבות הפנימיות הללו נובעות מניסיון המהגרים - בין שהם מתיישבים או חדישים - למצוא מקום בחברה המקומית. במקרים רבים, החברה המקומית משתמשת בהבדלים הפנימיים אלו כדי להשאיר אותם בקצה.
ביוגרפיות
*אנדריאה קאלברטה* הוא חוקר פוסט-דוק באוניברסיטת פאדובה (איטליה), שם הוא מעביר שיעורים על שיטות מחקר איכותניות בסוציולוגיה. קיבל את תואר הדוקטורט שלו ב-2023 עם עבודת דוקטורט על היחסים הטרנסנציונליים בין הקהילה התוניסאית באיטליה ומוצאם, המבוססת על תאוצת תיאוריות של פייר בורדיו. בנוסף ליחסים עם ההקשר המוצאי, עבד על תהליכי כלול והוצאה חברתית המשפיעים על המהגרים וירידיהם, על מסלולי העבודה שלהם בחברה האיטלקית ועל תהליכי בניית זהות של המהגרים.
*ברנרד מוסה היסטוריון, אחראי למחקר, חינוך והכשרה של איגוד NEEDE ים התיכון. חבר במועצת המדעית של קרן קאמפ דה מיל - זיכרון וחינוך, שבה הוא שימש כאחראי המדעי והמתאם של כתר יונסקו "חינוך לאזרחות, מדעי האדם וקריאת הזיכרון" (אוניברסיטת איקס-מרסיי / קאמפ דה מיל).
ביבליוגרפיה אפאדוראי ארג'ון (2001), אחרי הקולוניאליזם. ההשפעות התרבותיות של הגלובליזציה, פריז: פאיוט.
בורדיו פייר, ואקאנט לואיק (1992), תשובות. לאנתרופולוגיה רפלקטיבית. פריז: סיאל.
Calabretta Andrea (2023), לקבל ולהילחם בסימון. בניית הזהות החברתית המורכבת של הקהילה התוניסאית במודנה (איטליה), Territoires contemporains, 19. http://tristan.u-bourgogne.fr/CGC/publications/Espaces-Territoires/Andrea_Calabretta.html
Calabretta Andrea (2024), היעדרות כפולה, נוכחות כפולה. ההון החברתי כמפתח לקריאת הטרנסנציונליות, בתוך A. Calabretta (עורך), Mobilités et migrations trans-méditerranéennes. Un dialogue italo-français sur les mouvements dans et au-delà de la Méditerranée (עמ' 137-150). Padova: Padova University Press. https://www.padovauniversitypress.it/system/files/download-count/attachments/2024-03/9788869383960.pdf
הטריליה של סטיבן, דה האס היין ומילר מארק ג'. (2005 [הוצאה אחרונה 2020]), עידן ההגירה. תנועות אוכלוסייה בינלאומיות בעולם המודרני, ניו יורק: Guilford Press.
דה האס היין (2024), "רעיון גלי הגירה הגדולים בעקבות השינויים האקלימיים הוא סביר מאוד לא", מאמר ב-'ל'אקספרס'.
אליאס נורברט (1987), משוב מהסוציולוגים לתוך ההווה, תיאוריה, תרבות וחברה, 4(2-3), 223-247. https://journals.sagepub.com/doi/epdf/10.1177/026327687004002003
אליאס נורברט, סקוטסון ג'ון אל. (1965 [הדפסה מחודשת 1994]), המוכרים והזרים. חקירה סוציולוגית של בעיות קהילה. לונדון: סייג'.
פוקויאמה פרנסיס (1989), "סוף ההיסטוריה?" האינטרס הלאומי, 16, 3–18. https://www.jstor.org/stable/24027184
מצדרה סנדרו, נילסון ברט (2013), גבול כשיטה, דיורהם: הוצאת אוניברסיטת דיוק. https://academic.oup.com/migration/article-abstract/4/2/273/2413380?login=false
סיאד עבד אל-מאלק (1999), החיסרון הכפול. מהויות הטעויות של העולה לגרמניה לסבל המהגר. פריז: הוצאת סיאל.
סיאד עבד אל-מאלק (1999), ההגירה ו"המחשבה המדינית". פעולות במחקר במדעי החברה, 129, 5-14. https://www.persee.fr/doc/arss_0335-5322_1999_num_129_1_3299 סימל גיאורג (1908 [הוצאה מחדש 2019]), הזר, פריז
מתוך שיחה זו, המובייל יצר זרם של איורים. סטפן מונטנר הזין אותו בנתונים עורכיים וניהל את המימד האסתטי. כל איור מתהווה כך ליצירת אמנות ייחודית דרך NFT.